יוחזרו שיעורי "כלכלת בית" לאלתר, למען שוויון מגדרי

אמהות עובדות משקיעות פי שניים יותר זמן במטלות הבית מאשר אבות עובדים. הפתרון לעתיד שוויוני טמון בהשבת השיעור המושמץ (ובצדק) מן העבר ורענון התכנים שלו

גרדיאן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שיעור כלכלת בית מהעברשיע
שיעור כלכלת בית מימי ראשית המדינה. השיעורים הללו הושמצו על ידי פמיניסטיות, ובצדק, אבל אפשר להחזיר אותם כשיעור של שוויון מגדריצילום: המועצה לקידום המורשת הישראלית

בשנות ה-80 ערך המומחה האמריקאי לניהול זמן, ג'ון רובינסון, סקר בקרב אמהות עובדות. בתום הסקר, יצא בהצהרה שנשים עובדות באמריקה מבלות עם ילדיהן זמן מועט בהרבה מזה שבילו אמהות לא עובדות בדורות קודמים. בעקבות ההכרזה יצאו כל אמצעי התקשורת בכותרות גדולות שאיששו את הסברה הישנה, שלפיה יציאת אמהות לעבודה מובילה להרס מוחלט של המשפחה האמריקאית.

כעבור זמן קצר הודיע רובינסון שהוא בעצם טעה בחישוביו, אבל התיקון לא זכה להד תקשורתי דומה. לאמיתו של דבר, הוא מצא שבאותן שנים אמהות עובדות בילו עם ילדיהן את אותה כמות של זמן, או אפילו זמן רב יותר, מכפי שבילו אמהות בדורות הקודמים. אבל הנזק כבר נגרם והציפיות שאמהות עובדות יקדישו עוד ועוד זמן לילדיהן - בדרך כלל על חשבון שעות השינה, הפעילות הגופנית והפנאי שלהן - לא מפסיקות לגדול.

כיום אמהות עובדות מבלות עם ילדיהן יותר זמן מכפי שבילו אמהות עקרות בית ב-1965. בואו ניתן לזה לחלחל: אמהות כיום, שעובדות מחוץ לבית, מבלות עם ילדיהן יותר זמן מכפי שבילו אמהות עקרות בית לפני 50 שנה.

יתרה מכך, אמהות נשואות בארה"ב מבצעות בין 50% ל-80% מעבודות הבית, ואם יש להן ילדים, הן מבצעות פי שלושה יותר עבודות בית, לא משנה אם הן עובדות מחוץ לבית או לא. במלים אחרות, כיום אמהות עובדות עדיין נאלצות להתמודד עם "המשמרת השנייה", מונח שטבעה הסוציולוגית ארלי ראסל הוכשילד ב-1989 בספר שפירסמה תחת שם זה.

גם אבות עובדים מבצעים כיום יותר מטלות של טיפול בילדים ועבודת בית - 18 שעות בשבוע. לעומת אבות בשנות ה-60, שהשקיעו בכך רק שש שעות, זו בהחלט עלייה. אבל אבות עובדים עדיין לא מבצעים מטלות בית באותה המידה שאמהות עובדות, שמקדישות 32 שעות בשבוע בממוצע לטיפול בילדים ובבית, כמעט כפול מהאבות.

עלינו להתחיל לנהל את השיח של שוויון מגדרי, ולדבר עם ילדים על השילוב של עבודה והורות, בשלב מוקדם בילדותצילום: Dreamstime

מידת ההתחשבות של מקומות עבודה בהורים עובדים לא השתנתה הרבה לאורך השנים. רבים קוראים להנהיג רפורמה בתחום, כדי שמקומות עבודה יתחשבו יותר בחיי המשפחה התובעניים ויסייעו לתקן את אי-השוויון בין המינים. אבל כמעט כל המחקרים על חלוקה מגדרית של עבודות הבית מסכימים שהתפישות לגביה נקבעות בגיל מוקדם, הרבה לפני שמישהו הופך לעובד/ת או מעסיק/ה.

קשה לדמיין שממשלות יתחילו לשלוח לכל בית מומחים להורות ולשוויון, אבל כן אפשר לחולל את השינוי בנורמות התרבותיות שנוגעות לדברים הללו בדרך שאינה פולשנית, דרך שמבוססת על שנות ה-60. אני מדברת על החזרת המקצוע של כלכלת בית.

שיעורי כלכלת בית, שבעבר הושמצו על ידי פמיניסטיות, ובצדק, משום שהתמקדו בנשים בלבד ועודדו תפיסה סקסיסטית של חלוקת תפקידים מגדרית - הנשים בבית והגברים בחוץ - נעלמו לחלוטין מבתי הספר בעולם המערבי. אבל מה יקרה אם בשיעורים האלה ילמדו גם בנים וגם בנות; ואם לצד מטלות הבית בסיסיות, כמו בישול וניקיון, גם יעודדו את התלמידים לחשוב מה נחוץ כדי לנהל בית ומי צריך לעשות את עבודות הבית הללו; מה אם הם יכללו גישה מעשית לתכנון המשפחה, ויעודדו צעירים לחשוב, למשל, אם הם רוצים להביא ילדים לעולם או לא, ומה המשמעות של הקמת משפחה מבחינה כלכלית ומקצועית; אילו מין חיים הם רוצים לחיות ומה עליהם לעשות כדי לממש זאת?

גם מי שמתנגדים לרעיון של שינוי חלוקת התפקידים המסורתית יתקשו למצוא משהו שלילי בשיעורי כלכלת בית לילדים קטנים, שבהם הם לומדים כיצד לעשות דברים מעשיים, כמו להכין אוכל לעצמם, לשמור על תקציב מאוזן, ולהשקיע מחשבה בשאלה אילו מין חיים הם רוצים לחיות כשיהיו מבוגרים ומה עליהם לעשות כדי להגשים זאת.

הרעיון של שיעורי כלכלת בית עשוי להישמע מיושן. אבל אם אנחנו רוצים ליצור חברה שמבינה מה נחוץ כדי לאזן בין העבודה לחיי המשפחה, ותומכת במגוון של סוגי משפחות, כולל משפחות בלי ילדים, נצטרך לבחון מחדש את השיח הישן על היריון, נישואים ועבודה - ולהתחיל לנהל אותו בשלב מוקדם הרבה יותר. שיעורי כלכלת בית הם הצעד הראשון והכל כך מתבקש בדרך לשם.

איימי וסטרוולט היא מחברת הספר Forget Having It All: How America Messed Up Motherhood – and How to Fix It

לכתבה של איימי וסטרוולט בגרדיאן

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ