רוצים לעודד נשים לעבוד? בדקו איך נשים שחורות הצליחו לאזן בין אמהוּת לעבודה

שיפור של המדיניות הממשלתית יהיה נפלא לקידום אמהות עובדות, אבל זה לא יעזור אם לא יתקיים שינוי תרבותי משמעותי ביחס אליהן, אותו אפשר להשיג מהתבוננות בתרבות השחורה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ביונסה והתאומים שלה

כשעוברים על מה שמתפרסם בתקשורת בימינו, קשה לא לקבל את הרושם שאמהות אמריקאיות מתקשות להתמודד עם האמהות. למרות הנטייה בארה"ב להציג את האמהות כמצב מבורך ורצוי, ניכר שהמדיניות ומקומות העבודה מזלזלים באמהות ובילדיהן. אבל למרות הקריאה של אמהות רבות לערוך תיקון פשוט של המדיניות, או להחליף אותה לחלוטין — כמו למשל, תשלום חופשת לידה על ידי הממשל הפדרלי — לא בהכרח יספקו את המענה שהן מבקשות. שיפור של המדיניות יהיה נפלא, כמובן, אבל בהעדר שינוי תרבותי משמעותי יותר, הוא לא יפתור את הבעיה.

מודל ההורות, שכונה על ידי החוקרת הפמיניסטית שרון הייז כ"הורות אינטנסיבית" — לפיו הקריירה של אמהות נמצאת בתחרות מתמדת מול תפקידן כאמהות והציפייה החברתית שיציבו את ילדיהן במרכז עולמן — נתפש כאידיאל רק במשפחות של לבנים מהמעמד הבינוני והגבוה. קרוב לוודאי שאין זה מקרי שכאשר נפתחה בפני נשים אלה גישה לקריירה, החלו גם להפנות כלפיהן יותר ויותר ציפיות כאמהות — עד כדי כך שכיום רוב האמהות האמריקאיות מבצעות יותר מטלות של טיפול בבית ובילדים מכפי שביצעו אמהותיהן בשנות ה–70, זאת למרות שכיום נשים גם עובדות יותר מחוץ לבית.

הרחבת התפישות שלנו לגבי האמהות, כך שהן יכללו מודלים ממגוון תרבויות, תאפשר לנו לגבש חזון גמיש יותר ליישום מוצלח של האמהוּת. אני עדיין נדהמת מהעובדה, שכאשר נשים לבנות החלו להיכנס לשוק העבודה, רק מעטים חשבו שכדאי לבדוק איך נשים שחורות הצליחו לאזן בין אמהוּת לעבודה במשך יותר ממאה שנים. לו בדקו זאת, היו מזהים הרבה ממה שפטרישה היל מכנה "אמהוּת קהילתית", רשת קהילתית הכוללת גם משפחה מורחבת וגם חברים קרובים או שכנים, שמסייעים להורים בגידול הדור הבא. הרעיון הזה זר למודל המשפחה הגרעינית — לפיו "כל משפחה היא אי" — עד כדי כך שעובדים סוציאליים לעתים קרובות מענישים משפחות בגינו. כלומר, אם סבתא מגדלת את הילדים, כי האם עובדת, סימן שמשהו לא בסדר במשפחה הזאת. 

כאשר יותר ויותר בני אדם מוצאים עצמם חיים ועובדים הרחק מהקהילות בהן גדלו, חובה על החברה האמריקאית לספק תמיכה קהילתית מסוג זה בדרכים אחרות. כאן נכנס הממשל לתמונה. מעניין ההיפוך שקרה ביחס לאמהות עובדות. בעבר, יציאה לעבודה של אמהות נתפשה כמציינת מעמד נמוך, כי הן היו חייבות לעבוד. היום, יציאה לעבודה של אמהות נתפשת כמשהו של מעמד בינוני וגבוה, כי המשפחה יכולה להרשות לעצמה את הגשמת האם ולמצוא "סידור" לילדים בשעה שהיא עובדת. 

בסוף המאה ה–19, רפורמטוריות פרוגרסיביות מהמעמד הבינוני עם כוונות טובות הקימו "בתי התיישבות" בשכונות של בעלי הכנסה נמוכה, בהן חיו במטרה להיטמע בקהילות שעמן הן עבדו. ביומנים ובעדויות שפירסמו הנשים הלבנות הפרוגרסיביות הללו משתקפת בבירור ההערצה שלהן למוסר העבודה של המשפחות מהמעמד הנמוך להן סייעו.

גן הילדים לייקוויו לילדים של אמהות עובדות בבאפלו, ניו יורק, 1943. אחד מגני הילדים הראשונים בעולם, גבה שלושה דולר לשבוע וכלל ארוחת צהריים חמה

עם זאת, רבות מהעובדות הסוציאליות הראשונות האלה ניסו לכפות על המשפחות הללו ערכים של לבנים מהמעמד הבינוני, וסיפקו להן עצות גם כאשר אלה לא היו נחוצות כלל, מתוך הנחה שכל התנהגות אמהית השונה מזאת של גישת הלבנים מהמעמד הבינוני היא "רעה". גם כאשר הרפורמטוריות ניסו ליצור שיטות לשיפור התמיכה באמהות עובדות — למשל על ידי הקמת מעונות היום הראשונים בארה"ב — הן המשיכו להעביר להן מסר שהאמהוּת שלהן לקויה.

באותה זמן הוקמו גם "גני היום" הראשונים בארה"ב. הם נועדו לסייע לאמהות העובדות, שכיוון שהשתכרו שכר כה זעום ועבדו שעות כה רבות, חלקן נאלצו למסור את ילדיהן לבתי מחסה. בעבור נשים כאלה, זו היתה מתנה משמים, אבל גם המהלך הזה של שליחת הילדים לגני יום לוותה במנה גדושה של ביקורת מוסרית מצד נשים ממעמדות גבוהים יותר. 

ג'וזפין דודג', שהיתה נשיאת ההתאחדות הארצית של מעונות היום במשך שלושה עשורים, אמרה בגלוי פעם אחר פעם כי המעונות הם פתרון למשבר בלבד, וכי במצב האידיאלי נשים יהיו בבית עם הילדים שלהן. במובנים מסוימים, קו המחשבה הזה קיים גם היום. המעונות נתפשים כרע הכרחי. התפישה הזאת מונעת מאתנו לשפר את האפשרויות של מעונות בארה"ב או לפתור את הבעיה המחמירה של "מדבריות של טיפול בילדים" — מונח המציין קהילות שבהן אין אפשרות טובה ובת-השגה לטיפול נכון בילדים.

לתפישות אלה שקיימות בארה"ב לגבי האמהות יש היסטוריה חברתית ארוכה ומורכבת, ולכן איננו יכולים לרתום את העגלה של המדיניות לפני הסוס של התרבות.

המדיניות בהקשר לחופשה של אבות לא תיושם בהצלחה, אם לא נשנה את התרבות בכל הקשור לאבהות; המדיניות בהקשר לחופשת לידה של נשים לא תיושם בהצלחה, אם מעצם ההגדרה היא גורמת לכך שעלות ההעסקה של נשים גבוהה יותר; ובהעדר שינוי של תפישת "העובד/ת האידיאלי/ת", שעדיין דומיננטית כל כך בשוק העבודה האמריקאי, המדיניות בהקשר לחופשות משפחתיות תמשיך לאלץ הורים לבחור בין המשפחה לבין הקריירה.

ראשת ממשלת ניו זילנד, ג'סינדה ארדרן, שילדה במהלך תפקידה. הקריירה של אמהות נמצאת בתחרות מתמדת מול תפקידן כאמהות והציפייה החברתית שיציבו את ילדיהן במרכז עולמןצילום: AP Photo/Nick Perry

אם אתם רוצים ליצור חברה שבה שני ההיבטים האלה של החיים לא יהיו בקונפליקט — ועלינו לעשות כן, לנוכח העובדה ש-70% מההורים האמריקאים עובדים — עלינו ליצור נורמות תרבויות ומדיניות תרבותית שלא יציבו אותם זה כנגד זה. וזה עוד לפני שמדברים על מדניות. 

לקריאת הכתבה המקורית

ניהול ההזדמנויות שהחיים מספקים כאם עובדת

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ