אני לא יודע איפה הבן שלי מתחיל והאוטיזם שלו נגמר, וזה בסדר גמור

כבר כמה שנים שיש לבן שלי מנהג מיוחד לגעת בגוף שלי עם הרגליים הקטנות שלו, כאילו הוא מחפש אדמה לצעוד עליה, ודאות, מקום בטוח. משימת חיי וחיי אשתי היא לדאוג שבחייו יהיה יותר טוב מקושי ■ טור אישי לרגל חודש המודעות לאוטיזם

אור ברנע
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אור ברנע

אני זוכר בבירור את אבא שלי עומד ליד השולחן, בפינת הסלון המוחשך בדירתנו הזמנית במנהטן, ומדבר בטלפון. הודיעו לו שהצליחו לרכוש עבורו כרטיסים לראות את המטס משחקים נגד אטלנטה ברייברס באותו הלילה באיצטדיון שיי.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ