האם גם אני מטריד מינית?

ריבוי החשיפות של הטרדות ותקיפות מיניות הביא אותי לחשוב על כל מעללי העבר שלי. זו שיחה שמתנהלת עכשיו בקרב גברים רבים בניסיון להבין עד כמה פגענו בנשים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אישה ב"מצעד השרמוטות" 2018 שעל החולצה שלה כתוב "כן זה כן"

מאורעות הימים האחרונים בהחלט מערערים. מבול העדויות, החשיפות, הסיפורים האישיים הקשים ובעיקר רוחב היריעה של התוקפים - שמכילים קשת גברים מכל הסוגים – גורמים לכל גבר הגיוני להתחיל לחשב את מעשיו לאחור. האם גם אני מטריד מינית? ניקרה המחשבה גם בראשי לנוכח קריאת העדויות נגד רועי צ'יקי ארד. עם המחשבה שלא בטוח שעשיתי משהו לא בסדר, אבל ייתכן, התיישבתי מול דף ריק. 

הדף הריק התחיל להתמלא בשמות, מקומות וזכרונות של מפגשים מיניים שחוויתי. אחרי השלמת הרשימה, עברתי שם-שם ותהיתי כיצד נראה הערב המשותף שלנו יחד. את העניינים הפליליים סגרתי די מהר. לא ניצלתי מעולם יחסי מרות, מאחר שמעולם לא ניתנה בידיי מרות לנצל. גם לא שכבתי עם אף קטינה בהיותי בגיר, תמיד נמשכתי למבוגרות יותר. אני גם יכול לומר בוודאות שלא אנסתי אף אחת וגם לא תקפתי מינית. אבל מה עם המעשים שבין לבין?

אני זוכר כמה מפגשים שבהם הייתי אסרטיבי, אולי יתר על המידה, בחתירה לסקס. בסוף הדייט, מתחת לביתה, מתרחש אחד הרגעים העדינים שבינו לבינה. היא מסרבת בנימוס לבקשתך לעלות אליה, ותפקידך – כפי שהובהר לי פעמים רבות – הוא לעשות כל שביכולתך כדי לשכנע אותה אחרת. זה כולל נשיקות ונגיעות, ניסיונות כושלים להתנתק וגם מאמצי שכנוע מילוליים. מעולם לא נהדפתי בכוח, אבל אולי לא הייתי קשוב מספיק? אולי היא פחדה ממני? ובמיטה עצמה היו תמיד רוך ונשיקות, אבל גם חניקות וקשירות. אומנם שני הצדדים חנקו, אבל אולי הגזמתי? מה שכן, בטוח שבפעם ההיא הזכורה לי מישהי הגזימה איתי.

ומה בנוגע לאותם מקרים שאפילו לא הבשילו ליחסי מין? התחלה בבר, מזמוז בשירותים, או דייט שהסתיים בבדידות. קיים סיכוי סביר שהייתי תוקפני, אולי בניסיון להיראות גברי. לא מן הנשלל שהייתי דושבג, כולל אי החזרת טלפונים ופיזור הבטחות שווא מדי פעם. זכורה לי פעם אחת שנצמדתי לרוקדת איתי, לא בטוח שעם אישור מפורש. האלכוהול הוא כמובן תירוץ, אבל הוא לא מקהה את התחושה. והשורה התחתונה היא שככל הנראה לפחות פעם בחיי גרמתי לאישה להרגיש לא נוח מבחינה מינית.

וזה עוד המינימום שבמינימום. כי אולי היו עוד פעמים, שאצלי בכלל קוטלגו תחת "ניסיתי והיא לא זרמה", אך עבורה מהווים צלקת, עדיין? ועוד לא דיברנו על המבטים ברחוב, סיבובי הראש, או ההתנהגות הלא בוגרת בתוך חבורה שמביטה כמו להקת כלבים מיוחמים באיזו רצה תמימה בפארק הירקון. הו לא, את ההטרדות הללו אני יודע שעשיתי, כמו אחוז גדול מהגברים, שפשוט לא חושבים על התגובות שלהם ועל האופן שבו הם גורמים לנשים להרגיש במרחב הציבורי.

עם עוד עדות, בעילום שם או בפנים גלויות, צומחת ההכרה המרגיעה – לא, אני לא תוקף. לא זימנתי קטינות לחדרי, לא עשיתי דבר בלתי חוקי, ובוודאי – ויעיד על כך הליבידו החלש שלי – לא פעלתי לפי שום "דפוס". לא פתחתי לאף אחת את הדלת בחלוק ולא כתבתי אף שיר על מציצות של קטינות, אבל ייתכן שהטרדתי מינית מישהי. איך זה גורם לי להרגיש? איום ונורא, תודה. אבל מה איתה, האלמונית שאני מתפלל שלא גרמתי לה לבעתה? כל שאני יכול לעשות עכשיו הוא להתנצל רטרואקטיבית ולהודות בכך. ולמרות זאת, אני אינני הוא, נכון? תגידו שנכון!

נכתב בעילום שם כדי לתת זרקור על הדיון עצמו ולא על הכותב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ