מילת השבוע: שפע

בהתחלה ויתר ע' על ירקות, אחר כך הגיע תורם של הפירות. בהמשך סוננו גם ממרחים: גבינה לבנה זה לא טעים, המרקם של הקוטג' אינו ערב, מיונז הוא פסול-חיתון, וחומוס זה בסדר רק בשעות ספציפיות ואם שרים לפני זה את המנון גוואטמלה. אחרי הבושות שעשה לי בסופר, הוא מוזמן לרעוב מצדי מול המקרר המלא

אביגיל קנטרוביץ'
אביגיל קנטורוביץ'
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ארוחת צהריים ילדים
אף ילד עוד לא מת מרעב מול מקרר מלא. האומנם?קרדיט: מוטי מילרוד
אביגיל קנטרוביץ'
אביגיל קנטורוביץ'

משתתפים:

א', מספיק גדולה כדי להכין אוכל לכולם

י', מספיק גדול כדי להכין לעצמו חביתה

נ', מספיק גדולה כדי להכין לעצמה טוסט

ע', מספיק גדול כדי להכין לאמא שלו אולקוס

מה אומר המילון: כמות רבה, מבחר רב, חיי רווחה.

כש-י' היה תינוק, מישהי שאינני זוכרת (אני זוכרת מעט מאוד משנת חייו הראשונה של י', ויש סיכוי לא רע שזו אחת הסיבות שיש לי עוד ילדים) אמרה לי שאף ילד עוד לא מת מרעב מול מקרר מלא. זו כמובן הכללה, וככזו היא פופוליסטית ולא לגמרי נכונה, אבל היא ניחמה אותי היטב בשלבים הבררניים שעברו ילדיי בכל הקשור למזון בשנים שחלפו מאז.

בסך הכל, ילדיי אינם מאוד בעייתיים במזון. י', בכורי, זכור לטובה בתור הילד ששאל אותי אחרי שש שעות רצופות שעמלתי בעבורו במטבח מה יש לאכול, וכשעניתי "קציצות, עוף בקארי, כרובית בתנור, אורז וסלט", הוא אמר "טוב, אני אקח לי קורנפלקס". נ' ידועה בתור הילדה שמבחינתה דבר מלבד שוקולד אינו נחשב למזון של בני אדם. ו-ע'? ע' באמת קצת בררן.

בהתחלה הוא ויתר על הירקות. כולם מלבד הפלפל האדום. לא שהוא אוכל את הפלפל האדום, הוא רק אוהב, מאוד אוהב, לפרק אותו ולפזר את הגרעינים שלו בכל מקום, ותמיד יש לי איזו תקווה קלושה שהוא סופג מזה קצת ויטמינים דרך העור. אם זה עובד לסטרואידים, למה לא לגמבה?

אחר כך הגיע תורם של הפירות. אחד-אחד הוא פסל אותם על סעיפים שונים ומשונים, עד שנותרנו עם תפוחים אדומים ובננות, וגם זה רק כשהירח מלא והכוכבים מיושרים באופן מדויק סביב נפטון. לאחר מכן התחיל בני הרך לסנן ממרחים: גבינה לבנה זה לא טעים לו, המרקם של הקוטג' אינו ערב לחיכו המעודן, מיונז הוא פסול-חיתון, חמאת בוטנים נדבקת לו לשיניים, וחומוס זה בסדר אבל רק בשעות מאוד ספציפיות של היממה ואם שרים לפני זה את המנון גוואטמלה.

בשלב מסוים היה קל יותר למנות מה ע' כן מסכים לאכול: פיתה עם חומוס, אורז לבן, קורנפלקס, זיתים. לפיכך, ערב אחד כשישב ואכל פיתה עם חומוס וזיתים מקערה, נחרדתי לשמוע את בני אומר: "אמא, אני שונא!". "ממממהה אתה שונא?" שאלתי בחרדה. האם הפיתה היא הבעיה? האם נעבור מעתה למשטר בייגל? האם הוא מוותר עכשיו גם על החומוס? האם אצטרך לזרוק את מלאי הזיתים?

"אותך", אמר הילד בלי לעפעף והמשיך לאכול. כבר היה עדיף לזרוק את הזיתים, חשבתי לי ואז מיד נמלכתי בדעתי. לא, אין ספק שזה עדיף. כחלק מנסיונותיי לפתוח מעט את אופקיו הקולינריים של בני, אני לוקחת אותו איתי לסופרמרקט מדי פעם, כדי לתת לו לבחור את מה שהוא רוצה לאכול. לזכותי ייאמר שאני עקבית ומקפידה לקחת אותו לשם אחת לשבוע. לרעתו ייאמר שגם הוא עקבי, ובוחר תמיד בביצת קינדר.

לפני שבוע לקחתי אותו לסופר מרוחק מעט מהבית, שהוא גדול משמעותית. קיוויתי שהמבחר הגדול יעזור לו לשחרר את צ'אקרת האוכל. עברנו בין כל השבילים, קריינתי למענו את כל האפשרויות המגוונות להפליא של מזון שסופרמרקט בישראל מציע. מצאנו את ביצי הקינדר, והגענו לקופה. ע' הניח את הביצה שלו על המסוע ואמר בקול הרם ביותר שהוא מסוגל להפיק: "איזה סופר גדול!". "נכון?", אמרתי בשמחה. "יש כאן המון אוכל", אמר ע'. הקופאית הנהנה בשמחה.

"אפשר שגם אצלנו בבית יהיה אוכל?" שאל.

שילמתי על הביצה בבושת פנים ולקחתי את בני הביתה, לרעוב מול המקרר המלא שלנו. מסתמן שמעכשיו אנחנו קונים רק בסופר הקטן שליד הבית.

אביגיל קנטרוביץ'

אביגיל קנטורוביץ' | |מילה הורית בשבוע

אביגיל קנטורוביץ', נשואה ואם לשלושה ילדים וכלבה (היחידה שתמיד שמחה לראות אותה כשהיא חוזרת הביתה). עורכת ספרות ועובדת במערכת מודן-כתר. מחברת הספר "ארץ, עיר, ילדה". 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ