מתנ"סים ודרקונים: המדריך לחוגי ישראל - משפחה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתנ"סים ודרקונים: המדריך לחוגי ישראל

לכתבה
לפי נתוני החברה למתנ"סים, בחוגים של משחקי כדור ואמנויות לחימה עדיין ניכר רוב לבנים, ואילו בנות נמשכות יותר לחוגי מחול, התעמלות אומנותית או אמנות חגי פריד

בעבר היה אפשר לשלוח ילדים לאחד משלושה חוגים - שחמט, בלט או כדורגל. היום ההיצע עצום ונע בין חוג לפיתוח אפליקציות, סדנת משחק מול מצלמה, סמינר בישול או מועדון תיפוף. איך בוחרים, כמה זה עולה ומתי מפסיקים?

תגובות

מקסים קידר, בן 8, נעמד מול לוח המודעות במתנ"ס מצפה רמון, סוקר את רשימת החוגים המוצעת, ובוחר - לבד, בלי עזרת ההורים - שלושה חוגים. הוא לומד קראטה מגיל 4 ומשוויץ כבר בחגורה כחולה, לכך מתווסף חוג קפוארה, והשנה הגיח חוג חדש במתנ"ס הקרוב לביתו: הדפסת תלת מימד. הוא ניסה ללכת לכדורגל, אבל "המאמנים שם צועקים וזה נורא מעצבן". בשאר הזמן הוא מבקר חברים, נשאר בבית, או משחק במחשב.

מה שנראה אצל מקסים כפעולה בנאלית ובחירה קלה, עשוי להיות עבור ילדים אחרים, והוריהם הנבוכים מההיצע הרב, מבוך מורכב ומסועף של אפשרויות. מגמות טכנולוגיות וחברתיות שינו את מפת פעילויות אחר הצהרים עבור ילדים ונוער, והללו מצריכים היום שיקולי ניווט חדשים בכדי להגיע לבחירה הנכונה.

הרבה או מעט

האפשרויות המרובות לחוגים מתאפשרות, בין היתר, בגלל שבנוסף למתנ"סים, ישנו שוק גדול של ספקים פרטיים הפועלים בחללים פנויים ומציעים מנעד של אפשרויות. בנוסף, גופים ציבוריים כמו מוזיאונים ואוניברסיטאות מרחיבים את סל השירותים שלהם לגילאים הצעירים. על כן, השאלה "באיזה חוג לבחור" מבלבלת מתמיד. 

המקרה של מקסים הוא דווקא קל. הודות לכך שהוא חי בפריפריה גיאוגרפית, מבחר החוגים העומד בפניו אינו גדול – מה שמקל על בחירה. ההורים שלו עברו למצפה רמון בעקבות חלום החיים במדבר, לדבריי אימו קרן אנגלמן. "יחסית למה שדמיינתי, אני מופתעת שכן יש כאן איזשהו היצע". ובכל זאת, אחותו בת 5 "נאלצה" ללכת לחוג התעמלות קרקע, כי בלט לא היה בנמצא.

אחותה של קרן, עדי, מגדלת שני ילדים בתל אביב ומתארת תמונה הפוכה של שפע וקושי לבחור. "יש ילדים שהולכים כמעט כל יום לחוג. הורים רוצים שהילד שלהם ידע הכל – גם ינגן על כלי מוזיקלי, גם יעשה משהו פיזי, וגם שילמד אנגלית. שהילד יהיה מושלם. ביחס לאחרים – אנחנו די רגועים, לא לקינו בהיסטריית החוגים. אני אוהבת כשיש להם זמן פנוי – לבלות בחוץ, או להיות יחד בבית”. 

מיעוט חוגים זו לא בעיה רק של המדבר הרחוק. גם בחיפה, העיר השלישית בגודלה בישראל, ניכרים פערים של היצע בין המגזר היהודי לערבי. שני גולדמן, מנהלת מועדון הנוער של בית הגפן, מספרת שבקרב הנוער היהודי של חיפה יש יותר מבחר לפעילויות אחר צהרים לעומת הנוער הערבי בעיר. לשם כך פועלת בשנתיים האחרונות בהייה ג’ובראן-קסיס, מנהלת מתנ"ס קלור חליסה בשכונת נווה יוסף בחיפה, להגדיל את היצע החוגים בשכונה הענייה, שבה רוב דוברי ערבית. עם התחלת הפעילות שלה, מספר הנרשמים קפץ פי שלושה ללמדנו על הביקוש הגבוה. "כל חוג שנפתח, נוהרים אליו אנשים גם משכונות אחרות. למשל, בקפוארה נאלצנו לפתוח עוד קבוצה", היא מציינת. 

בעוד בחליסה פועלים להרחבת ההיצע, במרכז ממליצים לצמצם את מספר החוגים. "לא תאמיני, יש ילדים שרשומים לחמישה חוגים בשבוע" מספרת טלי לוי, מרכזת החוגים בביה”ס דוד בלוך בשכונת ביצרון בתל אביב, "יש הורים שחושבים שהילד שלהם יהיה יותר טוב אם יילך ליותר חוגים, ונוצרה תחרות על 'הילד היותר מועשר'. במקרים מסוימים זה נועד לכסות על המצפון של ההורים על כך שאין להם זמן לילדים". ההמלצה שלה היא להקפיד על איזון ולהקשיב לילדים: "אם ילד לא רוצה חוגים בכלל – לא ללחוץ".

גם משרד החינוך ממליץ לא להעמיס. "אין צורך להפעיל את הילדים בכל אחר צהריים", מנחים באתר המשרד. "חוגים בין פעם אחת לשלוש פעמים בשבוע זה לגמרי מספיק. ילדים זקוקים גם לזמן חופשי, מנוחה, בטלה ופנאי לפגוש חברים".

נועה אורון, תושבת תל אביב, ממליצה לחשוב פעמיים לפני שרושמים ילדים בגיל הרך לחוגים: "בגילאים שלפני בית הספר, הילדים רוצים להיות בעיקר עם ההורים". היא ממליצה על חוגים משותפים כזמן איכות של הורה עם ילד. כשהבת שלה היתה בת 3, הן הלכו יחד לחוג קפוארה הורים וילדים.

ילד מנגן על קרן יער
אוליבייה פיטוסי

אוריגמי אאוט, משחק מול מצלמה אין

השינויים הטכנולוגיים בחברה, ובראשם חדירת הסמארטפונים לחיי ילדים, משפיעים על היצע החוגים. הללו גרמו להכחדת כמה מהחוגים הוותיקים וללידת חוגים חדשים. "אוריגמי היה פעם חוג מאוד פופולרי, אבל היום מכיוון שכל ילד יכול לפתוח יוטיוב וללמוד שם איך לעשות אוריגמי - זה חוג שירד מנכסיו. ילדים מיוזמתם יושבים מול המסך ולומדים, וכבר אין ביקוש להזמנת מדריך במיוחד", אומרת לוי. כך גם קרמיקה וטיסנאות.

חוגים אחרים מקבלים ממד עכשווי, כמו למשל חוג תיאטרון שהפך לחוג משחק מול מצלמה. "כל הנושא של להיות כוכב נכנס חזק בשנים האחרונות. יש חוגים בהשראת תחרויות כמו 'כוכב נולד' המכשירים ילדים להאמין שיום אחד הם יהיו סלבס", היא אומרת. עוד חוגים שהפופולאריות שלהם גוברת בחסות יוטיוב הם סטריט דאנס והיפ הופ. "ככל שילדים רואים יותר קליפים ביוטיוב, כך יותר בנות בגיל שמונה רוצות לרקוד כמו ריהאנה".

תכנים רבים שהיו שמורים לעולם התוכן של מבוגרים זולגים יותר ויותר לילדים ולנוער, החל בטיפוח וכלה בהייטק. "היום ילדה בת שמונה רוצה לעשות ספא וציפורניים. וזה בא לידי ביטוי בחוגים". גם חוגי מטבח ושפים, שפעם היו מוצעות יותר כסדנאות למבוגרים בלבד, מתרגמים את עצמם לעולם הילדים. עם התכנים, גם הטרמינולוגיה משתנה, ורבים מהמפעילים קוראים לחוגים שהם מציעים "סדנה", כי למילה "חוג" יש אסוציאציה של פעם.  

הקטנים מעתיקים לא רק את פעילויות הפנאי של המבוגרים, אלא גם את העבודה שלהם, בעיקר ההייטק. יותר ויותר ילדים נמשכים לחוגי מחשבים ופיתוח אפליקציות. הם הולכים לכיוון הסטראט-אפים, דברים שיותר זוהרים ועכשוויים", אומר לוי. במתנ"ס קלור חליסה בחיפה גייסו תקציבים לפתיחת מועדון מחשבים המשמש כחממת טכנולוגיה צעירה. "יש לנו מדפסת תלת מימד וזה מושך נוער", מספרת ג’ובראן-קסיס, "זה מטפח יזמות, ומעביר להם את המסר שהם יכולים להמציא דברים".

ובכל זאת, גם אחרי הרחבת מגוון החוגים, הפופולריים ביותר נותרו הקלאסיים: כדורגל, כדורסל, אמנויות לחימה וריקוד. 

חוג שחמט
ירון קמינסקי

גם המוזיאונים מצטרפים למשחק

"לאט לאט נהיינו קצת יותר דיגיטליים, כי יש ביקוש יותר גדול לזה", מספרת רעות פרסטר, מנהלת "אידאה" מחלקות החינוך של קריית המוזיאונים פתח תקווה. שכשהגיעה למוזיאונים לפני 15 שנה התקיימו שם רק שני חוגי אמנות מסורתיים, ואילו היום הם מציעים תוכנית מגוונת של עשרה חוגים שונים, כולל "פיתוח משחקים למחשב ולמובייל" לילדי כיתות ד’ עד ו’.

היא מתארת רווח הדדי - הילדים מרוויחים מההילה של המוזיאון כ"מקום מכובד" כאשר תערוכות שלהם מוצגות בחללי גלריה מקצועיים, ואילו המוזיאון מצידו רואה בהרחבת היצע הפעילויות לקהילה דרך לשרוד כמוסד תרבות רלוונטי ולהביא קהלים חדשים. "מוזיאונים ברחבי העולם כבר מזמן לא מסתפקים בתערוכות", היא אומרת ומעידה שחרף השינויים הטכנולוגיים, חוגי לואו-טק עדיין מככבים מבחינת ביקוש, בהן סדנאות הדפס, למשל. "לשנה הבאה אנחנו חושבים לפתוח גם סדנת תפירה - לא ללכת רק למסכים, אלא גם משהו איכותי עם מגע ישיר בחומר".

אז איך בוחרים?

לדברי לוי, התשובה נמצאת בניסוח מחדש של השאלה: לא במה לבחור, אלא במי לבחור. "הכי משמעותי זה המדריך שמעביר את החוג, היכולת שלו לעמוד בפני ילדים, להעביר את התוכן בצורה שתסקרן ותאתגר אותם. זה חשוב הרבה יותר מחוג עם שם מפוצץ, כמו 'טיסה לירח' או 'חקר ארכיאולוגיה דרך הכנת בובות'". היא מספרת על חוגים שהפכו לפופולריים רק בגלל המוניטין של המדריך.

טיפ נוסף להורים הוא לאפשר לילדים לנסות ולהגשים את החלומות שלהם, ולא את שלכם. אז מה אם האם תמיד חלמה להיות שחקנית כדורגל והאב דמיין מינקות כיצד יהפוך לנגן כינור מחונן? אלה החלומות שלכם, ההורים. אפשרו לילדים לבחור את תחומי העניין שלהם בעצמם. כך ממליץ משרד החינוך באתר שלו תחת השאלה מי אחראי על הבחירה - ההורה או הילד? "גם כשלכאורה ההורה מחליט, הילד הוא זה שבסוף מחליט", מוסיפה ג’ובראן-קסיס, "אם הילד לא רוצה – הוא לא יישאר בחוג".

"בחרתי בפסנתר כי אני אוהבת לנגן ולשמוע מוזיקה, ובהתעמלות קרקע כי אני אוהבת לעשות גלגלונים ועמידות ידיים", מספרת דריה אורון, בת 7 וחצי. אחר כך היא מוסיפה "גם רציתי להיות עם חברות מהשכונה". לוי מציעה להתייחס לתהליך הבחירה כחוויה התפתחותית ולימודית עבור הילד. "התהליך הזה ייקח אותו לעוד המון מקומות בחיים. זה תהליך מלמד, שנותן לילד את הכלים ללמוד איך לבחור מה מתאים לו". היא ממליצה "לצמצם את האפשרויות כדי לא לבלבל".

"זה עניין של ניסוי וטעיה – לוקחים את הילד לשיעור אחד או שניים, מנסים ורואים מה נדבק" אומרת אנגלמן, שבנה בן ה-4 בחר לאחרונה ללכת לחוג תופים. "קודם כל חשבנו באופן חופשי, וכשהבנו שרוצים מוזיקה בדקנו מה יש בשכונה. ניסינו אצל מורה אחד ותיק וזה תפס". לבת הגדולה שלה, אנגלמן המליצה מניסיונה על בלט: "היא רצתה לרקוד, ומבחינתי לא היתה שאלה שזה יהיה בבלט הישראלי, כי רצינו שזה יבוא עם העולם הנלווה לזה. אני רקדתי שם יותר מעשר שנים וידעתי שזו סביבה איכותית. לא רצינו שהיא סתם תלך לשרוף את הזמן. לאחרונה היא הפתיעה אותי וביקשה להצטרף לקבוצת כדורגל. שמחתי שהיא יזמה את ההרחבה הזו, כי כשאני הייתי קטנה לא היתה שאלה – היה בלט וזהו".

בהייה ג’ובראן-קסיס, מנהלת מתנ"ס קלור חליסה בשכונת נווה יוסף בחיפה: "הרבה ילדים שנכנסו לקפוארה, או קונג פו, נשרו. ואז הבנו שזה בגלל 80 השקלים שנדרשו להרשמה. רציתי ליצור פעילות שלא עולה כסף, שתהיה חברתית וחינוכית, שתוציא אותם מהרחוב ותשמש להם מקום מפגש קהילתי, בו ירגישו שייכים בלי מחויבות כספית"

חוגים
אידאה, מחלקת החינוך של קריית המוזיאונים פתח תקווה

תאמר לי איפה אתה גר, ואומר לך כמה תשלם

"חוגים זה הרבה כסף, אבל אנחנו לא חשבנו על זה", מספרת אורון. מניסיונה בתל אביב, חוג של ספק פרטי עולה יותר מחוג במתנ"ס. הפרטיים נעים בין 250-350 שקל לחודש ואלו במתנ"ס בין 120-240. גם אנגלמן מספרת שבקרב חברותיה התל אביביות השיקול הכלכלי לא משחק תפקיד משמעותי בהחלטות הנוגעות לחוגים: "שיעור פרטי במוזיקה עולה כמה מאות שקלים בחודש, בין 500 ל-1,000 שקל לילד". במצפה רמון המחירים יותר זולים, ועומדים על כ-200 שקל בחודש לחוג של פעמיים בשבוע.

לפי הנתונים הרשמיים של החברה למתנ"סים הארצית, המחיר הממוצע לחוג נע בין 90-160 שקל לחודש. עם זאת, הם מודים כי ישנם הבדלים במחירים בין ערים שונות, ואף בין שכונות בתוך אותה עיר – על בסיס דירוג סוציו-אקונומי. על רקע זה מנסים ליצור במשרד החינוך תכניות לעידוד השתתפות בחוגים - כמו "חוג לכל ילד", תכנית הפועלת בצפון באמצעות החברה למתנ"סים הארצית ומעניקה חוגים במחיר נמוך, בין 100-200 שקל בשנה. תכנית דומה פועלת גם בקהילות יוצאי אתיופיה. 

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משפחות המשתייכות לחמישון ההכנסה התחתון מוציאות בממוצע 30 שקל לחודש על פעילויות חינוך אחר הצהריים, הכוללות חוגים ושיעורים פרטיים, בעוד משפחות מהחמישון העליון מוציאות פי עשרה. הנתון הזה לא מצביע בהכרח על כך שבשכבות המוחלשות הולכים פחות לחוגים, אלא על כך שבאזורים מסויימים מחירי החוגים נמוכים יותר, ולפעמים אף מוצעים בחינם.

במתנ"ס חליסה בחיפה, זיהו שגם עלויות מסובסדות של 80 שקל לחודש לחוג מדירות משתתפים, ועל כן מנהלת המתנ"ס גייסה סבסוד מהעירייה ומהחברה למתנ"סים ויצרה מועדון תיפוף לנוער, שמשמש כחלופה חינמית לחוגים: "הרבה ילדים שנכנסו לקפוארה, או קונג פו, נשרו. ואז הבנו שזה בגלל 50 השקלים שנדרשו להרשמה. רציתי ליצור פעילות שלא עולה כסף, שתהיה חברתית וחינוכית, שתוציא אותם מהרחוב ותשמש להם מקום מפגש קהילתי, בו ירגישו שייכים בלי מחויבות כספית". 

חוג שיאצו לילדים
ניר כפרי

חוגים ומגדר: בנות לא מסתפקות בריקוד

"אם אני פותחת חוג ריקוד בצהרון – מגיעות המון בנות ואולי שלושה בנים אמיצים, שמעזים לרקוד עם הבנות" מספרת לוי על החלוקה המגדרית שפושה גם בחוגים. בחוג הקראטה של קידר במצפה רמון משתתפים "שלוש בנות ומלא בנים". לדברי לוי, הנטיות לבחור בתכנים המסורתיים לבנים או לבנות ניכרות כבר בגן, ממסרים הזולגים לילדים מהסביבה. "מספיק שבנים מסתכלים בטלוויזיה על משחקי ספורט, ולא רואים שם קבוצות מעורבות – כבר עובר אליהם מסר של מגדריות. אני רציתי לפתוח קבוצת כדורסל מעורבת והסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח. כן מסכימים לפתוח קבוצת בנות כדורסל, אבל לא מעורב".

צידון מספרת שבחוג התעמלות הקרקע של הבת שלה היה בן אחד בלבד, וגם הוא הפסיק להגיע."כשהלכנו לחוג קפוארה, שמחתי שזה היה חצי-חצי בנים ובנות". גם בחוג הקפוארה במתנ"ס חליסה בחיפה משתתפים יחד בנים ובנות בגילאי יסודי וחטיבה.

ניכר שילדות חוצות יותר את הגבולות המגדריים מאשר ילדים. אנגלמן מבחינה ביותר ויותר בנות המשחקות כדורגל, ג’ודו וקראטה, אבל לעומת זאת בבלט כמעט ולא רואים בנים. במוזיאון פתח תקווה, פרסטר מספרת שבחוגי הציור יש יותר בנות, אבל גם בנים מרגישים בנוח להגיע. "היית מצפה שלחוג בניית אפליקציות יגיעו יותר בנים – אבל דווקא יש יותר בנות. לפעמים זה מפתיע".

גם בגילאי התיכון ניכרות העדפות של תכנים לפעילויות אחר הצהרים על בסיס מגדרי. גולדמן, ממועדון הנוער הערבי-יהודי של בית הגפן, מספרת שישנן יותר בנות הבוחרות להשתתף בקבוצת האמנויות של המועדון, לעומת קבוצת המנהיגות שבה יש שוויון בין המינים. 

לפי נתוני החברה למתנ"סים, בחוגים של משחקי כדור ואמנויות לחימה עדיין ניכר רוב לבנים, ואילו בנות נמשכות יותר לחוגי מחול, התעמלות אומנותית או אמנות. הגבולות המגדריים מתחילים להיטשטש בעיקר בחוגי מדע וטכנולוגיה.

עדי אנגלמן: "יש מתח בין ההורים שרוצים לא ללחוץ יותר מדי, לבין הנטייה של הילדים לרצות לברוח. לילדים אין פרספקטיבה רחבה, ולכן זה אתגר שהורים צריכים להתעמת איתו, כי לילדים הרבה פעמים נמאס. מלא ילדים פורשים כל הזמן מחוגים. החוכמה היא לא לעשות נזק, להקשיב לילד ולתת לו את המקום שלו להתבטא - ומצד שני להיות בעל הניסיון. איכשהו לנסות להיות קשוב לשני הצדדים של הדילמה"

מתי לבחור להפסיק?

לפני שהחליט על החוגים שאליהם הוא הולך, מקסים קידר נרשם גם לחוג קרמיקה, שממנו הוא נהנה, אבל החליט לפרוש. "היה לי יותר מדי", הוא אומר. לדריה אורון היתה חוויה דומה: "היא שחתה פעמיים בשבוע, והשנה החליטה להפסיק עם זה כי זה היה לה עמוס מדי", מספרת אמה, נועה, "עם חוג התעמלות קרקע ושיעור פרטי בפסנתר יצא לה שבוע עם ארבעה ימי פעילויות, אז היא ויתרה על השחייה כדי לפנות לעצמה זמן אחר הצהרים. גם בבית הספר היא בוחרת בעצמה את כל מערכת השעות. "יש הורים שלא נותנים לילדים לפרוש כל כך מהר. אני הייתי שמחה שתמשיך לשחות, אבל אני מבינה שהיא רוצה זמן חופשי".

אנגלמן דווקא מוצאת ערך בהתמדה. "יש מתח בין ההורים שרוצים לא ללחוץ יותר מדי, לבין הנטייה של הילדים לרצות לברוח. לילדים אין פרספקטיבה רחבה, ולכן זה אתגר שהורים צריכים להתעמת איתו, כי לילדים הרבה פעמים נמאס. מלא ילדים פורשים כל הזמן מחוגים. החוכמה היא לא לעשות נזק, להקשיב לילד ולתת לו את המקום שלו להתבטא - ומצד שני להיות בעל הניסיון. איכשהו לנסות להיות קשוב לשני הצדדים של הדילמה". 

בצד של ספקי החוגים מודעים לכך שילדים בוחרים תכופות לפרוש, וברוב המתנ"סים ניתן להפסיק את ההשתתפות בחוג שנתי על ידי הודעה בתחילת החודש. יש ההולכים עוד יותר לקראת ההורים, והופכים את האפשרות לפרוש לזמינה מיידית. "אם מישהו רוצה לעזוב – אנחנו עושים את זה מאוד פשוט", מספרת פרסטר על המדיניות של מוזיאוני פתח תקווה, "אנחנו רוצים שמי שרוצה להיות כאן – שיאהב להיות כאן".

הרשמה לניוזלטר

שבוע משפחתי במיוחד? הכתבות שאתם חייבים לקרוא אצלכם במייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות