יש מחסור במורים וברופאים, בעוד כוח העבודה הזה יושב בבית

צבא הגמלאים מחכה למותו במקום לסייע לחברה למרות שהוא יכול להיות כוח גדול במשק. מהוראה במערכת החינוך, דרך ייעוץ בטחוני לצבא ועד הפחתת העומס על בתי החולים - רק שיציעו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שלושה אנשים מבוגרים נשענים על חומת אבן

מערכת החינוך מבקשת בימים אלו ללמד בקפסולות. אך אם תקטין את גודל הכיתות, מהיכן יבואו אלפי מורים חדשים? אפשרות שעדיין לא נבחנה היא לגייס את הגמלאים המתאימים. הרי מדובר בצבא שלם של מורים שלימדו בבתי הספר ובאקדמיה, פרשו לגמלאות ומאחוריהם שנים רבות של ניסיון בהוראה. אומנם קהל היעד של המורים באקדמיה היה שונה - סטודנטים שלמדו לתואר ראשון או לתארים מתקדמים, ולא ילדים ביסודי או בתיכון - אך הוראה היא הוראה בכל מקום. הבעיה כאן היא כפולה: צריך לשכנע את המערכת שאלו מורים מהשורה הראשונה, ובמקביל לעודד את הגמלאים לקום מהספה ולחזור לעבודה. 

בכלל, זהו לא רק אוסף של מורים בפוטנציה, יש בהם מוכשרים לכל דבר. אמור מקצוע ומיד נמצא את המתאימים; אלופי צה"ל שפרשו למשל יוכלו ליצור פרלמנט שיושב בקביעות עם הרמטכ"ל ותורם מניסיונו. ניתן לצרף אותם אל הרפואה. יש מחסור באלפי רופאים בכל המקצועות, בוודאי ישמחו חלק מגמלאי המערכת לשוב לעבודה למספר שנים. זה גם יקל על המתמחים ויוריד מעומס השעות הרב הנדרש מהם. המדינה לא יכולה לאבד את הניסיון הרב שצברו הגמלאים ולשלוח אותם הביתה להמתין למותם. לו היו מסכימים למות סמוך לגיל הפרישה, 67, ניחא. אך מה לעשות, הם מסרבים וחיים עד שנות ה-80 שלהם. זוהי תוספת של כ-15 שנה, בה הגמלאים פעילים, מוחם עובד כשל צעירים, אצל רבים הגוף אף הוא מתפקד היטב והם מסוגלים לתרום עוד לחברה שנים רבות ופוריות בכל הענפים. למרות זאת עד היום לא נעשה דבר על מנת לגייס אותם.

בימי קורונה גמלאים רבים זקוקים לעזרה כלכלית מהמדינה, ואם זו תבוא הרי זה משובח, אבל עוד נכונו לנו ימים רבים בו מצבם של הגמלאים יהיה טוב. או אז יש לתכנן את תרומתם האפשרית לחברה: הזקוקים לשכר יתוגמלו בהתאם והחלק השני יתנדב שהרי שכרו מובטח לו. בארץ קיימת אנומליה. גמלאים צעירים מהצבא לדוגמה מקבלים קצבה נדיבה ויכולים לעבוד עוד שנים רבות בעבודות אחרות ובשכר, כך שיש להם משכורות כפולות ויותר. כדאי לאמץ את החוק הצרפתי האוסר על מקבל קצבה (פנסיה) לקבל שכר נוסף בעבודה חדשה, כך מי שיש להם פנסיה תקציבית נדיבה יתנדבו לתרום לחברה ללא שכר נוסף. יש בכך תרומה כלכלית עצומה.

מורה מכינה כיתה בבית ספר בראשון לציון, באוגוסטצילום: מוטי מילרוד

חשוב להבין שזו לא רק התנדבות חד סטרית. מחקרים הוכיחו שגמלאים שעובדים, מיטיבים את בריאותם, נמנעים ממחלות ומאריכים ימים. כלומר אם אתה קם מהספה ומתנדב, הרי שאתה תורם לבריאותך שלך וזהו שכר שאין לו שיעור. יטענו כלפיי שיש רבים בין הגמלאים שמתנדבים ואיני חולק על כך. מה שאני מבקש הוא למסד את הנושא: להקים צבא של גמלאים מתנדבים שיפעל כחברה או  עמותה. אכן, יש עמותה בשם "בשער" שעוסקת בנושאים אקדמיים ופעולתה מבורכת, כמו הרצאות של אקדמאים לציבור הרחב בהתנדבות. אלא שעמותה זו לא עוסקת בגמלאים, אלא בכלל האקדמאים.

בינתיים מי שחוגג על חסכונותיהם והפנסיה של הגמלאים הם בתי האבות שצצו לפתע משום מקום ועכשיו הם בכל מקום. הס מלהזכיר את המונח 'בית אבות' ובמקומו אמור דיור מוגן, בית בכפר, אחוזת ראשונים, מגדלי הים התיכון, אחוזת פולג ועוד רבים וטובים. הם מתחרים ביניהם ומציעים בריכות שחייה, חדרי כושר, מרפאות ורופאים, הרצאות וחוגי העשרה, אולמות מופעים, גן נרחב סביב הנכס, נוף ועוד. הם מגייסים אמנים ורופאים ידועים ומציפים אותנו בפרסומות מבוקר עד ערב. וכך במקום להתנדב ולהמשיך לעבוד, הם מגייסים את הגמלאים להתנדב לכיתות המקרמה והשירה בציבור. דבר אחד הם לא מפרסמים, וזו העובדה שיותר מ-80% מיושביהם הן נשים אלמנות.

צבי נאור הוא פרופסור לביוכימיה, מחבר הספר "הכימיה של האהבה".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ