מדוע מערכת החינוך חוששת מספריית בית הספר?

כשזומנתי לשיחה על כישלונה של בתי במתמטיקה, הסברתי לצוות החינוכי שזה לא מטריד אותי כי היא קוראת המון ספרים ופותרת תרגילי חשבון רלוונטיים לחיי היומיום שלה. הצוות הבין, אבל היה ברור שהם כבולים לפרוטוקול של מערכת החינוך. כיצד הגענו למצב שבו מתמטיקה הפכה למראית הישראליות, בעוד שתלמידים לא יודעים דברים בסיסיים בהיסטוריה, ספרות, או גיאוגרפיה?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ספרייה עירונית ערד
לספרייה המצולמת אין קשר לכתבה. עם השקעה אלמנטרית ספריית ביה"ס יכולה להציע את כל מה שמערכת החינוך שכחהצילום: ללא קרדיט
עופרה רודנר
עופרה רודנר

1

"מספרים ארורים! הרפו ממני!" (סבתא שלי, מתוך היומן שכתבה בתיכון, 1926)

כשקראתי את היומן של סבתי, צחקתי. היא תיעבה בתשוקה את מקצוע המתמטיקה, כמוני וכמו בתי. זה העלה לי כמה מחשבות על ההעברה הבין-דורית, על התמה הנשית שאולי מסתתרת כאן, ועל ההיררכיה הלא הוגנת הזאת – אותה שרשרת מזון' שבה המתמטיקה היא טורף-העל. אנחנו, שונאי ושונאות המתמטיקה, נדפקנו: המתמטיקה רק נדחפת ועולה בהיררכיה של המקצועות, והמשמעות היא עוד ועוד שעות שבועיות, שיעורי בית ומבחנים שהופכים את בית הספר לסיוט.