"ברשימות הנשים המצליחות אף פעם לא תופיע עקרת בית"

כשיעל יצחקי, פסיכולוגית חברתית ודוקטור לניהול, היתה בת 28, אחת החברות הקרובות שלה פיטרה אותה מהחברות ביניהן. העילה: יצחקי היתה "רק" עקרת בית ואמא לילדים קטנים באותה תקופה. היא לא טיפחה קריירה, לא טיפסה בסולם מדיד כלשהו, ולפי אותה חברה, פשוט לא עמדה בסטנדרט. יצחקי אמנם גידלה את ילדיה במקביל ללימודים לתואר דוקטור בניהול, אבל גם בלי אותה חברה שיפוטית, הרגישה שהיא לא עומדת בקריטריונים של אדם מוערך. מפגשים חברתיים, שנכחו בהם אנשים שלא הכירה, עוררו בה מועקה של ממש, משום שלא היתה לה, לתחושתה, תשובה ראויה לשאלה המקובלת, "אז מה את עושה?".