החכמה היא להיות זקן צעיר. לא להכנע למוות

האבולוציה עומדת כנגדו, החיוניות לחברה מוטלת בספק, אבל הזקן הצעיר מבין כי כל עשיה המוציאה אותו מכורסת הבטטה שלו הרי היא מבורכת

צבי נאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נשים מבוגרות עולות במדרגות, מטיילות בירושלים
צבי נאור

נכנסתי לקפה השכונתי והזמנתי קפה קר. אמרו לי לחכות בחוץ בתור של ה-"כבר הזמינו", חיכיתי. "תגיד, זה שבפנים הוא לא התאום שלך?", אמר לי בחור צעיר שעמד ליד בת זוגו. בטרם עניתי הבטתי פנימה והתאכזבתי קשות. אכן זה שבפנים חבש כובע מצחייה ומשקפי שמש כהים, אך בזה תם הדמיון. הוא נראה מבוגר ממני ב-5-10 שנים טובות. "כיצד עלה בדעתך שהוא תאומי?", רציתי לענות, "שהרי קיים הפרש גילים ברור לעין!", אך לא עשיתי זאת. מחשבה שנייה ומבט מעמיק יותר הבהירו לי שייתכן והוא לא טעה בהרבה בנושא הגיל שלנו, ואף על פי כן, קיימת בנו תכונה שלא נחקרה דיה והיא - הכחשת גילנו הביולוגי.

לפני מספר שנים נערכה פגישת מחזור של הגרעין שלי באולם המוזיקה של אוניברסיטת בר אילן. התקשרתי לחבר מהמחזור ושאלתי אם יגיע. "לא אגיע", ענה לי בקצרה, "איני יכול להיות בנוכחות חברים שנראים לי זקנים יותר ממני כאשר אני יודע שאנו בני אותו הגיל. המעמד גורם לי להרגיש זקן מכפי גילי ומדכא אותי". לא חלקתי עליו, אך חששותיו התאמתו וכל אשר אמר הפך למציאות גם עבורי והרגשתי מדוכא. כמו בבית הקפה השכונתי, גם הפעם חבריי, בני גילי, נראו לי זקנים יותר ממני ולבסוף אף הצטערתי שבאתי. אמרתי לעצמי "אם גם אני נראה כמותם - הלך עליי".

בחודש האחרון הסגר הביא אותי מספר פעמים לגינה ברחוב ברודצקי, הסמוכה לבית אבות. הבאתי איתי קפה קר וספר קריאה. עיניי נדדו כל הזמן לגינה והבחנתי בצעירות פיליפיניות הדוחפות עגלות בהן ישבו קשישות (כלומר לא מספיק שהילדים משלמים תשלום חודשי ניכר לבית האבות, הרי שבנוסף לכך עליהם לשכור שירותי עזרה נוספת). ניכר היה שהקשישות עברו את גיל 80. לא יכולתי שלא להזכר במה שהאבולוציה מלמדת אותנו. על פי דוקינס וספרו "הגן האנוכי", תפקידנו הביולוגי הוא להפיץ את הגנים שלנו לדורות הבאים. אך אם נביט בקשישות נבין שאת תפקידן זה הן סיימו בסוף שנות ה-40 שלהן. את המחזור המיני סיימו בגיל 51 בממוצע, ובכל זאת הן חיות כ-84 שנים בממוצע. אריכות ימים זו, שאין בה יתרון אבולוציוני, מטרידה מאוד סוציו-ביולוגים וחוקרים אחרים.

הגיל או התרגיל?

הפתרון המקובל גוזר שגם לאחר סיום המחזור המיני, הנשים תורמות תרומה משמעותית לחיים. למשל, שהן מגדלות את הנכדים שלהן ובכך עוזרות להורים הצעירים להמשיך לנהל את חייהם בעבודה מרובת שעות. הועלתה גם ההשערה שבאמצעות גידול הצאצאים הסבתות מרגישות צעירות יותר, מכיוון שיש להן שוב תפקיד חשוב במשפחה. הן מקפידות על הופעתן החיצונית, צובעות שערן, עושות תספורת ומתלבשות יפה. כאשר הן נפגשות בגינות לשם הן מוליכות את הנכדים, הן יזכו קרוב לוודאי במחמאות על המראה שלהן מחברותיהן וכאשר יגיע הדיון לגילן כל טעות לטובתן רק תחמיא להן. החוקרים סבורים שהסבתות הפעילות בריאות יותר - היציאה מהבית, ההקפדה על הלבוש והמראה, דחיפת העגלה וההליכה לגינה וחזרה, כל אלה עדיפים מהבחינה הזו, מול ישיבה בבית ללא מעש. כך, הסבתות הפעילות מרגישות צעירות בהרבה מגילן הביולוגי.

קרדיט: כאן

ומה יקרה כאשר "הסבתות המטיילות" יחדלו מכך, כל אחת בגיל אחר ועדיין ימשיכו לחיות מספר שנים? כאן הביולוגיה מפנה מקום לתרבות. לאורך ההיסטוריה היו תרבויות בהן מעמד זקני השבט היה חשוב מאוד, הצעירים נועצו בזקנים וקיבלו את דעתם. על פיהם יישק דבר - כולל יציאה למלחמה. ביפן למשל ההורים הזקנים עוברים לגור בביתו של הבן הבכור, ורעייתו מטפלת בהם. גם בתרבויות אחרות ידועה התופעה של "מועצות הזקנים" המחליטים את ההחלטות המשמעותיות בקהילה. עוד הוכחה של חשיבות הזקנים היא בצער הרב הנגרם למשפחה בהסתלקותם מהעולם. רבים יעידו שמות הוריהם, אפילו בגיל מבוגר, היה האירוע המשמעותי ביותר בחייהם.

האבולוציה עושה לנו תרגיל. על מנת שנחשוב שאנו תורמים עדיין לחברה (מה שלא נכון במקרים רבים), אנו משכנעים את עצמנו (ולרוב מצליחים) שאנו מרגישים צעירים יותר. ישנם מי שיגשימו הרגשה זו בספורט אתגרי או רגיל. בבריכה נשחה עם שעון עצר ובהליכה או ריצה עם שעון המודד צעדים, נצבע שערינו ונלבש בגדים המצעירים אותנו. כל עשיה המוציאה את הזקן מכורסת הבטטה שלו תגרום לו הרגשה טובה והתמדה ובכך אף תשפר את בריאותו. זקנים רבים שפרשו לגמלאות אף מחפשים עבודה חדשה ואפילו כזו הנראית ירידה במעמדם (למשל פרופסור לפיזיקה שמתנדב ללמד מדעים בתיכון השכונתי).

אריכות הימים שניתנה לדורנו במתנה, לכאורה סותרת את הידוע לנו מהביולוגיה ומכללי האבולוציה, אך לא כל הדברים מוסברים אחת לאחת ועדיין נותרו שאלות פתוחות. זו דרכו של המדע, לשאול-לענות-לטעות וחוזר חלילה, ויש ליישב את הסתירה בממצאים נוספים. לבסוף, להיות זקן זו לא חכמה, אך להיות זקן צעיר זו כן חכמה.

צבי נאור הוא פרופסור לביוכימיה באוניברסיטת תל אביב, ומחבר הספר "הכימיה של האהבה".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ