למי קראתם זקנה ממורמרת? בגיל 70 אני מאושרת מאי פעם

אפליית זקנים היא יותר קשה מההזדקנות עצמה. מזלזלים בנו, משמיצים אותנו ובעיני התקשורת אנחנו שקופות. ובכל זאת, זה השלב המהנה והתוסס ביותר בחיינו

לוגו ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
זקנה מאושרת
אנחנו יודעות שהשמחות והיגונות של החיים מעורבים אלה באלה כמו מלח ומים בים. אנחנו לא מצפות לשלמות ואפילו לא להקלה מסבלצילום: Marta Monteiro / New York Times

כשסיפרתי לחברותי שאני כותבת ספר על נשים זקנות כמונו, הן מיד מחו: "אני לא זקנה!". הן התכוונו לכך שהן לא מתנהגות ולא חושבות כמו הדימוי על נשים בגילן. בהתאם לסטריאוטיפ הזה נשים בגילנו הן שתלטניות, אומללות, מפריעות וחסרות תועלת. הרעיונות הגרועים האלה על נשים קשישות הם כל כך רעילים, שברור למה אף אחת - ולא משנה מה גילה - לא מוכנה להודות שהיא זקנה.

במסע שלי גיליתי שאפליית זקנים (גילנות), שקיימת בכל העולם המערבי, היא בעיה גדולה יותר לנשים זקנות מאשר ההזדקנות עצמה. מזלזלים בגופנו ובמיניות שלנו, משמיצים אותנו בבדיחוׂת על החמות המרושעת, ובעיני התקשורת אנחנו שקופות. עם זאת, רוב הנשים שאני מכירה מתארות שלב מאושר ותוסס בחייהן. אנחנו חזקות ומצליחות לפרוח על אף שאנחנו בשוליים של המיינסטרים. זה בזכות העובדה שהאושר שלנו הוא תוצאה של הכרה עצמית, אינטליגנציה רגשית ואמפתיה לאחרים.

לרובנו לא חסר המבט הגברי, שהיה מלוּוה בשריקות, הטרדות ותשומת לב לא רצויה. אז סלחו לנו אם אנחנו לא מתגעגעות. במקום זה, אנחנו חופשיות מרודנות הדאגה למראה החיצוני שלנו. לראשונה, מאז היותנו בנות 10, אנחנו יכולות להיות רגועות בנוגע להופעתנו. אנחנו יכולות ללבוש מכנסי יוגה במקום גרבונים ומכנסי ג'ינס במקום חליפות עסקיות.

האתגרים שלנו בשלב זה של חיינו הם גדולים יותר ממראה חיצוני. בגילנו כבר אפשר להניח שעברנו תקופות של צער. כולנו סבלנו, אך לא כולנו התגברנו. אלה מאיתנו שכן התגברו, ודאי פיתחו עמוד שדרה מוסרי וסדרי עדיפויות ראויים יותר ובטוח שהרחבנו את יכולתנו לחוש כאב ואושר. למעשה, המטוטלת הזאת בין אושר לייאוש הופכת את גיל הזיקנה לזרז להתבגרות רוחנית ורגשית.

קיים חישוב מדהים לגבי גיל הזיקנה. מאחר שדי הרבה נלקח מאיתנו, אנחנו מוצאות סיבות נוספות לאהוב ולהעריך, מה שמאפשר לנו לחוות אושר באופן קבוע. כמו שאמרה אחת מחברותי: "כשהייתי צעירה, נזקקתי לאקסטזה מינית או לטיפוס אל פסגת הר כדי לחוות אושר עילאי. כעת אני יכולה לחוש אותו כשאני מביטה בפרפר בגינה שלי".

למדנו את חשיבותן של ציפיות הגיוניות. אנחנו יודעות שלא כל השאיפות שלנו יתגשמו, שהעולם אינו סובב רק סביבנו, ושאחרים - בעיקר הילדים שלנו - לא בדיוק ממתינים לשמוע את דעותינו והשקפותינו. אנחנו יודעות שהשמחות והיגונות של החיים מעורבים אלה באלה כמו מלח ומים בים. אנחנו לא מצפות לשלמות ואפילו לא להקלה מסבל. ספר טוב, עוגה תוצרת בית, או צלצול טלפוני מידידים ממלאים אותנו אושר. וכמו שנהגה לומר דודתי גרייס, שהתגוררה בהרי אוזארק: "אני מקבלת את מה שאני רוצה, כי אני יודעת מה לרצות".

אנחנו יכולות להיות יותר נחמדות לעצמנו וגם יותר הוגנות ואמיתיות. כשאנחנו רוצות למצוא חן בעיני אנשים, אנחנו מדברות בקול רך, אך האני האמיתי שלנו מדברת בקול רם ומשמיעה את קולה לעתים קרובות יותר. אנחנו לא צריכות להעמיד פנים כלפי עצמנו וכלפי אחרים שאין לנו צרכים. אנחנו מסוגלות בקלות לסרב לעשות משהו שאיננו רוצות לעשות. אנחנו יכולות להקשיב ללבנו ולפעול בהתאם לאינטרסים שלנו. אנחנו חשות פחות חרדה ויותר סיפוק. אנחנו מסוגלות ליהנות מהרגע ומכל האפשרויות היפות שההווה מזמן.

לרבות מאיתנו יש רשת ביטחון של ידידים טובים ובני זוג הקיימת שנים רבות. בידידות או נישואים בני 50 שנה, יש מתיקות שאי אפשר לתאר במילים. כל אחת מאיתנו מכירה את החולשות, הפגמים והכישורים של האחרות. ניהלנו קרבות אדירים ועם זאת, אנחנו שמחות להיות יחד. מילה או מבט יכולים להיות בעלי משמעות רבה. לנשים בנות מזל יש רשת עשירה של חברות. החברות האלה יכולות להיות פוליסת הביטוח הבריאותי והרגשי שלנו.

הדבר היציב היחיד בחיינו בימים אלה הוא השינוי. אך מאחר שגוברות אצלנו החוכמה והאמפתיה, אנחנו בכל זאת יודעות איך לצפות לעתיד. חיינו 70 שנה מההיסטוריה האנושית. היכרתי את סבתא רבתא שלי, ואם אחיה מספיק זמן, אוכל להכיר את הנינים שלי. אני אהיה באמצע שבעה דורות משפחתיים. אני יודעת היכן מקומי בשורה ארוכה של אמהות קדומות. אני חיה כיום רק משום שאלפי דורות של נשים (וגם גברים) הצליחו להתגבר על המכשולים, להתרבות ולגדל את ילדיהן. 

עד שאנחנו מגיעות לגיל 70, אנחנו עוברות בחיינו טרגדיות ורגעי אושר רבים יותר ממה שיכולנו לצפות מראש. אם ננהג בחוכמה, נבין שאנחנו רק טיפה אחת בנהר גדול המכונה "חיים", והעובדה שאנחנו בחיים היא נס וזכות יתר. אז ברור שאומר בגאווה "אני אישה זקנה!".

הכותבת היא פסיכולוגית קלינית. ספרה "נשים חותרות צפונה: ניווט בזרמי החיים ופריחה ככל שאנחנו מתבגרות" עומד לצאת בקרוב לאור

לכתבה של מרי פייפר בניו יורק טיימס

לוגו ניו יורק טיימס

ניו יורק טיימס

c.2020 The New York Times Company

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ