כך תפתחו את האינטליגנציה של ילדיכם

פעם סברו שאינטליגנציה היא תכונה גנטית, שאינה תלויה בסביבה. היום מבינים שהיא שילוב בין תורשה וסביבה. הגיל הרך הוא חלון הזדמנויות מכריע לפתח את האינטליגנציה של ילדיכם, כך תעשו זאת

חני בר-און
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ג'רי מגווייר
מתוך הסרט "ג'רי מגווייר". ילד שיודע לדקלם את המספרים מאחת עד עשר, או לזהות את שם המלחין של קטע מוסיקלי קלאסי, אינו בהכרח יותר אינטליגנטי מילד שיכול למנות רק שלושה עצמים ולא מכיר מלחינים קלאסיים

במפגשים עם הורים ובעבודתי עם הגיל הרך, הזדמן לי לא אחת לשמוע הורים מספרים בגאווה על בנם בן השנתיים היודע "לספור עד עשר", או על בתם בת החמש שיודעת לזהות את שמות האותיות. רבים מהם ראו בהישגים אלה הוכחה ניצחת לכך שבנם או בתם ניחנו באינטליגנציה יוצאת דופן. ובכן, צר לי לבשר שהישגים אלה אומנם עשויים בהחלט להעיד על אינטליגנציה תקינה ועל זיכרון ותפיסה טובים, אך לאו דווקא על אינטליגנציה גבוהה.

ילד בן שנתיים שיודע לדקלם את המספרים לפי הסדר מאחת עד עשר, או לזהות את שמו של המלחין של קטע מוסיקלי קלאסי אינו בהכרח יותר אינטליגנטי מילד בן אותו גיל, שיכול למנות שלושה עצמים, אינו שולט בספירה דיקלומית מעבר לספרה 5 ואינו מכיר כלל שמות של מלחינים קלאסיים. אז מהי בעצם אינטליגנציה? וכיצד ניתן לפתח אותה - בלי לקנות  צעצועים ומשחקים יקרים?

פעם היה מקובל לחשוב שאינטליגנציה היא תכונה גנטית, שאינה תלויה בסביבה, כמו גובה או צבע עיניים. היום כבר יודעים שאינטליגנציה מתפתחת מתוך שילוב של תורשה וסביבה, בעיקר בגיל הרך. התורשה מעניקה את נקודת המוצא, אך התנסויות וחוויות שהילד צובר בתקופת הילדות המוקדמת הן חלון הזדמנות מכריע להתגבשות הכלים הבסיסיים, החשיבתיים והרגשיים שיאפיינו אותו בהמשך חייו, יאפשרו לו לרכוש ידע נוסף, להסיק מסקנות ולפתור בעיות.

הפוטנציאל הגנטי הוא רק בגדר הבטחה ואינו שימושי לבעליו, אלא אם הוא ממומש באמצעות אינטראקציה עם דמות משמעותית בגיל הרך. התינוק והילד אינם יכולים לפתח את האינטליגנציה של עצמם (הן השכלית והן הרגשית) ללא תיווך וסיוע נכון של הדמויות המשמעותיות עבורם, שמכירות אותם היטב וקשובות אליהם.

כאן המקום להבחין בין צבירת ידע, לבין פיתוח אינטליגנציה וחשיבה. אינטליגנציה שכלית אינה כמות הידע שהילד יכול לדקלם, אלא כישורי חשיבה וניתוח שהוא יכול להפעיל על הידע שהוא קולט. למשל: למצוא את התכונות הדומות והשונות של שני דברים (כמו אגס ותפוח) ודרך ההשוואה ליצור מושגים מופשטים כמו גודל וצורה; לתפוס קשר סיבתי בין התרחשויות (המובייל מעל הלול זז, כי הוא מחובר ללול והתינוק בעט ברגליו ונענע את הלול, או החפץ אינו נכנס לתוך הכלי כי הוא גדול יותר ממנו); לאתר רצף בזמן, מה קרה לפני מה, ולהבין מושגי זמן (כמו אחר הצהריים ואתמול); להבין את היחסים במרחב בין עצמים (כמו מתחת ל- וגבוה מ-); להפעיל חשיבה כמותית שאינה קשורה לספירה, אלא למנייה, שבה יש קשר חד-ערכי בין המספר לכמות, קשר המהווה בסיס חיוני לחשיבה כמותית ("בוא נספור יחד את המדרגות", "כמה סוכריות יש לכל ילד?", "למי יש יותר קוביות לגו?").

איכותו או רמתו של הנושא שסביבו מתקיימת האינטראקציה המתווכת עם הילד הרבה פחות חשובה מיכולתו של המבוגר לתווך בין הילד לבין התחושות והמחשבות שיש למבוגר על אותו עולם תוכן. אפשר לפתח אינטליגנציה בגיל הרך באותה מידה עם כל תוכן שהילד נפגש בו, בין אם מדובר במים, אבנים, מכוניות או שיר ילדים. מה שקובע את מידת הפיתוח של האינטליגנציה הוא איכות האינטראקציה, אחד על אחד בין הילד לבין המבוגר, ולא סוג או רמת התוכן שבו עוסקים: ה"איך", ולא ה"מה". המודעות שלנו, המבוגרים, לאופן שבו אנו עוזרים לילד ליצור תבניות אצלו במוח היא זו שמפתחת אותו, ולא עצם קיומן של תבניות בסביבה, או עצם חשיפתו של הילד לגירויים מגוונים.

תינוק שצופה בתכנים "לימודיים", שלגביהם נטען כתכסיס שיווקי שהם מפתחים את האינטליגנציה, או ילד שבחדרו נערמים צעצועים ומשחקי למידה משוכללים ויקרים, אינם בהכרח נעשים יותר אינטליגנטיים מעצם החשיפה לסרטון ולמשחקים המתוחכמים. צפייה בסרטון ללא תיווך של הורה, או דמות משמעותית אחרת, עשויה לגרום לילד הנאה ואפילו להקנות לו ידע, אך לא לפתח את האינטליגנציה שלו.

חשוב שהורים ידעו כי בגיל הרך צפייה מרובה במסכים לא רק שאינה תורמת להתפתחות השכלית של התינוק, או הפעוט, אלא עלולה אף "לתרום" להפרעות עתידיות בקשב וריכוז בשל עודף גירויים והתחלפותם המהירה. כבר בשנת 2014, איגוד רופאי הילדים הישראלי המליץ להורים לא לתת לפעוטות מתחת לגיל שנתיים לצפות בטלוויזיה. גם אחרי גיל שנתיים לא מומלצת צפייה פסיבית בסרטון, שאינו מותאם לגילו של הילד וללא תיווך של מבוגר.

אינטליגנציה שכלית אינה סוג האינטליגנציה היחיד - לפני כעשרים שנים טבע הפסיכולוג האמריקאי דניאל גולמן את המושג "אינטליגנציה רגשית", שמתאר את היכולת להתמודד עם תסכול, לדחות סיפוקים, להיות מודע לרגשות של עצמי ושל הזולת (אמפתיה), להתחשב בצרכיו של הזולת ולהבין יחסים בינאישיים. למעשה, שני סוגי האינטליגנציה – רגשית ושכלית – מתגבשים בתקופת הילדות המוקדמת, במיוחד בין הגילים 0-3.  בגילים אלה קיים קשר הדוק בין ההתפתחות הקוגניטיבית להתפתחות רגשית.

האינטראקציה בין הורה לילד משפיעה בעת ובעונה אחת על שני האספקטים הללו. למשל, כשההורה מתאים את עצמו בעקביות לצרכיו של התינוק, הוא גם עוזר לו לבנות אמון בסיסי ויכולת הרגעה עצמית וגם תורם להתפתחות תודעת הזמן וכושר ההפשטה. התינוק לומד שההורה קיים גם כשאינו נוכח לידו ומפתח ציפיות (שהן הגרעין לדמיון, זיכרון וחשיבה) לגבי מה שיקרה כשההורה יגיע. דוגמה נוספת: הורה שמקבל את הרגשות המעורבים (אהבה וכעס) שהילד חש כלפיו ועוזר לו להכילם גם עוזר לו להבין תופעות מורכבות אחרות שאינן שחור או לבן. בתגובותינו לילד יש לשים את הדגש על הדרגתיות ומינון נכון המותאם לעולמו הפנימי במצבים שונים.

איך עושים את זה? הנה כמה עקרונות שצריכים להנחות הורים המעוניינים לפתח את האינטליגנציה השכלית והרגשית של ילדם:

להיות מודעים וקשובים לעולמו של הילד: לרגשותיו, מניעיו, צרכיו ותהליכי החשיבה שלו. לא להגיב אל הילד רק בהתאם להתנהגותו החיצונית, רק אם הוא אמר משהו נכון או לא נכון, או אם הוא נשמע להוראותינו או לא, אלא להגיב אליו מתוך התייחסות לתהליך החשיבתי והרגשי שמפעיל את ההתנהגות החיצונית שלו מבפנים. למשל, כאשר הילד מגיב מתוך התקף זעם, ההורה לא ידרוש ממנו להירגע מיד בכוחות עצמו ולא יעניש אותו, אלא ייתן משמעות ופשר להתנהגות של ילדו  - יראה לילד שהוא מבין מה הוא מרגיש ("אתה נורא נורא כועס עכשיו וקשה לך להירגע"), יכיר בקושי שלו להכיל את רגשות התסכול והזעם ולבטא אותם בדרך יותר מאופקת ויעזור לו, בעצם קרבתו הרגועה והמכילה, לווסת את עוצמת הכעס שהוא חש ולהירגע.

לא לבטל תשובות של ילדים: זכרו שמאחורי תשובה לא נכונה של ילד, יש תהליך חשיבה, גם אם הוא חלקי או מוטעה. כאשר אנו מבטלים את התשובה ב"לא נכון" ורק אומרים את התשובה הנכונה, אנו מתעלמים מתהליך החשיבה שלו, שאותו אנו רוצים לטפח ולשפר ועלולים אפילו לדכאו. לדוגמה, כשילד רואה כבשה וקורא לה כלב, הוא מראה בתגובתו שהוא מזהה בכבשה את האפיונים המשותפים לה ולכלב, אך עדיין אינו מכיר את ההבדלים. תגובה שתיתן הכרה בחשיבה הנכונה שלו, תנתח את מקור הטעות ותקדם אותו צעד נוסף תהיה למשל: "היא באמת דומה לכלב, גם לה יש זנב וארבע רגליים, אך לחיה הזאת, שאינה נובחת כמו כלב, יש צמר עבה ומתולתל והיא פועה מההה מההה. קוראים לה כבשה".

איזון בין המוכר ללא מוכר בתחום הקוגניטיבי: למשל, הורים שרוצים לקדם את ילדם בהכרת צורות גיאומטריות, מוטב שלא יעמיסו עליו הרבה צורות חדשות בעת ובעונה אחת, אלא ילכו רק חצי צעד לפניו בחזקת "תפסת מרובה לא תפסת". כאשר אנו משחקים עם ילד בן חמש במשחק רביעיות, שבו נדרש ממנו להבחין ולדעת את שמותיהן של שמונה צורות שונות, בעוד הוא יודע את שמותיהן של שלוש צורות בלבד, עלינו לסלק הצידה חצי מהקלפים ולשחק רק עם ארבע צורות מתוך השמונה, כאשר הצורה הלא מוכרת שנשאיר היא הפשוטה ביותר מבין אלה שהילד עדיין אינו יודע את שמן. בדרך זו הילד יוכל להתמודד עם דרישות המשחק, לקבל בעצמו החלטות לגבי צעדיו הבאים ולקדם את יכולת ההבחנה שלו בין הצורות הגיאומטריות תוך שהוא חווה הצלחה אמיתית מהיכולת שלו לשחק באופן עצמאי.

עוד דוגמה, והפעם ממשחק הזיכרון: כאשר אנו רואים שילד מרים שוב ושוב באופן מקרי לגמרי את הכרטיסים במשחק הזיכרון, אנו צריכים להסיק מכך שאין טעם לחזור ולשחק אתו במשחק הכולל מספר רב של זוגות ולחכות עד שהוא ירים במקרה שני כרטיסים זהים. אנו צריכים להתאים את המורכבות ודרגת הקושי של המשחק ליכולתו של הילד לשמור בזיכרונו את המיקום של הכרטיסים ולצמצם את מספר הזוגות עד שנראה שהוא מתחיל לזכור, לחשוב ובעיקר לתכנן.

איזון בין ה"אפשרי בקלות" לבין ה"אפשרי מתוך מאמץ קטן" בתחום הרגשי: במלאכת ההורות יש צורך להתאים את הדרישות והציפיות מהילד ליכולות שאנו מעריכים שיש לו. כאשר אנו רוצים לקדם את הילד בתחום של התאפקות והתחשבות בזולת, עלינו לצפות ממנו לעשות מאמץ שהוא אפשרי בשבילו כדי שתהיה לו חוויית הצלחה במשימה. כעס על כישלונו של ילד לענות על הצורך שלנו לא ישיג דבר. על ההורה לשאול את עצמו כמה זמן ילדו יכול לחכות ולהתאפק לא "לנדנד" עד שההורה יתפנה אליו משיחת הטלפון. אם נצפה מהילד לחכות בסבלנות, שאין הוא מסוגל לגייס, אנו נכשיל אותו במשימה בלתי אפשרית מבחינתו. בכדי שהוא יצא מההתנסות עם יכולת התאפקות טובה יותר, אנו צריכים ליצור לו הזדמנות להצליח במאמציו להתחשב בנו.

יצרו זמן איכות במהלך שגרת היום: פיתוח האינטליגנציה של הילד, הן השכלית והן הרגשית, מתרחש בעת האינטראקציה היומיומית עם הדמויות המשמעותיות עבור הילד. אמבטיה, אכילה או טיול, שבמהלכם אנו קשובים לרגשותיו ולאופן חשיבתו של הילד, הן הזדמנויות להרחיב את עולמו ולפתח את כישוריו, הן השכליים והן הרגשיים. הצפת הילד במידע ובדרישות לא מותאמות מעמיסה עליו והוא מתרגל להיאטם הן לרעיונות והסברים והן לצרכיו של הזולת.

אינטראקציה המותאמת אל הילד היא אינטראקציה איכותית שמפתחת את הפוטנציאל השכלי והרגשי שלו. חשוב שהילד יתנסה בכמות מספקת של "זמן איכות" עם ההורים. חוגי העשרה, בהיותם מכוונים לקבוצת ילדים, אינם מספקים כמעט אינטראקציה המותאמת לילד המסוים, ועל כן אינם יכולים להוות תחליף לאינטראקציה איכותית של "אחד על אחד" עם הילד.

לסיכום, הורים צריכים לדאוג שהתגובות והתשובות שלהם יהיו משמעותיות בעבור ילדיהם, שהם יספקו את הצורך הרגשי שלהם באותו רגע וידרשו מהם מאמץ חשיבתי ורגשי אופטימלי, לא גדול מדי ולא קטן מדי. השכר למאמץ ההורים לקרוא את תהליכי חשיבה של ילדיהם ולהיות קשובים לרגשותיהם הוא עצום - הם מגדלים ילדים יותר אינטליגנטיים ויותר מפותחים מבחינה רגשית.

הכותבת היא פסיכולוגית קלינית

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ