"הבעיה שלכן היא שאתן מעט נשים"

כך הסבירה לי חברת כנסת כשביקשתי את תמיכתה בבג"ץ נגד הסעיף בתקנון מפלגת אגודת ישראל, שמדיר נשים מהרשימה. זו אכן בעיה, קוראים לה "חוסר סולידריות"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חלק מהעותרות בדיון בבג"ץ, ב-2017
חלק מהעותרות בדיון בבג"ץ, ב-2017צילום: אוליבייה פיטוסי

אחד האתגרים שאני עומדת בפניהם בשנים האחרונות הוא הניסיון לשכנע את החברה הישראלית שהמאבק של נשים חרדיות נגד הדרה, ומלחמתן לקול ולייצוג, הוא לא מאבק הרואי פנים חרדי, והוא גם לא מלחמה נואשת של קומץ נשים חרדיות - אלא מאבק על פני הדמוקרטיה הישראלית ועל ערכי זכויות אדם. לא פחות.

למרבה הצער, השכנוע שלי לא זוכה להצלחה מרובה. פמיניסטיות חרדיות חוות תחושת מידור והדרה מהמאבק הפמיניסטי הכולל, וחבל שכך. מתחילתה של התנועה הפמינסטית, ניכר שהיא הביעה את קולן רק של נשים מסוימות ממעמד מסוים, בעוד שהיא אוטמת אוזניים לקשיים של נשים המתמודדות עם מצבים כלכליים מורכבים, של נשים מוחלשות, של נשים בצבעים אחרים, של נשים שהבעיות שלהן היו הרבה מעבר לחוסר סיפוק מחיי נוחות בפרברים ורצון להגשמה עצמית. הקשיים והאתגרים של אותן נשים נותרו הבעיה שלהן.

נקודת העיוורון של מי שרוממות השוויון בלשונן אילצה את המודרות להתפצל ולהקים לעצמן מוסדות וארגונים אחרים. ההתפצלויות בתנועה הפמיניסטית כל כך שכיחות עד שבשנים האחרונות כבר לא מדברים על "גלי פמיניזם", אלא על "הצטלבות מיקומי שוליים" (Intersectionality). את המושג טבעה פרופ' קימברלי קרשנו האמריקאית כדי לתאר את מיקומן של נשים שחורות, החוות מצד אחד דיכוי מגדרי בתוך תנועות זכויות האזרח של שחורים המונהגים על ידי גברים, ומצד שני מודרות גם על ידי נשים לבנות בתנועה הפמיניסטית, שממשיכות לתת לשחורות להתמודד עם "הבעיה" שלהן בגפן.

בישראל השבוע מחו חברות כנסת, אזרחיות וארגוני נשים למיניהן נגד המחיקה המקוממת של חברת הכנסת ציפי ליבני משלט חוצות בבני ברק. עכשיו מתעוררות? נשים נמחקות משלטים כבר שנים ארוכות בעיר הזאת, שלטים של מועמדות רבות אחרות הושחתו במהלך הבחירות לרשויות מקומיות, ונשים חרדיות נמחקות מהאפשרות התיאורטית להופיע בכלל על שלט כזה. 

"הבעיה שלכן היא שאתן מעט נשים", הסבירה לי חברת כנסת. ככה בפנים, בלי כחל וסרק. במילים אחרות היא אמרה לי "זבש"ך". "כשתהיינה חצי מיליון נשים חרדיות עם דרישה מפורשת לייצוג, יהיה אפשר לעזור לכן. עד אז, זו בעיה". אכן בעיה. בעיה שיש לה שם – חוסר סולידריות. עיוורון נגד מה שאינו במיינסטרים של המאבק הפמיניסטי, אטימת אוזניים נגד קול שאינו קול ההגמוניה. אבל זו טעות, כי מחיקת נשים חרדיות היא לא בעיה רק של נשים חרדיות, כמו שהדרת נשים חרדיות מהפוליטיקה היא לא בעיה רק של נשים חרדיות. זו בעיה שיש לה שם: קוראים לה אסתי או רחלי או שרי או מלכי והן נמחקות כבר שנים.

חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, ב-2015צילום: אוליבייה פיטוסי

אבל ההדהוד וההיזון ההדדי בין המאבקים קיים לא רק במחיקה משלטים. העובדה שהמפלגות החרדיות מדירות נשים משליכה על כך שנשים הן מיעוט בקואליציה ומיעוט סביב שולחן הממשלה. כשנשים בעמדת מיעוט, הן מתקשות להוות ייצוג מהותי ולפעול לקידום אג'נדה פמיניסטית, ויש לכך משמעות לגבי קבלת החלטות למען כלל הנשים בישראל.

היעדר נשים חרדיות זו לא "סתם" בעיה, אלא ה-בעיה שמשפיעה על כלל הנשים בישראל: יהודיות כערביות, חרדיות כחילוניות. יש שמבינות זאת היטב. לבג"ץ תמי בן פורת נגד סעיף תקנון מפלגת אגודת ישראל - אותו תקנון שאסר על צירוף נשים למפלגה - הצטרפו עשרה ארגוני נשים, בהם גם ארגוני נשים ערביות, שהבינו שההדרה והמחיקה ארוכת השנים של נשים חרדיות ממפלגות גורמת לפגיעה ישירה גם בהן. גם חברות הכנסת מרב מיכאלי ועאידה תומא סלימאן הקימו מצדן לראשונה בישראל שדולה שתהווה פלטפורמה (בתקווה זמנית) לנשים חרדיות להשמיע את קולן בבית המחוקקים הישראלי ממנו הן מודרות. שיתוף הפעולה הנרחב הזה עשה היסטוריה עם ציון הדרך של הכרעת בג"ץ, שהורתה למפלגה לשנות את סעיף התקנון המדיר.

הפסיקה של בג"ץ נותנת רוח גבית לנשים חרדיות, אבל הדרך עוד ארוכה. המאבק על הקול הפוליטי של נשים חרדיות, המאבק בהדרה, והמאבק במחיקת נשים מהמרחב הציבורי הם כולם חלק מאותה "בעיה" ותוצאותיו יהוו את פניה של החברה בישראל. חייב לעבור חוט מקשר בין שלל הקולות של השיח הפמיניסטי כדי לארוג את הידע הקיים ולהאיר באמצעותו על פרקטיקות של הדרה ואי-שוויון גם בקבוצות שלא נספרו עד היום. כאלה שהסיפור שלהן טרם סופר.

כשהבעיה שלי תהיה הבעיה של כולנו יהיה לה שם אחר: הצלחה.

הכותבת היא אקטיביסטית חרדית, חברת הנהלה בעמותת איתך מעכי משפטניות למען צדק חברתי

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ