כיצד הפכה סרינה וויליאמס לנציגת כל הנשים עלי אדמות?

כי נשים נתפסות כילדותיות והומוגניות, שמעתיקות בכל פעם אישה אחת אחרת. מעניין שאיש לא חושב שגברים מעתיקים סלבריטאים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סרינה וויליאמס והתינוקת שלה

באיזו סלבריטאית עלי להתבונן כיום כדי להצדיק את חיי בפני עצמי? שאלה מצוינת והתשובה היא: בכולן! תמיד ישנה אשה שהופכת בתורהּ להיות הפריזמה, שדרכה נשקפים החששות והדאגות של הנשים המודרניות, בין אם זה קשור במיניות, אימהוּת, תקשורת חברתית או אכילה. אני מכנה אשה כזאת בשם "אשת אוּר", כלומר, פרימיטיבית ומקורית.

לפני מיליון שנים זו היתה מדונה. מאז, החליפו אותה רבות, בין השאר עברו בקטגוריה הזו ביונסה, גווינת פאלטרו ולאחרונה קים קרדשיאן. כל אחת מהן נועדה בזמן זה או אחר לייצג כל מה שלא בסדר היום אצל נשים, אך גם לבטא את הכאב שנכפה על נשים לאורך ההיסטוריה. מוכנים לאשת האוּר הנוכחית? ובכן, כעת הגיע תורה של סרינה ויליאמס.

הבנתי שוויליאמס הפכה ל"אשת אוּר" אחרי שמבלי שהתכוונתי הנצחתי את ה"אוּריוּת" שלה. זה קרה לפני שבועות אחדים בטור שפרסמתי בעיתון הזה, ובו הגנתי על הפעמים הרבות שבהן הזכירה את בתה, וציינתי שנמתחת עליה ביקורת על כך שלא בצדק.

אני עומדת מאחורי כל מילה שכתבתי באותו טור. למעשה, אילו כתבתי אותו כעת, הייתי אפילו מרחיקה לכת ואומרת כי אין כל ספק שיש לשבח את ויליאמס עד לשמים, משום שדיברה גלויות על כמה שסבלה בהיריון שלה, עד כמה הלידה היתה נוראית ועד כמה היא מתגעגעת לתינוקת שלה כשהיא עובדת ואיננה איתה.

כעת, כשאני מתחילה לשאת בפניכם את דבריי, אני מבינה שלנשים נאמר מצד אחד, שלחייהן אין משמעות כלשהי אם אין להן ילדים, אבל מצד שני, מצפים מהן להעמיד פנים שאין הן מושפעות מחוויית הלידה. עליהן לחזור וללבוש את מכנסי הג'ינס שלוש דקות אחרי שהן מסיימות ללדת; לא לומר לעולם עד כמה הלידה היתה נוראית, שמא יעצבנו מישהו בסביבתן; לקחת חופשת לידה קטנה ככל האפשר; לא לדבר אף פעם במקום העבודה על התינוק או התינוקת שלהן; ועקרונית, להעמיד פנים שהכל ממש סבבה, גם אם הרגע הותירו תינוק צורח אצל מטפלת או בגן כי מיהרו לעבודה. לכן אני אומרת, ותמיד אומר, כל הכבוד, ויליאמס, על שאת עושה את ההיפך מכל השטויות האלה.

אבל אז קרה משהו מוזר. אחרי שהמאמר שלי פורסם בעיתון, אנשים עדיין דיברו על ויליאמס. אבל עכשיו הם דיברו על נושאים אחרים. הם שאלו מה היתה משמעות הכעס שלה כאשה, מה אומרת ידידותה עם מייגן מרקל על ידידוּת בין נשים, האם היא ובעלה מפגינים יותר מדי את אהבתם ההדדית בתקשורת החברתית. ואז הבנתי שוויליאמס מייצגת לא רק נשים עובדות, נשים כועסות, נשים שהן אמהות, או נשים בתקשורת החברתית, אלא את כל הנשים. כל אחת ואחת מאיתנו.

נזכרתי כיצד נאמר לנו בזמנו שמדונה משחיתה את מיניות הנשים - אך גם משקפת אותה - כשהסתובבה עם אינגריד קסרס ופרסמה תמונות של עצמה בחברת ונילה אייס. קים קרדשיאן הפכה כמובן דור של נשים צעירות למכורות לסלפי, ואל תכריחו אותי אפילו להתחיל לדבר על גווינת פאלטרו.

לעומת זאת, זה לא קורה אצל גברים. עוד לא קרה שגבר אחד ייצג את כל בעיותיהם של כל הגברים, או היה המחולל של הבעיות הללו. אין ספק שאנשים חושבים כי גברים הם מבוגרים, ומן הסתם פחות מעתיקים בצורה אידיוטית כל סלבריטאי אידיוט. האם הם חושבים שבקרב הגברים שוררת שוׁנוּת רבה יותר, בעוד שנשים הן יותר הומוגניות, ולכן אי אפשר "לתפוס" את הגיוון הבלתי מוגבל של הגברים, בעוד שאפשר "לתפוס" את האחידות הכללית והכוללת של הנשים?

כל הנשים שהוזכרו כאן הפכו ל"אשת אוּר" כשדיברו על חייהן האישיים: מדונה - כשהסריטה את "הסרט התיעודי הגדול ביותר מאז ומעולם" ("במיטה עם מדונה") ופרסמה את ספרה על תשוקה וסקס; ביונסה - כשהתחילה לדבר על פמיניזם, כתבה שירים על נישואיה ופרסמה תמונות על הריונה וילדיה; ויליאמס - כשהתחילה לדבר על אימהות; וקרדשיאן - ובכן, היא תמיד מדברת על חייה האישיים, הם למעשה מקור הפרסום שלה, והם אלה שהחישו את הפיכתה ל"אשת אוּר".

מהרגע שבו אשה הנמצאת בעין הציבור מדברת על חייה האישיים, מתייחסים אליה כאילו "היא פותחת את עצמה לביקורת", ובו זמנית טוענים שהיא מייצגת את כל הנשים בעולם. לעומת זאת, ראיין ריינולדס יכול לדבר כיצד השגיח על התינוקות שלו בלילה אחרי שנולדו, בכדי לאפשר לרעייתו בלייק לייבלי לנוח קצת, ופארל יכול לומר שמעולם לא החליף חיתולים לילדיו, ואף אחד מהם אינו נחשב למישהו שמציב סטנדרטים בלתי אפשריים לגברים. גם לא אומרים עליהם שהם מייצגים את כל מה שרע בגבריות המודרנית. הם בני אדם בזכות עצמם, אינדיבידואלים, ולא "גברי אוּר" שכל הגברים אמורים ללמוד מהם, או להוקיע אותם.

סרינה וויליאמס והשופט. כל הכבוד על שאת עושה את ההיפך מכל השטויות שמצפים מאיתנוצילום: USA Today Sports/רויטרס

המוסר הכפול הזה מזכיר לי כיצד ה"דיילי מייל" מתאר כל אשה היוצאת מביתה כ"מציגה לראווה את הקימורים שלה", או "מראה את הבטן ההריונית שלה". מה אשה כזאת צריכה לעשות? להשאיר את "הקימורים" או "הבטן ההריונית" בבית? לפעמים אשה פשוט רוצה לצאת מהבית ולעזאזל הקימורים, או סתם לדבר על חייה האישיים. זה לא אומר שהיא מציעה את עצמה כדוגמה אולטימטיבית.

מילא, אין טעם להילחם בזה, כי האובססיה הכללית ל"אוּר"יות היא חזקה מדי. לכן, ברכות לבביות לסרינה. אני מאחלת לך הנאה מלאה מעמדתך הנוכחית כדוגמה ומופת לכל הנשים כולן. ואם יגיע הרגע שבו תרגישי שזה יותר מדי, אל תדאגי. "אשת אוּר" אחרת תימָצא בקרוב. אריאנה גראנדה, אל תגידי שלא הוזהרת.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ