יפי הבלורית והתואר: למה אנחנו שולחות אותם לצבא?

מיעוט מחקרים בנושא לצד עם החוויה של גיוס בנה הבכור ב-2014, הובילו את ד"ר עליזה קורב לערוך מחקר משלה על השפעות גיוס הבן הבכור על אימהות בישראל. בין הממצאים - נאמנות חברתית, חרדת מוות ואפילו תשוקה אסורה בחסות פרויד

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חייל גבעתי עם נשק, ברקע טנק בגבול רצועת עזה
"אימהות מדמיינות את הבן על מדים, עם ערגה כלפי תמונה של גבריות" (למצולם אין קשר לנאמר בכתבה)צילום: אליהו הרשקוביץ
נועה לימונה
נועה לימונה
נועה לימונה
נועה לימונה

החרדה של אימהות לבנים (וגם אימהות לבנות, אבל הסיפור שלהן שונה מעט) מפני הגיוס של בניהן לצבא כבר פחות מוסתרת, וככל שעוברות השנים, שליחת הילדים לצבא הופכת לקונפליקטואלית יותר. בעבר, היו פחות ספקות באשר לצדקת הדרך, לצורך הקיומי של מדינת ישראל בשמירה על הגבולות; היום קיימת ביקורת רבה יותר על הצבא, ועל התפקידים הלא-צבאיים שהוא ממלא כשהוא מתחכך עם אוכלוסייה אזרחית.

נועה לימונה

נועה לימונה

עיתונאית, כתבת הורות ומשפחה של עיתון "הארץ",
מחברת הטור "הורה נבוכים" בגלריה שישי

noa.limone@haaretz.co.il

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ