השאלה שאני שומעת הכי הרבה היא "מאיפה את?"

אני לא דומה לאמי, אני יותר שחורה מלבנה ויש בגנום שלי מקורות אפריקאיים, אמריקאיים ואינדיאנים. אבל גם אם אעשה בדיקת דנ"א, היא לא תחשוף את הסיפור המשפחתי האמיתי שלנו ולא תנחה אותנו לקראת העתיד לבוא

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איור דנ"א

כשהייתי ילדה, תמיד איפשהו מישהו שאל את אחד מבני משפחתי "מאיפה אתם?". בדרך כלל השאלה הזאת הופנתה לאמי. יש לה עצמות לחיים גבוהות, עיניים עמוקות ורחוקות יחסית זו מזו, ועור חום בהיר עם נמשים בולטים. בגלל שגדלנו באזור שבו יש אוכלוסייה שחורה קטנה, המראה החיצוני שלה משך תשומת לב יותר מכפי שהיה מושך אילו גרנו במקום אחר. מי שהפנה אליה את השאלה בדרך כלל רצה לזהות אותה כ"אחת משלו".

זכור לי מקרה אחד, שבו אחיותי אמי ואני ניהלנו מריבה גדולה במכונית במהלך הקניות לחגים. כשיצאנו עם המכונית ממגרש החנייה השומר סימן לאמי שאין צורך בתשלום. הוא היה ממוצא אתיופי והניח שגם היא. הוא החמיא לה שהיא אמא נפלאה, מזלה היה שחלונות המכונית היו סגורים וצרחותינו לא הגיעו לאוזניו.

אני לא דומה במראה שלי לאמי. כשהייתי צעירה ואנשים שאלו אותי "מאיפה את?", הם בדרך כלל סברו שהמוצא שלי הוא מאיי הודו המערבית וביקשו לקבל אישור לכך. "אבא שלי מברבדוס", זו התשובה שעניתי בדרך כלל כשנשאלתי מדוע הפנים שלי נראים כפי שהם נראים.

לפעמים אנשים חושבים שיוכלו להשיב על השאלה "מאיפה את/ה?" בעזרת דנ"א. אחת המשרות הראשונות שבהן עבדתי לאחר שסיימתי את לימודי הקולג' היתה כמרכזת קורס גנאולוגיה בקהילה אפרו-אמריקאית בשכונת בדפורד־סטיבסנט, ברוקלין. את הקורס ניהלו זוג מניו ג'רזי, שוטר לשעבר וחוקרת פרטית, שהחליטו להקדיש את שנות הגמלאות לגנאלוגיה של שחורים. הם אמרו בשיעור שבדיקות דנ"א הן דבר בעייתי עבור שחורים המנסים לאתר את שורשיהם.

חברות מסחריות שונות שמבצעות בדיקות דנ"א (דוגמת 23andMe, או AncestryDNA, או MyHeritage הישראלית) מחזיקות ברשותן מאגרי גנומים שונים. פירוש הדבר שתוצאת הבדיקה יכולה להיות שונה, בהתאם לחברה שבה משתמשים. אם החברה שבחרתם לא מחזיקה במאגר שברשותה מידע על המקור הגנטי המסוים שלכם, היא עשויה פשוט לדווח שהמוצא שלכם אינו מהמקור הגנטי הזה. אם אבותיכם היו אפריקאים, זה מסבך את המצב עוד יותר.

מעבדת מדעי החברה באוניברסיטת קליפורניה במאה שעברה. בשביל המשפחה של אמי, כמו כל המשפחות האפרו-אמריקאיות, השאלה "מאיפה את?" היא מורכבתצילום: Mississippi Department of Archives and History

הסחר בעבדים מאפריקה לארה"ב הסתיים — להוציא כמה מקרים חריגים — לפני יותר מ-170 שנה. אם אתם מנסים לבדוק אם יש התאמה בין הדנ"א שלכם למאגר של אוכלוסיות אפריקאיות, בדרך כלל ההשוואה נעשית בין הגנום שלכם למדגמי אוכלוסיות בנות זמננו — ולא בינו לבין דנ"א של אדם שחי באזור לפני 180 או 200 או 400 שנה. מעבר לזה, בקרב אפריקאים קיימת יותר שונות גנטית מאשר בקרב אירופאים, ובכל זאת רוב המידע במאגרי הדנ"א הפופולריים הוא של אירופאים, כך שהמבחר מצומצם עוד יותר.

למרות זאת, אנשים עדיין תולים את יהבם בדנ"א ורוצים שהוא יחשוף "אמת" כלשהי על העומק וההיקף של ההיסטוריה המשפחתית שלהם. החוקרת אלונדרה נלסון, מחברת הספר The Social Life of DNA, כתבה על "הדמוקרטיזציה של בדיקות דנ"א" והציגה את השאלה החשובה: מדוע אנשים סבורים שהמידע שמספקות בדיקות דנ"א על ההיסטוריה המשפחתית של אדם הוא מהימן, או חשוב יותר מהמלים של המשפחה עצמה והסיפור שלה כיצד התגלגלה לאן שהתגלגלה?

בשביל המשפחה של אמי, כמו כל המשפחות האפרו-אמריקאיות, השאלה "מאיפה את?" היא מורכבת. סבא־רבא שלי מצד אמי היה משבט הלומבי. זהו שבט מצפון קרוליינה שהורכב מצאצאי אפריקאים חופשיים, שהתחתנו בנישואי תערובת עם אמריקאים ילידים. בשל כך הם לא זכו להכרה מהממשל הפדרלי וגם לא משבטים אפרו-אמריקאים אחרים באמריקה.

בדיקת דנ"א לא תחשוף דבר מהסיפור של השבט הזה וגם לא תייצג דבר מהסיפור הכי חשוב במשפחה שלנו: שסבא-רבא שלי עזר להקים בית ספר לאנשיו במאה הקודמת ואז אולץ לעזוב את צפון קרוליינה כשכל העיירה שלהם נשרפה עד היסוד, ככל הנראה בגלל אנשים שהתנגדו להעניק חינוך לשבט אפריקאי-ילידי. הוא נדד ונדד והגיע לקולג' דרטמות', שם למד אאוגניקה (לימודי שיפור האוכלוסייה). כשסיים את הלימודים, ככל הנראה ב-1910, חיפש עבודה כפרופסור, אבל אוניברסיטאות רבות לא הסכימו לקבל לשורותיהן מרצה שחור. לבסוף מצא עבודה כמרצה באוניברסיטה של שחורים. 

הוא אביה של סבתא שלי, אחת מהנשים החזקות והחכמות שהכרתי בחיי. היא עברה לגור בפרבר של לבנים בבוסטון כדי לוודא שילדיה יקבלו חינוך טוב. היא הקימה בית ספר, בו לימדה את אמי ואחיה וילדים שחורים אחורים במהלך חופשת הקיץ, כדי שהם יהיו טובים יותר מהתלמידים הלבנים. 

אם היה לי ילד והייתי עושה לו בדיקת דנ"א, לא היה שם זכר לסיפור הזה. במדינה שבה נדמה כי תומכי עליונות האדם הלבן לא עומדים להפסיק בקרוב את מעשי האלימות שלהם. למחרת הבחירות לנשיאות 2016, תחת ההלם והתחושה של נסיגה קשה לשכמותנו, אמרתי לאמי את הדברים הבאים: "אני מניחה שהמשמעות של זה היא שלעולם לא אביא ילדים לעולם. כי אני לא יכולה להעלות על דעתי ללדת ילד תחת שלטון דונלד טראמפ, ובעוד ארבע שנים כבר יהיה מאוחר מדי בשבילי ללדת".

היא ענתה שהיא אוהבת אותי בכל לבה והדגישה שמעולם לא התחרטה על כך שילדה אותנו. היא הזכירה לי שתמיד ייוולדו תינוקות שחורים, או בני גזע מעורב, לא משנה מי יהיה הנשיא. "אולי אחד מהם יהפוך בבגרותו לאדם החותר להטביע חותם בעולם", כתבה לי.

אמי היטיבה להבין את הקושי שעמו התמודדתי, ואמרה: "לא הייתי רוצה שתיוולדי עם עור אחר או בגוף אחר, למרות שזה יכול להיות מכאיב להיות שחורה. יש גם גאווה גדולה, אושר גדול ועוצמה פנימית, שבעזרתם קל יותר לשאת את הכאב ולהתעלות מעליו. נשרוד את זה בעזרת העוצמה שלנו כמשפחה וכעם. כל אחד מאתנו צריך ליישר את ההדורים בתוכו, אבל אנחנו נעשה את זה".

אני תוהה מה אנשים מחפשים כשהם מדברים על מוצא. כשהם עושים בדיקת דנ"א — האם הם מקווים לחשוף את ההיסטוריה שלהם, או שהם מקווים לחשוף אלטרנטיבה למה שכבר ידוע להם על העבר והעתיד?

לקריאת הכתבה בניו יורק טיימס

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ