"אני הומו והורה יחידני. עשיתי את הילדים באמצעות אם פונדקאית"

כחלק מהרחבת האפשרויות להקמת משפחה היום, אך טבעי שגם גברים ירצו להפוך לאבות יחידנים. הנה סיפורו של אחד מהם

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אב יחידני

ג'וליוס איבאנץ טאוורס טייל מסביב לאגם מיר בסנטרל פארק עם בניו התאומים, בני 10 חודשים, ושני הכלבים. אשה נעצרה והחמיאה לו על כך שהוא עוזר לאשתו. "אין לי אשה", ענה לה טאוורס. "אני גיי והורה יחיד. עשיתי את הילדים באמצעות אם פונדקאית". הוא חייך אל האשה, שנראתה נבוכה.

טאוורס, בן 40, הוא עדיין חריג, אבל הוא חלק ממגמה הולכת ומתרחבת. סוכנויות פונדקאות ברחבי ארה"ב מדווחות שחלה עלייה ניכרת בשנים האחרונות בעניין שגברים הומואים רווקים מביעים באפשרות הפונדקאות.

שלי מארש, דוברת עמותת Men Having Babies, שמסייעת להומואים למצוא את דרכם בנבכי תהליך הפונדקאות, אמרה שהתגברות העניין של הומואים רווקים בפונדקאות היא אך עוד חלק במגמה הגוברת של הקמת משפחות בקרב קהילת הלהט"ב. "היקף הפעילות שלנו בשנים האחרונות גדל משמעותית", היא אומרת. "הומואים רווקים מגלים, כמו נשים רווקות, שהם לא צריכים לחכות עד שימצאו בן זוג כדי להגשים את החלום של עשיית ילדים".

בתקופת ההיריון של הפונדקאית, טאוורס השתתף בקורס לגידול תאומים, במחנה אימונים לאבות ובקורס לאינטגרציה בין תינוקות לכלבים בביתצילום: שרה נעמי לבקוביץ, ניו יורק טיימס

רוב ההומואים הרווקים בוחרים במסלול המכונה פונדקאות הריונית: הפונדקאית נושאת ברחמה עובר שאינו מביצית שלה, אלא של תורמת. אין קשר גנטי בין הפונדקאית לילד ואין לה שום זכויות כאם — זה נועד להגן על ההורים העתידיים מאפשרות שהאם הפונדקאית תרצה להשאיר את התינוק ברשותה.

אולם בשביל ליהנות מההגנת החוק, הלידה חייבת להתרחש במדינה שבה החוק אכן מתיר לשלם לפונדקאית ומכיר בחוזה בינה לבין ההורים. לאחרונה אישרה ניו ג'רזי מתן פיצוי לפונדקאיות; מדינת וושינגטון הודיעה כי תעשה כך בינואר. ניו יורק, מישיגן ולואיזיאנה הן המדינות היחידות בארה"ב שבהן החוק אוסר לשלם לאשה תמורת שירותי פונדקאות.

במדינות שבהן ההליך חוקי, עלותו הכוללת — תשלום לסוכנויות, לתורמת, לרופאים, לאם הפונדקאית והוצאות הלידה — נעה בין 80-200 אלף דולר. הביטוח אינו מכסה דבר מן העלויות.

מכיוון שהחוק בניו יורק אוסר לשלם לפונדקאית, מסע הפיכתו לאב החל הרחק בצדה השני של ארה"בצילום: שרה נעמי לבקוביץ, ניו יורק טיימס

בשביל טאוורס, הולדת ילדים ביולוגיים היא חלום, שהוא היה מוכן להתאמץ בשביל לממשו. הוא גדל במה שהוא מתאר כבית צנוע בפאלם ביי, פלורידה. שם, לדבריו, סבל מהצקות בבית הספר. "מאחר שגדלתי כהומו בעיר הומופובית ובזמנים קשים כלכלית, היה לי קשה לדמיין שאגדל ילדים משלי", אמר.

הוריו עבדו בכמה משרות שבצדן הכנסה נמוכה, והוא הראשון מבני המשפחה שהשלים תואר ראשון. הוא למד משפטים באוניברסיטת פנסילבניה, עבד כעורך דין של תאגידים במנהטן במשך 15 שנה, וכעת עושה תואר שני בבריאות הציבור באוניברסיטת קולומביה.

בהדרגה, אחרי מות אמו, פרידה מבן זוג, ואימוץ שני כלבים, הוא חש שהוא מוכן להפוך לאב גם לבדו. "רציתי ילדים יותר משרציתי בן זוג", אמר טאוורס. האפשרות להיות הורה יחיד נתפשה בעיניו כיתרון, משום שכך סבר שיוכל לשלוט לבדו בהחלטות בנוגע לפונדקאות ולהורות. אבל הרעיון של שליטה מלאה התברר כאשליה.

"רציתי ילדים יותר משרציתי בן זוג"צילום: שרה נעמי לבקוביץ, ניו יורק טיימס

מכיוון שהחוק בניו יורק אוסר לשלם לפונדקאית, מסע הפיכתו לאב החל הרחק בצדה השני של ארה"ב. בעזרת סוכנות Northwest Surrogacy Center בפורטלנד, אורגון, הוא מצא שם אשה שהסכימה לשאת ברחמה עובר. העובר נוצר מביצית של תורמת אנונימית שנמצאה על ידי סוכנות בקליפורניה. הפריית הביציות של התורמת (שלדברי הסוכנות היא אסטרופיזיקאית) נעשתה בקליניקת Oregon Reproductive Medicine בפורטלנד.

אחרי שהעובר הראשון שהושתל ברחם הפונדקאית לא נקלט, טאוורס והפונדקאית החליטו להשתיל שני עוברים בתקווה שלפחות אחד מהם ייקלט בהצלחה. הם ידעו שייתכן שזה יוביל ללידת תאומים. "הבנתי שאני לא יכול לשלוט בכל הדברים", אמר טאוורס. "אבל בשלב הזה כבר השארתי את זה בידי הגורל".

כעבור תשעה חודשים הוא נסע לפורטלנד לניתוח קיסרי, שתוכנן מראש, והחזיק בזרועותיו לראשונה את בניו, אשר וגאלן. אשר הוא בלונדיני עם עיניים כחולות וגאלן בעל שיער חום ועיניים חומות כמו של אביו. אחרי הלידה, אשר אושפז לזמן קצר ביחידה לטיפול נמרץ, לכן טאוורס נשאר באורגון שלושה שבועות נוספים, עד שהתאומים היו מוכנים לטיסה הארוכה לביתם בניו יורק.

אף שבמקרים רבים תוצאות הליך הפונדקאות אינן ניתנות לצפייה מראש, חלק מהגברים ההומואים מעדיפים את ההליך הזה על פני האפשרות של התמודדות עם אפליה בהליכי אימוץ. בתקופת ההיריון של הפונדקאית, טאוורס השתתף בקורס לגידול תאומים, במחנה אימונים לאבות ובקורס לאינטגרציה בין תינוקות לכלבים בבית. אף על פי שהוא נעזר במטפלת שבעה ימים בשבוע, בלילות ובבקרים הוא לבד עם הילדים, וכמו כל הורה אחר לתאומים, לפעמים הוא חש מוצף.

"אני לא אוהב את ההרגשה שאני לא יכול לעשות את הכל בכוחות עצמי, אבל לפעמים אני זקוק לעוד עזרה, בנוסף למטפלת", אמר. "בגלל שהחלטתי להיות אב חד־הורי, אנשים אומרים לי שאני לא יכול להתלונן. זה מעצים את התחושה שלי שאני לבד בשטח".

הרגעים הקטנים עוזרים לו להמשיך הלאה. אחרי הטיול סביב אגם הארלם, טאוורס חזר הביתה ובעזרת המטפלת הניח את בניו בעריסות. הוא רכן ונישק כל אחד מהם על המצח. "אבא אוהב אותך", לחש להם. כשהילדים שקעו בשינה, הוא נשם עמוקות, עמד והתבונן בהם ממושכות.

לאחרונה האריך את אחסון העוברים הקפואים שלו בשנה נוספת. על פי מיפוי גנטי, הוא כבר יודע שאחד מהם הוא עובר ממין נקבה. "מי יודע?", אמר. "יום אחד, כשהבנים כבר לא יזדקקו לחיתולים, אולי תהיה לי גם בת".

לקריאת הכתבה בניו יורק טיימס

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ