בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור שרקדן צעיר והחיים בעיר לימדו אותי על הורות

לפני 11 שנה, כשרק עברתי לתל אביב מברוקלין, הכרתי רקדן שעבר אליה מפרדס חנה. בגלל שבאנו ממקומות כל כך שונים, אופן ההתבוננות שלנו על העיר היתה הפוכה. אותו הדבר מתרחש בהורות, זו חוויה שתלויה במה שקדם לה

2תגובות
אם עובדת
Grinvalds for Thinkstock

בחורף הראשון שלי בתל אביב, אליה הגעתי מברוקלין, רקדתי בהפקה של האופרה הישראלית. שכרתי דירה ממש קרוב לאופרה, ליד גינת דובנוב השוכנת למרגלות בניין האופרה. דרכי לעבודה נמשכה ארבע דקות והיתה כרוכה בחציית גינה ציבורית, טיפוס קל אל מעלה משכן האמנויות וירידת כמה מדרגות אל כניסת האמנים של בניין האופרה. כל זה בעיר שטופת שמש וחייכנית.

בברוקלין, הדרך הקצרה ביותר לעבודה נמשכה 15 דקות על אופניים. במושגים של ניו יורק, זה נחשב קרוב, ומבחינה טכנית מקום העבודה שלי היה באותה השכונה שבה התגוררתי, אבל זה הרגיש כל כך רחוק ועמוס ודחוק. 

להקת הרקדנים באותה אופרה של ורדי, La Forza del Destino (כוחו של גורל), מנתה 12 גברים ונשים מכל רחבי ישראל. חלקם הם היום כוריאוגרפים או מורים נודעים. עבדנו עם כוריאוגרף בעל שם עולמי, שהפך אותנו לחבורת זונות צועניות בסצנה פרועה של מסבאה מפוקפקת. הייתי מאושרת.

La Forza Del Destino כוחו של גורל - דלג

אחד מהרקדנים שהתיידדתי איתו, בחור נמרץ בן 19, עבר בדיוק כמוני ממש עכשיו לתל אביב, אבל הוא הגיע אליה מפרדס חנה. בעיניו, תל אביב היתה "העיר הגדולה". הוא היה מבולבל ממורכבותה וקנה המידה שלה והתגעגע לבית ילדותו. ממש כפי שחשתי בעצמי כשעברתי, בגיל 19, בפעם הראשונה לניו יורק. כשהלכנו יחד אל הדירה שלי וממנה, לאחר שהפכה למעין מקום בילוי לחלק מהרקדנים, הוא ואני נהגנו לשוחח על תפיסותיו את העיר, שהיו כה שונות זו מזו. בעיניו, תל אביב היתה עיר קולנית, מנוכרת ואפורה. בעיניי, מקום קטן, ססגוני ורגוע, שקל להתנייד בו.

11 שנים מאוחר יותר, כשישבתי על שמיכה באותה גינת דובנוב כשלידי התינוקת שלי, ידידה חדשה והתינוק שלה, ניהלתי שיחה דומה, אך הפעם על המעבר לאימהוּת.

ידידתי, עורכת דין שהיתה בחופשת לידה מוארכת, הפכה לאם אחרי שנים של עבודה מהבוקר עד הערב במשרד. היא הסבירה את המעבר מהשפה המשפטית לשפת התינוקות בצורה יפהפיה. לדבריה, אחרי שעבדה קשה ובמשך שנים שקדה על אימיילים ותשובות מפולפלות לעורכי הדין הבכירים במשרד, היא מרגישה שחופשת הלידה שלה היא כמו גן עדן. היא יכולה להיות בבית בצהריים, לנמנם כשהתינוק שלה ישן ולבלות חלק גדול מזמנה מחוץ לבית במשחק בגינות או בטיולים בעיר.

אני, לעומתה, עברתי להיות אם מעבודה כפרילאנסרית. שני המקצועות שלי, ריקוד ועיתונות, הם גמישים להפליא. הייתי בבית כמעט בכל יום, ביליתי שעות בסטודיו עם אנשים שנתנו לי השראה ונסעתי לחו"ל לעתים קרובות. יכולתי לשלוף את המחשב הנייד שלי בכל מקום ולשלוח ממנו מאמרים לעורכים בלי שכף רגלי דרכה אפילו פעם אחת במערכת.

לאחרונה, כשהתכוננתי להופעה, אמרה לי אחת הרקדניות שהיא עייפה ושאין לה כוח להופיע באותו הערב. רקדנית אחרת בלהקה, אם לשניים, הביטה בה ואמרה: "בשבילי זאת חופשה". זה נכון גם לגבי. השעות האלה, לפני הופעה, שבעבר היו מלחיצות, נראות לי היום כמו מותרות. כל הרקדנים שותים יחד קפה, משוחחים, מקשיבים למוזיקה ועושים תרגילי חימום בלי להיחפז. לעתים נדירות מתאפשר לי זמן איכות עצמי שכזה בבית עם הילדות שלי.

חיי המקצועיים התנהלו בעבר היכן שיכולתי להיות חופשיה. תמיד שלטתי בלוח הזמנים שלי ויכולתי לערוך בו שינויים של הרגע האחרון בהתאם למצב רוחי. הלידה סימנה את הרגע שבו איבדתי (לפחות זמנית) את החופש הזה. אני כבר לא יכולה לבוא וללכת כרצוני, לא לקבוע לוח זמנים שמתחשב רק בי. עכשיו אני חייבת לחשוב על אדם נוסף, שצרכיו מיידיים יותר וחשובים יותר מהצרכים שלי. בשתי חופשות הלידה שלי, עבדתי יותר קשה מאשר בכל תקופה אחרת בחיי.

כשהקשבתי לחברתי עורכת הדין שעה שסיפרה על החוויות שלה מחופשת הלידה הנינוחה שלה, נזכרתי בשיחות שהתקיימו באותה גינת דובנוב עם חברי הרקדן הצעיר, שזה עתה עבר לגור בתל אביב. גם הוא וגם אני היינו שרויים באותו מצב באותו המקום, אבל מה שקדם להגיענו לשם השפיע על האופן שבו הסתכלנו על הרגע הזה בחיים. אפשר לומר איפוא שהורות היא מצב, שעליו מתבוננים דרך המשקפיים של המקום שממנו באת אליו.

הכותבת היא רקדנית, כוריאוגרפית, עיתונאית ואם לשתיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו