האם רצתה בן "חנון", והאב רצה בן "קצת ערס"

ההורים הגיעו לקליניקה כדי לדבר על בנם, ותוך דקות התלקחה סערה. כל אחד האשים את השני בחינוך "שגוי" של הילד. הטיפול הפך למגרש האימונים של ההורים והשבוע חלה תפנית

יעל לובנשטיין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סופרנוס
משפחת סופרנו. האב הרגיש שתפקידו לתת לבנו גב והאשים את האם שהיא ״מסרסת״ את הילדים

ל׳ וח׳ נכנסו לחדרי כזוג בירח דבש. הם ביקשו להתייעץ איתי לגבי בנם, ת'. הם קיבלו תלונות מבית הספר על התנהגותו. אבל תוך דקות מרגע שהתיישבו התלקחה סערה בחדר, עלבונות הוטחו, חילופי האשמות כבדים נזרקו לחלל. היה קשה לומר דבר מה מבלי להיות מותקף על ידי האחר.

ל' היא אם מסורה בכל נפשה ואף "מאומנת". כילדה, שימשה אם לאחיה ולאחיותיה. הורייה היו נוכחים-נפקדים, והדבר איפשר לגברים במשפחה המורחבת לפלוש למרחב ברגל גסה: אחד ניצל מינית אותה ואת אחיותיה, אחר היה אלים כלפי הילדים. ואולם, כנגד כל הסיכויים, ל' הגיעה להישגים אקדמיים גבוהים וגדלה להיות אישה מבריקה עם אינטואיציות חדות. היא היתה אם קשובה לילדיה, שביקשה תיקון לילדותה הכואבת.

ח' הוא גבר מצליח במקצועו, מבריק ונעים תקשורת. כנער בעל מום פיזי היה מהוסס לגבי גבריותו. ובמשך שנים נתמך על ידי ל'. היא עזרה לו לצבור ביטחון ולפתח את הקריירה. הוא חש בכנות שזכה לבת זוג טובה, וזאת למרות ויכוחים מרים וסוערים ביניהם. אולם פעמים רבות הרגיש שהיא מדירה אותו מגידול הילדים ולכן השקיע את עצמו בעבודה.

ח' עודד את הנער המתבגר למרוד בחוק, להיות "גבר-גבר", להעז לעשות כל מה שהוא כנער לא העז. ל', לעומתו, הדגישה את יראת החוק והרבתה להעניש את הילדים על חציית הקווים. היא עודדה מאוד להישגים לימודיים. במילים פשוטות: ל׳ רצתה בן ״חנון״, ח' רצה בן ״קצת ערס״. הוא טען שכהורים, הם מכשירים את ילדיהם למשחק הגנתי בעוד שלטעמו צריך להיות יותר התקפיים. 

בן הזקונים שלהם נראה להוריו שמח, מוכשר, חברותי ואהוב על ילדים ומורים. אבל לקראת גיל ההתבגרות הופיעו התנהגויות חריגות: ת' שלח בוואטסאפ הכיתתי תמונות ארוטיות ובהזדמנות אחרת הפשיל את מכנסיו בחברה. הוא נהג להתלבש מרושל, הלך עם סוודר גם בימי הקיץ, הפסיק לשחק כדורגל אף על פי שלדבריו היה בלם טוב, ובכך הוציא עצמו מקבוצת השתייכות חשובה. בית הספר התריע לפני ההורים שאם לא ישפר את התנהגותו, הוא יורחק בשנה הבאה.

האב הרגיש שתפקידו לתת לבנו גב, ושאין בהתנהגותו אלא מרדנות בריאה. הוא האשים את האם שהיא ״מסרסת״ את הילדים ותיאר אותה כרעילה. ל' לא נשארה חייבת, הטיחה בבעלה שהוא בורח, לא נוכח, שהוא מהווה דוגמה איומה ומסית את הבן להתנהגות גסה. היא התקוממה כנגד התנהגות הבן והתחושה היתה שהוא צומח להיות גבר ״מגעיל״. היא חששה מאוד מהידרדרות לפשע או מהתפרצות מחלה נפשית. כששאלתי אם לדעתם בנם במצוקה, הם החלו להתווכח על התשובה ולבסוף הסכימו שמצבו מידרדר ושכדאי שיפגוש אותי.

האתגר של גיל ההתבגרות הוא גיבוש זהות אינדיבידואלית. ככל שיהיה למתבגר מרחב אפשרויות גדול יותר ותחושה ששום טעות אינה גורלית (כלומר, שסוף העולם לא יגיע אם לא יעמוד בציפיות ממנו) יוכל הנער להיות חופשי בגילוי הזהות האותנטית שלו. האתגר העיקרי של הורים הוא לשמש כמודל של קבלה עצמית וקבלת השונה, ובכלל זה לקבל את זה את זו.

כאשר ל' ו-ח' הגיעו אליי, הם הדגישו יותר מפעם אחת שלא באו לטפל בעצמם, שלא באו לטיפול זוגי, אלא רק בהקשר של בנם. האב הצהיר שהוא נואש מהמשך הזוגיות וביקש רק מזור עבור בנו. ובכל זאת, הצעתי להם להיפגש עימם ולא עם הבן שלהם, כפי שקיוו. האמנתי ששם מצוי הבסיס. ואכן, במהלך השעות במחיצתם, ל' תקפה את בעלה על כך שאינו מתפקד, שהוא אדם קטן ופחדן, שבנם גדל ללא אב ויותר מזה שהאב מחבל במאמציה לגדל ילדים ראויים וטובים.

ח', לעומת זאת, טען שהיא משליטה טרור המבוסס על עונשים ואינו מתאים לגילו של ת', שהיא מתייחסת אליו כאילו היה תינוק. שהוא אינו מצליח לדבר איתה כי היא מיד תוקפת אותו. בהתייחסותם לדבריי, לפעמים תקפו ולפעמים הסכימו. שניהם החזיקו ביד את המפתחות למכוניותיהם, ולעתים קרובות הצהירו שהם עוזבים את החדר: האב כשהרגיש מותקף ול' כשביטאתי ספק או תהיה לגבי טענותיה.

שאלתי מדוע אינם נפרדים. הם השיבו בביטול "מטעמי נוחות". מפעם לפעם עלה זיכרון של חופשה מהנה, תקוות משותפות והרגשה שבתחומים מסוימים הם דווקא כן תומכים זאת בזה. לא היה קל לספוג את המהלומות משני הצדדים המודאגים והחרדים. היתה מידה רבה של היגיון במחשבות של כל אחד מהם: של האב נדמו בהירות יותר, אבל הקשר של האם עם ת׳ התאפיין בקשב מדוייק יותר. שימשתי עצמי ככדור הנבעט ביניהם במשחק כדורגל. השתדלתי לבלום את הבעיטות הישירות כדי להפוך אותן למחשבות מתגלגלות המספקות בטיפול מגרש אימונים, כזה שילווה אותם גם במרחב הביתי. ובתקווה שבקרוב הילד יעלה שוב לשחק, כמו בעבר. 

השבוע זה קרה. הוא הזמין הביתה חבר לנגן איתו ולמשך אחר צהריים אחד הרוחות הרעות עזבו.

הכותבת היא היא פסיכולוגית מומחית

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ