כך תעזרו כלכלית לילדיכם הבוגרים מבלי להרגיז את האחים שלהם

כיום רבים מבני הגיל השלישי מבוססים יותר מילדיהם, מה שמעלה את הדילמה כיצד לעזור לאחד הילדים הנאבק כלכלית מבלי להפלות את האחרים. פתרון קסם פשוט יעשה זאת באמינות, ימנע קנאה בין האחים וייצור שוויוניות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
dallas
ילדינו הבוגרים נאבקים מול מחירי דיור מרקיעים, מחירי מזון גבוהים, ובעיקר הרגלי חיים יותר לארג'ים

במהלך שיחה בין חברים, כולנו מהדור השלישי, הפטיר מישהו בהיתול: "כשאנחנו מגיעים לגיל שישים בערך, אנחנו הופכים למנהלי העיזבון של הילדים שלנו". כמה שהוא צודק. כאשר אנחנו מגיעים לגיל הסבאות, רובנו, בעיקר אלו הנמנים על המעמד הבינוני ומעלה, כבר מבוססים, מסודרים, בוגרי משכנתאות, משוחררים מתשלומי שכר לימוד ומאחזקת ילדים בבית.

בתקופה בה אנחנו היינו בגיל השני, רובנו היינו יותר מבוססים מהורינו. הם, ההורים, היו בחלקם עולים חדשים, שכירים במגזר הציבורי, בעלי משכורות נמוכות או בינוניות ודירות צנועות. אנחנו עברנו אותם ביכולתנו הכלכלית. אבל היום הדבר לא כך. הדור השלישי, כלומר אנחנו, מבוססים יותר מילדינו, הוצאותינו פחות גבוהות משלהם, ומצב הדיור שלנו טוב. לעומת זאת, ילדינו, שהם עכשיו בני הדור השני, נאבקים מול מחירי דיור מרקיעים, מחירי מזון גבוהים, ובעיקר הרגלי חיים יותר לארג'ים: נסיעות לחו"ל, בתי קפה, בילויים, מותגים להם ולילדיהם (הנכדים שלנו) ועוד פינוקים למיניהם. אינני מעביר ביקורת עליהם, נהפוך הוא. שיבלו וייהנו. אלא שאז מגיעה הבקשה לסייע במשהו: בהחלפת דירה, ברכישת רכב, בתשלום שכר לימוד לגן שבו מדברים בשלוש שפות – אנגלית עברית וערבית - בטיול לחו"ל, ועוד ועוד.

הדילמה הגדולה שלנו, של הדור השלישי, היא עד כמה לסייע, וכיצד לא להפלות בין צאצאינו השונים, שרמת הכנסתם שונה וגם סדר ההעדפות שלהם שונה. אם אני מעניק 200 אלף שקל לאחד מילדיי, שמשפחתו מבקשת לרכוש דירה גדולה יותר (ובצדק), מה עלי להגיד או לעשות מול שני ילדיי האחרים? האם לתת לכל אחד מהם את אותו סכום, או לכל אחד כמה שהוא זקוק לו? האם לא לספר לאחרים כשאני מעניק רק לאחד מהם מענק?

"כשאנחנו מגיעים לגיל שישים בערך, אנחנו הופכים למנהלי העיזבון של הילדים שלנו". למצולמים אין קשר לכתבהצילום: Tracy Hornbrook

אתחיל מכך ש"לא לספר" זה פתרון גרוע מאוד בין הורים לילדים. המידע יתגלה בסופו של דבר והמשקעים והטינה עלולים לגבור. לתת לכולם את אותו הסכום – גם זה לא פתרון אידיאלי, כי אולי אינם זקוקים לכל כך הרבה או כל כך מעט כסף, אולי אחד מהם עשה exit מדהים, אולי אין לנו יכולת לחלק 600 אלף שקל רק בשם השוויוניות בין האחים.

אספר לכם איפוא על פתרון שעובד אצלנו במשפחה כבר שנים רבות, באמינות ובשמירה על אהבת אחים נטולת קנאה וטינה. לפתרון קוראים גיליון האקסל של המשפחה. הגיליון מחולק לשלושה חלקים, חלק לכל ילד. בכל חלק מופיעים הטורים הבאים: מטרת ההלוואה / סכום ההלוואה / יתרת החוב המצטברת. 

זה עובד ככה: בכל פעם שאחד הילדים מקבל הלוואה, שהיא בפועל מענק לכל החיים ללא ריבית והצמדה, היא מצויינת כשורה בגיליון האקסל. המידע באקסל ידוע לכל אחד מן "הלווים", הלוא הם צאצינו. אנחנו לא יוצרים שוויוניות בין ההלוואות, כי כל ילד שלנו זקוק לדבר מה אחר בשלבים שונים בחייו. אנחנו רגועים לגבי השוויוניות כי כאשר יגיע יום פקודה בו ישבו ילדינו ויחלקו ביניהם את הרכוש שהותרנו, הם יקזזו את ההלוואות במהלך חלוקת הרכוש. כך מי שלווה הרבה יתקזז עם אחיו או אחותו שלוו פחות, ולהיפך. אין קנאה, אין תלונות על העדפה, ובא לציון גואל.

אה, שכחתי עוד משהו קטן: עורך הדין שמנהל את הצוואות שלנו מקבל עותק מגיליון האקסל בכל פעם שמתווספת בו שורה עם ציון סכום המענק לאחד הילדים. הוא מצמיד את האקסל המעודכן לצוואה, וכך מקבל גיליון האקסל הפשוט תוקף משפטי. 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ