כל מי שנפרד מחבר על ארבע יודע שזו חתיכת חיים שהולכת לבלי שוב

12 שנים משותפות הסתיימו על שולחן נירוסטה קר ומבט מלא הבנה של גורדון על כך שזה סופו. קשה להסביר במילים איך כלב נכנס כה עמוק ללב, אבל ברור שמשהו בבית מרגיש עכשיו חסר

נעה שפיגל
נעה שפיגל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
נעה שפיגל
נעה שפיגל

הוא שכב על מיטת הנירוסטה הקרה. כבר לא חייך. לא כשכש בזנב. רק הסתכל עלינו בעיניים גדולות כשאמרנו לו את מילות הפרידה האחרונות. החזקתי את הראש שלו בין הידיים, הוא איפשר לעצמו להפיל את הראש אל כף ידי השמאלית ונשען עליה. אולי הוא לא איפשר, אלא פשוט לא היה יכול יותר להחזיק את הראש ישר. המבט שלו ליווה אותנו כשיצאנו מהחדר. היה נראה שהוא הבין. לא כעס, לא פחד, אבל בכל זאת משהו בעיניים שלו אמר - אל תשאירו אותי פה לבד.

נעה שפיגל

כתבת "הארץ" בצפון 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ