כשאתם מראים לילדיכם וידאו של עצמם, אתם מסלפים את הזיכרון שלהם

כשילדים רואים סרטונים בהם הם מופיעים, הם הופכים ממשתתפים פעילים לצופים מרוחקים. במקום ליהנות מתחושות ורגשות הנלווים לחוויות, לזכרונות ולנרטיב שבנו, הם זוכרים את זה כחוויה של צופה מהצד

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

כשאני מראה לבתי צילומי וידאו שבהם היא מופיעה, אני רואה כיצד הבעת פניה משתנה. היא מטה את ראשה לאחור ומלכסנת מבט אל הצג. לא מזמן היא השתתפה בהצגת סיום של בית הספר. אני יודעת שמנקודת המבט שלה, זו היתה חוויה נפלאה, שבה היא היתה כוכבת גדולה. אני יודעת גם שצפיה בתיעוד ההצגה עשויה להפתיע אותה ולשנות את האופן שבו היא תזכור את החוויה הזאת. לא בגלל שההופעה שלה היתה לא טובה, אלא בגלל שזה עשוי להיות מעט שונה בווידאו ממה שהיא חוותה על הבמה בלייב. כולנו מכירים את התחושה הזאת כשאנחנו מאזינים לקול המוקלט שלנו ותוהים לעצמנו "האם אני באמת נשמעת ככה?".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ