מעניין מאיפה הגיעה השלומאליות המוטורית של הבן שלי

אמא שלי הבטיחה לי שהקואורדינציה שלי תשתפר עם תום גיל ההתבגרות. זה לא קרה. ואף גרוע מכך, העברתי אותה לדור הבא

אביגיל קנטרוביץ'
אביגיל קנטורוביץ'
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
giphy
אביגיל קנטרוביץ'
אביגיל קנטורוביץ'

מילת השבוע: קואורדינציה

משתתפים:
א', מגושמת כבר 38 שנים
י', מגושם כבר 12 שנים
נ', מישהו מחפש במקרה בת 9 קלת תנועה שאבדה לו?
ע', מגושם כבר 4 שנים ורק עכשיו נתפס על חם

מה אומר המילון: תיאום עצבי שרירי בין החושים לבין פעולה שרירית מתוכננת.

כשהייתי נערה מתבגרת, עם ידיים ורגליים ארוכות מדי ויכולת מופלאה להיכנס בקירות, למעוד על אוויר ולהביך את עצמי במגוון דרכים, שאף טור בעולם אינו מספיק ארוך כדי להכיל – אמא שלי אמרה לי שזה יסתדר כשאגדל, שלא תמיד אהיה כל כך מגושמת, שיום אחד אצליח להניע את גופי באופן שלא יגרום לי לנקוע קרסול בדרך מהספה למקרר, שיהיו מדרגות בחיי שלא אתגלגל מהן ואנחת בתחתית כמו שק אבנים.

אמא שלי לא התכוונה לכך שאי פעם יהיה לי איזה חן גופני, אלא רק שאוכל לבצע פעולות כמו הליכה וישיבה בלי שהן יסתיימו בחדר מיון. חשבתי לתומי שזה מה שקורה לרוב המתבגרים, שהגוף שלהם יוצא לכמה שנים משליטה, ושזה יסתדר אם רק אתאזר בסבלנות. היא הבטיחה לי שאלמד לקשר בין הפעילות המוחית לתנועת השרירים, ושהאיברים שלי יצליחו יום אחד לנוע באופן שלא יגרום להם נזק עצמוני. ובכן, זה לא מה שקרה.

כשבכורי י' נולד, היה ברור שאין צורך בבדיקת DNA. היכולת שלו להיחבל, לנוע בחוסר תיאום מופלא, להניח רגל אחת ומעליה את השניה ואז ליפול עם האף קדימה – זהה לשלי. כשבגיל חמש עוד לא התקבעה אצלו יד דומיננטית, כשהוא לא הצליח בשום אופן ללמוד לרכב על אופניים או לשחות, כי אלה פעולות שדורשות מאדם את היכולת להצליב ולחצות כראוי את קו האמצע – הרגשתי קצת אשמה, שילמתי הון קטן למרפאה בעיסוק, פיזיותרפיסטית, חוג רכיבת שטח ומורים פרטיים לשחייה - ובעיקר לא אמרתי לו בשום פנים ואופן שזה יעבור.

אחר כך נולדה נ', ילדה מאמא אחרת. אין לי שום הסבר הגיוני אחר לכך שבתי האמצעית חמושה בחוש קצב מפתיע, ביכולת ללכת בקו ישר ובנחישות להתמיד בהתעמלות קרקע כבר ארבע שנים בלי לשבור, לנקוע או לקרוע אף איבר. מדי פעם אני מסתכלת עליה בהערצה – על החן שבו היא נעה בעולם, על הקלילות שבה היא יורדת במדרגות, על הנחישות שבה היא לומדת בלי בעיה לבצע פעולות גופניות מורכבות להחריד כמו גלגול, ואומרת לעצמי: לא, אין מצב שהיא שלי.

הייתה תקופה שהייתה לנו בבית מרצפת אחת קצת בולטת, נקודה שבה צריך היה להרים את הרגל מילימטר יותר גבוה כדי לא למעוד. אני תמיד נפלתי שם. י' תמיד נפל שם. ד' תמיד נפל שם. ורק בתנו נ' תמיד זכרה להרים את הרגל כמו שצריך. אין לי הסבר לזה. כנראה שבדרך מהתינוקייה החלקתי ונפלתי וכשקמתי לקחתי עגלה שקופה אחרת ומישהי אי שם בעולם מגדלת ילדה, שלא מצליחה לרקוד בלט ולא מבינה איך זה קרה לה.

ע', צעיר השבט, החזיר לי את האמון במין האנושי. במילים אחרות, הילד לא יטפס על סולם גם אם יוצמד אקדח לראשו, מעדיף להימנע מפדאלים כאילו מדובר בלבה רוחשת שתצרוב את סוליות נעליו, ומפגין מוטוריקה עדינה של פיל. אפילו לא בחנות חרסינה. סתם פיל שמנסה להשפריץ על עצמו קצת מים ומחליק בדרך לשלולית ונוקע את הקרסול.

בשבוע שעבר זומנתי לאסיפת הורים בגנו של הצעיר. אני מחבבת את הגננת, ולכן רציתי לקנות לה מתנה קטנה. בחנות הסבונים הצלחתי להשפריץ קרם ידיים על העין שלי, להפיל שני מדפים של קרם גוף, ולנסות לשלם למוכרת בכרטיס קופת החולים שלי. אבל זה כבר יותר עניין של הפרעת קשב, אמרתי לעצמי. זה לא קשור לקואורדינציה. זה שהארנק שלי החליק לי מהידיים ופגע למוכרת ברגל – דווקא כן. אבל להגנתי, שום דבר לא דימם. הגעתי לגן בלי מתנה, בקיצור.

אחרי שהגננת מנתה בפניי את כל יתרונותיו, כשרונותיו ותכונותיו הקסומות של הצאצא החברותי, המתוק, המצחיק והידידותי שלי, היא אמרה: ויש עוד עניין קטן. המוטוריקה שלו. באמת? הכרזתי בהפתעה, שהייתה מזכה אותי באוסקר. "כן, הפיזיותרפיסטית של הגן קצת מודאגת ממנו. אולי כדאי לקחת אותו לאבחון. זה בטח יעבור לבד, אבל לא יזיק לבדוק". בסדר גמור, אמרתי, אני לא דואגת בכלל.

כשקמתי לצאת, הפלתי את הכיסא שישבתי עליו, דחפתי עם הרגל שני טושים שהיו על השולחן ושפכתי עם המרפק את הקפה של הגננת. נטפל בזה! אמרתי בביטחון מדומה, ויצאתי משם תוך שאני גוררת מאחוריי שני ילדים שלכדתי בטעות תחת כנף המעיל. רגע לפני שנכנסתי עם הראש בעוצמה מבעיתה במשקוף של הדלת – מי שם אותו שם?! – עוד הספקתי לשמוע את הגננת שואלת: "יש לזה איזה בסיס גנטי אולי?". הצליל הבא ששמעתי היה סירנה של אמבולנס.

אביגיל קנטרוביץ'

אביגיל קנטורוביץ' | |מילה הורית בשבוע

אביגיל קנטורוביץ', נשואה ואם לשלושה ילדים וכלבה (היחידה שתמיד שמחה לראות אותה כשהיא חוזרת הביתה). עורכת ספרות ועובדת במערכת מודן-כתר. מחברת הספר "ארץ, עיר, ילדה". 

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ