מגע באברי המין בילדוּת – משחק, חקירה או אוננות? - חינוך למיניות מיטיבה - הבלוג של חן קצביץ' פרסלר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מגע באברי המין בילדוּת – משחק, חקירה או אוננות?

השאלה איך להתמודד עם אוננות בקרב ילדים היא סוגיה שמעסיקה הורים רבים. כאן תמצאו את התשובות שחיפשתם

גלויה צרפתית של ילדים
Print Collector/Getty Images

בהמשך לכתבה הקודמת, שעסקה בהתייחסות ההורים לאברי המין של ילדיהם, עולה באופן ישיר סוגיה המעסיקה הורים רבים - מגע של הילדים באברי המין שלהם. הורים מעלים בפני לא פעם את התהייה מה לעשות כשהם רואים את ילדיהם נוגעים באברי מינם - האם לאפשר זאת? כיצד להגיב? וכיצד לגרום להם להפסיק? רבים חשים אי נוחות גדולה עקב המחשבה שילדיהם מאוננים ולעיתים תופסים זאת כפעולה שאיננה נורמאלית לבני ובנות גילם.

אפתח בשלוש הנחות יסוד לתחילת הדרך:

ראשית, לא כל מגע מתמשך באברי המין הוא אוננות.
שנית, מגע באברי המין מתרחש ממוטיבציות שונות בגילים שונים.
שלישית, אוננות אינה דבר שלילי, ההיפך הוא הנכון.

מגע באברי המין בינקות

מגע באברי המין מתחיל עוד ברחם, כך גם זיקפות אצל עוברים זכרים ולחות בנרתיק אצל נקבות. לאחר הלידה, בסביבות גיל שבעה עד עשרה חודשים, מגלים התינוקות את אברי המין שלהם מחדש, כחלק מחקירה של אברי גופם השונים. בשלבים אלו המגע באברי המין אינו מכוון לשם הנאה, אלא מתרחש כחלק מחקירה ולמידה של הגוף. אולם מרגע לידתם, מרבית הזמן אברי מינם חבויים תחת חיתול, וזמן חקירה מועט עומד לרשותם.

אם אתן מזהות שבתכן או בנכן מתחילים לגלות את איבר מינם, כלומר נוגע/ת בו בעת החלפת חיתול או במקלחת, אני ממליצה לתת לו או לה כמה רגעים לגעת, להכיר, להרגיש ולגלות את איבר מינו/ה. ניתן לחייך אליו או אליה ולומר בקול נעים "הנה הפות שלך / הנה הפין שלך. זה נעים לגעת בו/ה", או בגרסה מעודנת יותר "זה נעים לגעת בכל חלקי הגוף". כמובן שאין עדיין הרבה משמעות למה שאתן אומרות, אלא לטון בו נאמרים הדברים ולהבעת הפנים שלכן. יצא לי לראות הורים שמזיזים לתינוק/ת את היד ואומרים בקול נוקשה "אסור". התנועה הזו של הזזת היד מאיבר המין ו"הנזיפה" מתחילות לייצר אצל הילד/ה את החיבור בין רגשות אשמה ובושה לבין מיניות. חיבור שאנו כבוגרים ובוגרות מודעים שואפים למזער ככל שניתן.

מגע באברי המין בילדות המוקדמת (שנתיים עד חמש)

נגיעה באברי המין בשלב זה היא חלק טבעי מהתפתחות הילד/ה. אין מדובר באוננות, שכן לרוב מדובר בפעולה שאינה מודעת או מכוונת מטרה. המניע בשלב זה לגעת או לשחק באברי המין הוא בעיקר חושי - זה נעים ולעיתים גם רגשי, זה מרגיע. חשוב להדגיש שבאותה המידה שטבעי שילד או ילדה יגעו באברי מינם בגיל זה, גם טבעי שעדיין לא יגעו.

ילד או ילדה יכולים בשלב זה לגעת באברי מינם עם היד, עם חפץ או להתחכך על חפצים ורהיטים. פגשתי מגוון תגובות של הורים למגע של ילדיהם באיברי המין. לעיתים זה עשוי להיראות לנו מאוד מצחיק, או לחלופין דווקא ממש לא מצחיק, יותר בכיוון של מלחיץ ואף מרגיז. אני מבקשת בכל לשון של בקשה, תשדלו לא לכעוס על הילדים שלכם כשהם נוגעים באיבר המין שלהם. הם לא עושים שום דבר רע, הם פשוט לומדים להנות מהגוף שלהם. תגובה של כעס מצד ההורים למגע זה גורמת לרגשות שלילים כלפי הגוף שלהם וכלפי המיניות שלהם בהווה ובעתיד. אל תפרשו את המגע הזה כאוננות, או לפחות כפי שאנו המבוגרים תופסים אוננות, כפעולה ארוטית.

יחד עם זאת, החל מגיל שלוש-ארבע אנו רוצים להתחיל ללמד את ילדינו את מושג הפרטיות, ולהסביר להם בהדרגתיות שיש פעולות מסוימות שאנו עושים בהקשר מסויים. כך נרצה שהם ילמדו שמגע באברי המין הוא משהו שאנו עושים בפרטיות ולא במרחבים ציבוריים. לכן כאשר את רואה את הבת או הבן שלך מתחכך/ת בסלון, רצוי שתגידי לו/ה "אני יודעת שהמגע בפות/בפין הוא נעים, אבל אני מבקשת שתעשה/י זאת במקום פרטי". ואז כאמור יש להסביר לילד/ה אלו הם מקומות פרטיים בבית.

סביר להניח שתצטרכו לחזור על בקשה זו אי אלו פעמים, שכן לילד/ה לוקח זמן להבין את מושג הפרטיות. חשוב שתהיו עיקביים במסר שחוזר על כך שזה נעים לגעת אבל זה משהו שאנו עושים בפרטיות, בווריאציה כזו או אחרת. השתדלו לא לכעוס, על אף שזה יכול להיות מתסכל מאוד להסביר את אותו הדבר הרבה פעמים. זכרו שבמקרים רבים המגע הזה קורה כלל ללא מודעות. מצד שני, השתדלו לא להיות אדישים לכך ולהתעלם מהסיטואציה כאילו שאינה מתרחשת. כשהם מבינים את מושג הפרטיות והולכים לחדר שלהם כדי לגעת באברי מינם, להירגע וליהנות, השתדלו לא להפריע להם ברגע הפרטיות שלהם/ן עם עצמם/ן.

אב לבת ארבע סיפר לי שהבת שלו מתחככת בלילה לפני השינה במיטה כשהיא לבד בחדר. היא כבר מבינה את מושג הפרטיות ונהנית מרגעים אלו לבד עם גופה. אך ההורים הבחינו שהבת החלה לפצוע את הפות שלה בשל עוצמת החיכוך החזקה. במצב בו הילד או הילדה שלכם/ן פוצעים עצמם בעת המגע באברי המין, אנו צריכים להסביר להם שאברי המין שלנו הם איברים עדינים ושצריך לגעת בהם בעדינות. אפשר ביחד עם הבת להחליט שעכשיו במשך מספר ימים היא לא תיגע בפות כדי לאפשר לפצע להירפא, וכדי לעזור לה לדלג על ה"טקס" של לפני השינה, אפשר להקריא לה סיפור במקום. לאחר מספר ימים רצוי לבדוק ביחד עם הבת או הבן איך אפשר לגעת שזה יהיה נעים מבלי שזה יפצע את איבר המין.

בדרך כלל להורים יותר קשה להכיל בת שנוגעת באיבר המין שלה מאשר בן. אתייחס לסוגיית המגדר עוד רבות בעתיד. כרגע רק אומר שלבנות ולבנים ישנה זכות שווה להכיר וליהנות מהגוף שלהם/ן. נסו להיות מודעים ולבדוק עם עצמכם האם עולים בכם רגשות שונים בנוגע למיניות של הבת שלכם לעומת המיניות של הבן שלכם.

לגבי מטפלים אחרים – קודם כל נחוץ שתהיה עקביות בין בני הזוג, תחליטו יחד אלו מסרים אתם רוצים להעביר לילדיכם בנושא. לאחר מכן דאגו להעביר את המסר למטפלות ולמטפלים עיקריים נוספים, למשל לגננת, מטפלת או סבא וסבתא. כשאתם מזהים שהילדים שלכם נמצאים בשלב שהם עסוקים באברי מינם, תבקשו מהמטפלות הנוספות לדבוק במסר שאתם רוצים להעביר לילדכם בנוגע לגוף שלו/ה ולמגע באברי המין.

 "מינקות לבגרות: מדריך להורים כיצד לגדל ילדים בריאים מינית", מאת דברה וו. הפנר (2001).
הוצאת כתר (2001)

מגע באברי המין בראשית בית ספר יסודי (גלאי 6-9)

בשלב זה המגע באברי המין הוא לרוב כבר מודע ומכוון יותר למטרות הנאה. בגילים אלו ילדים רבים מאוננים ורבים אחרים אינם. בשלב זה ילדים כבר צריכים להבין את מושג הפרטיות ולדעת שזו פעולה שמבצעים לבד במקום פרטי. כיוון שבגילים אלו ילדים כבר מתחילים להיות נבוכים מהפעולה, ובעקבות תגובות שונות מהסביבה לעיתים קרובות הם ירגישו אשמה, זה השלב לחדד שזה בסדר לעשות לעצמנו נעים במקום פרטי, ושזה לא גורם לנזק גופני או נפשי.

אמא לילדה בכיתה א' סיפרה לי, שכל יום כשהילדה חוזרת מבית הספר היא מתחככת בספה בסלון בזמן צפייה בטלוויזיה. לטענת האם, היא הסבירה לבת פעמים רבות את עניין הפרטיות, מעולם לא כעסה כשראתה את ביתה נוגעת באיבר המין, וכל פעם ביקשה ממנה בנועם לעבור לחדר. ועדיין, בכל יום מחדש הבת חוזרת על פעולה זו בסלון כשהיא חוזרת מבית הספר. לעתים המגע באיבר המין עונה על צורך רגשי חזק ונוצרת תלות במגע על מנת להירגע. יכול להיות שהבת חווה קשיים רגשיים בבית הספר וזו הדרך שלה לפרוק את החרדה כשהיא חוזרת הביתה.

כיוון שאנו לא רוצות שיווצר לילד או לילדה חיבור בין לחץ, חרדה, כעס או עצב לבין אוננות, רצוי לנסות לפרק את ההתניה הזו. למשל להציע לילד או לילדה לשחק בכדור, לצייר או לעשות פעילות אחרת שעשויה להרגיע אותו/ה. אם אתן מזהות שהאוננות גוברת בעקבות אירוע מסוים (נולד אח, גירושין, מעבר דירה וכדומה), או בזמן מסוים של היום (להוציא את "לפני השינה"), כדאי לבדוק האם הילד חווה קושי רגשי מסוים, שהאוננות עשויה להיות סימפטום שלו, ולתת מענה לקושי הזה.

לסיום, כל עוד האוננות מתרחשת בגילים אלו בפרטיות, מבלי לפצוע את אברי המין, והיא מכוונת למטרות הנאה, תנו לילד ולילדה שלכם את החופש ליהנות מגופם/ן.

חלק מהמידע בכתבה זו נשען על הספר "מינקות לבגרות: מדריך להורים כיצד לגדל ילדים בריאים מינית", מאת דברה וו. הפנר (2001).

כתבות שאולי פספסתם

*#