אשרי הספסל, או: הפרלמנט, קווים לדמותו

בימי קורונה אוכלוסיית הספסלים מתרחבת אל מעבר לקבוצות המוכרות. פרופסור צבי נאור, ספסליסט טרי, יצא לחקור כיצד נראים חיי החברה החדשים בפארקים ובגינות הציבוריות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נשים יושבות על ספסלים, חיפה

בגינה הציבורית שמתחת לחלוני, התקינה העירייה ספסלים. גם ארון ספרים הציבו שם, תושבי השכונה תרמו ספרים ותכולתו כמעט מלאה. אני עובר שם בכל בוקר ותמה, למי בכלל יש זמן פנוי לשבת שם? הרי אנו ממהרים לעבודה בבוקר וחוזרים בערב למשפחתנו. אולי יום יבוא, נצא לגמלאות ואז נשב על ספסל בגינה; אך הנה, מול עינינו מתפתחת דינמיקת ספסלים ולא רק זקנים נוטלים בה חלק.

יאמרו המומחים, הקורונה הפכה סדרי בראשית, אנשים יושבים בבית ורוצים לצאת, מה פשוט יותר מאשר לארגן תרמוס קפה, עיתון או ספר וקדימה לספסל השכונתי. ובכן, בתור מי שנמשך גם הוא אל מושבי העץ הפזורים בעיר, יצאתי לחקור. חלקם, כמוני, מגיעים בשעות הבוקר עם קפה ועיתון (או נייד), יושבים לבדם כשעתיים וחוזרים לביתם. חלק אחר קובע מראש להפגש שם בזוגות, שלשות או יותר. עד זוגות, יושבים יחד על הספסל ומסכות על הפנים; משלשות ומעלה, שניים יושבים על הספסל והאחרים על כסאות מתקפלים שהביאו מהבית.

כאשר הקבוצה מונה יותר משלושה אנשים אנחנו מדברים כבר על "פרלמנט", מרביתם על טהרת הגברים. נושאי השיחה בפרלמנט מגוונים: כמה מיושביו סבורים שבית"ר ירושלים תהיה חייבת להביא שחקן ערבי בטרם יקנו האמירתים מחצית מערכה; האם בנט ילך עם ביבי, או עם יאיר לפיד והמרכז-שמאל?; אחד יספר שאבחנו אצלו קטרקט ומיד יגיעו עצות אצל מי לעבור את הניתוח ואילו עדשות לבחור; אחר יספר שאבחנו אצלו סרטן פרוסטטה והוא מתלבט מכיוון שקיבל עצות סותרות משלושה מומחים שונים; אחר יספר על בנו המובטל וישאל אם יש מי בחבורה שיכול לעזור במציאת עבודה המתאימה ליכולותיו, אותן הוא יפרט.

אנשים יושבים על ספסל, תל אביבצילום: תומר אפלבאום

ככל שגיל חברי הפרלמנט עולה, בולטים בו נושאים אחדים. כאשר מגיעים למחציתו של העשור התשיעי, מתחילה רגרסיה לגיל הינקות. כשם שתינוק עוסק רק ביניקה, בבכי והתפנות לחיתול, כך גם חברי הפרלמנט הבוגרים מרבים לשוחח על מה שהם אוכלים, היציאות שלהם, המחלות, הכאבים והטענות כלפי עולם ומלואו. עובדה אחת אי אפשר לסתור - בעשותם זאת, חוסכים חברי הפרלמנט כספים רבים אותם היו מוציאים על מזור נפשי. הדיבורים המשותפים בקבוצה, גילויי הלב בנושאים שונים, העצות - כל אלה הם ריפוי בדיבור.

יטענו נגדי שחברי הפרלמנט אינם מטפלים מורשים ואני אסכים - למרבית האנשים אין בעיות נפשיות שדורשות טיפול. הם לוקים במועקות, בדידות, חרדות, לחץ, חוסר סיפוק וקשיים חברתיים, ולאלה שיחות פרלמנט יספיקו. מרבית יושבי הפרלמנט חברים עוד מימי התיכון, וניכר שנשים יושבות זמן קצוב מאשר גברים. בל נשכח את הבאים בגפם ומביאים קפה, עיתון או ספר קריאה: אלו מחפשים את הטבע, השקט וזמן איכות. הם תופסים ספסל שלם אך איש לא נוטר להם בשל כך, היות וכל אחד בתורו יעשה זאת לבדו. 

ואז יבואו צער ובושה. בימים בהם אני יושב לבדי על הספסל, קורא בשעות הבוקר ומגשים חלום ישן, לפתע הן יצוצו. "מה אתה עושה על ספסל במקום להיות בעבודה?", אני שואל את עצמי. ואז חושב על מי שפרשו והלכו הביתה לעומת מי שנשארו ועודם פעילים. למזלי הטוב, איני בא בטרוניות כלפי עצמי על החלטתי לפרוש ואני משלים איתה.

איש יושב על ספסל בירושליםצילום: אוהד צויגנברג

לעומת צעירות בנות 15 שלא חדלות לקחת צילומי סלפי ללא הפסקה, לא תמצאו יושבי ספסלים לבדם או בפרלמנט המצלמים את עצמם. כמו כן, הספסל הוא דמוי בית כנסת בזעיר אנפין - גברים לחוד ונשים לחוד. נשים יעדיפו זוגות, וגברים - קבוצה. וכל זה למה? כי בזוגות יש יותר זמן דיבור לכל אחת. במרבית הספסלים בשכונה ניתן לשמוע קולות מבתי הספר הסמוכים. כאשר התלמידים יוצאים לחצר, חלקם צועקים מהתרגשות וקולותיהם מגיעים אל הספסלים. הם נעימים לי, אולי בגלל הזיכרונות העולים מבית הספר היסודי שלי.

כך עומד ספסל בגינה ואלפים מתחלפים להם ויושבים עליו וביניהם רבנים, זונות וכל השאר. הם מדברים והוא שותק. לו השכיל לכתוב את אשר דיברו עליו, היינו ודאי מקבלים כמה וכמה יצירות מופת. "הספסלות" שבו היא חוזקו ולכן יושביו פותחים את ליבם ומגלים את צפונותיהם בפני היושבים שם. כך או כך תמיד הוא עסוק וההשקעה המועטה של העירייה נושאת פירות; אשרי הספסל שנשא את גופי ושתק והביא לי נחת רוח כה רבה.

צבי נאור הוא פרופסור לביוכימיה, מחבר הספר "הכימיה של האהבה".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ