הסרט הזה מתקיים בהווה מקביל שניתן לתארו כ"רטרו־עתידני"

פסטיבל הקולנוע ירושלים נערך השנה, בשל הנסיבות הידועות לכולם, במתכונת מקוונת. לרגל האירוע, קיימו עיתונאי הארץ שיחות מרתקות על קולנוע, מגיפות, מציאות מקוונת ועתיד טוב יותר עם מיטב הבמאים המציגים את סרטיהם בפסטיבל.

ניב הדס בשיחה עם נואה האטון, הבמאי-מפיק-עורך-פסקולן של ״לפסיס״

״לפסיס״ הינו סרט שמתקיים בהווה מקביל - משהו שניתן אולי לתארו כ"רטרו־עתידני", בתוך מציאות שבה כולנו עובדי קבלנים ונתונים לחסדיהם של תאגידי ענק. האטון, בן לאצולה הוליוודית ובמאי עצמאי של סרטים תיעודיים, מספר על ההתנסות הראשונה בקולנוע עלילתי, מדוע התעקש לשלם לכולם מעל שכר המינימום, מה הבעיות בהוליווד הממוסדת ולמה לגיבור שלו יש איכויות של טוני סופרנו.

לפסיס

ארה"ב 2020 | 104 דקות | אנגלית | תרגום לעברית

בהווה מקביל, משהו שניתן אולי לתארו כ"רטרו־עתידני", בריון שחזר למוטב בשם ריי טינצ'לי מתגורר בקווינס עם אחיו ג'יימי, הסובל ממחלה כרונית. כשעלויות הטיפולים הרפואיים מאמירות והאפשרויות להתפרנס בקלות הולכות ואוזלות, ריי פונה אל המוצא האחרון: עבודה כמניח כבלים לאורך קילומטרים על קילומטרים של שטחים מיוערים, בשירות התאגיד הטכנולוגי השולט בשוק. ושם, ביערות, המלאכה קשה: מניחי הכבלים מנוטרים מסביב לשעון, מתומרצים לעבודה אינסופית בעזרת תוספות שכר ומתחרים ברובוטים זריזים המאיימים לגזול את פרנסתם – מצב שמעמיד את הגיבור שלנו בדילמה מוסרית. נשמע מוזר? אולי, אבל האלגוריה הקולנועית המבריקה הזאת של נואה האטון היא אחד מסרטי הביכורים המפתיעים והמרשימים ביותר של העת האחרונה. אין ספק שעוד נשמע עליו בהמשך.

להזמנה ולצפייה בסרט היכנסו לאתר פסטיבל הקולנוע ירושלים>