אנחנו יולדים הכי הרבה, אבל ילדינו מקבלים יחסית מעט

פחות משליש מהפעוטות בישראל זוכים להשתלב במסגרות מפוקחות. שינוי המצב יקרה כשהטיפול בילדים ומשפחותיהם יעבור לידי הרשויות המקומיות

טלי יריב משעל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ילדים משחקים בעיר רוסטוק במזרח גרמניה, 1969. האם ייתכן שבשם שמירה על תדמיתה של עיר לא יחקרו היעלמות של תינוקות?
העיר רוסטוק בגרמניה, 1969. הרשות המקומית היא המסגרת הקהילתית הקרובה והנגישה ביותר למשפחות כיום צילום: ullstein bild via Getty Images

הפתגם האפריקאי "צריך כפר שלם כדי לגדל ילד אחד" מתייחס למקום המשמעותי של הקהילה בגידולו של ילד, מרגע היוולדו ועד הרגע בו יוכל להשתלב בחיי הקהילה. הוא משקף את האתגר העצום שבגידול וחינוך ילדים; את הקושי של ההורים שצריכים לדאוג בעת ובעונה אחת גם לפרנסת המשפחה וניהול משק הבית וגם להתפתחות ובריאות ילדיהם; ואת ההבנה שכדי לאפשר צמיחה מיטבית של ילדים, הרבה אנשים צריכים להגן, ללוות ולתמוך בהם.

ההבנה הפשוטה והאמפטית הזו לעתים נשכחת במציאות החיים הסואנת והעמוסה של משפחות בישראל כיום. במדינה שבה קצב הילודה הוא הגבוה במדינות ה-OECD, חלק מההורים נותרים נטולי תמיכה בשנה הראשונה להורותם, שנה קריטית הן לתינוקות והן למשפחה.

פחות משליש מהפעוטות בישראל יזכו להשתלב במסגרות טיפול וחינוך מפוקחות. חלק גדול מהפעוטות יגדלו במסגרות פרטיות לא מוסדרות, שיאפשרו להוריהם לצאת לעבודה, אך ספק אם יבטיחו את התנאים המיטביים להתפתחותם של הפעוטות. הרבה מהפעוטות ישארו בבית עם אמהותיהם, שגם הן נמצאות לעתים קרובות בסיטואציה מאתגרת של מצוקה כלכלית ואישית, שבה קשה למצוא את הכוחות, הזמן והידע הנדרשים כדי להבטיח התפתחות מיטבית לילדיהן.

האחריות על ליווי הורים ופעוטות בישראל מחולקת כיום בין משרדי ממשלה שונים: משרד העבודה והרווחה, משרד החינוך ומשרד הבריאות. כל אחד מהם אחראי על תחום מוגדר, אבל אף אחד מהם לא מסוגל ללוות מקרוב ובאופן יומיומי את ההורים והמשפחות. הביזור בין המשרדים יוצר מצב שבו השמיכה שעוטפת את המשפחות עשויה טלאים טלאים שמחוברים זה לזה בתפרים דקים ומפוררים, בלי מבט הוליסטי, שרואה את כלל צרכי המשפחה והילדים, בלי יכולת להציע תמיכה וליווי רציף, בלי שילוב של כוחות שיכולים לתמוך במשפחה כולה אל מול מציאות יומיומית ותגובה מהירה ונכונה לה - משפחות רבות נופלות בין הכסאות ולא מקבלות את התמיכה לה הן זקוקות.

הדרך לתיקון המצב עוברת בליווי תומך והוליסטי של הסביבה הקרובה, כפי שהבינו טובעי הפתגם האפריקאי. הכפר השלם צריך לתמוך בתהליך התפתחות הילד, והיום הכפר הזה הוא למעשה עיר. ערים כיום הן המסגרת הפיזית הקרובה ביותר למשפחה. המערכת העירונית היא זו שיכולה לאחד כוחות ולאגד את מסגרות הטיפול השונות: מסגרות הרווחה, החינוך והבריאות.

אם נשכיל להעביר תקציבים ואחריות לרשויות העירונית, נוכל לקדם מערכת קהילתית קרובה ונגישה שתלווה את ההורים והפעוטות כפי שראוי שהם ילוו. מסגרות הטיפול העירוניות נמצאות בקרבה פיזית זו לזו ולמשפחות; התיאום בין בעלי תפקידים במערכת העירונית קל ונגיש יותר מזה הממשלתי; והאפשרות להכיר את המשפחות וללוות אותן באופן קרוב במשך שנים הרבה יותר מעשית כאשר בעלי התפקידים נמצאים בעיר ומכירים את המציאות היומיומית מקרוב. 

הרשות המקומית איפוא היא המסגרת הקהילתית הקרובה והנגישה ביותר למשפחות בישראל כיום. ניהול יעיל של המסגרות העירוניות יכול לקדם באופן מיטבי את הטיפול והחינוך בגיל הרך ולאפשר עתיד טוב יותר לדור העתיד.

ד"ר טלי יריב משעל היא מנהלת קרן ברכה, קרן פילנתרופית שעוסקת בתחומי חינוך, סביבה ותרבות בישראל. היא משתתפת בוועידת החינוך הבינלאומית GELP ישראל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ