חן קצביץ'-פרסלר
חן קצביץ' פרסלר
חתולים מזדווגים בתל אביב
הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה לא להיות כתובת לילדים שלנו בנושא של מיניותקרדיט: David Shankbone
חן קצביץ'-פרסלר
חן קצביץ' פרסלר

בשלב מסוים בהתפתחות של הילד או הילדה תופנה להורים השאלה – "איך באתי לעולם?". השאלה יכולה להופיע ביום בהיר אחד, או כחלק מרצף של חקירה ועיסוק בתחומים קשורים. כיוון שלכל ילד ישנו קצב התפתחות שונה, כך גם העיסוק "מאיפה באתי?" יחל אצל כל ילד או ילדה בשלב אחר (בסביבות גילאי 3-6). הדבר גם תלוי מאוד בטריגרים הנמצאים בסביבה - גננת, דודה או אמא בהיריון, תינוק חדש בסביבה, שיח שחברים העלו בגן ועוד. מומלץ לחשוב מבעוד מועד מה תרצו לענות לילדיכם לכשתגיע העת. כל משפחה והייחודיות שלה, הן ברמת הערכים שאתם רוצים ורוצות להעביר, והן ברמה הפרקטית, שכן לא כל התינוקות נכנסו לרחם או יצאו ממנה באותה הצורה.

עקרונות למענה

אני מציעה לכם/ן שלושה עקרונות בסיסים בעת מתן התשובה ואת הרציונל העומד מאחורי כל אחד מהם. 

  • אל תשקרו - ולא בגלל שאני דואגת לאמות המוסר שלכם/ן.
  • תחזירו לו או לה את השאלה בחזרה.
  • תתנו תשובה קצרה וממוקדת וממנה תתקדמו בהתאם לצורך.

העקרונות האלו תקפים כמעט לכל שאלת ידע שתישאלו בנושא מיניות, כאן אדגים אותם ספציפית על השאלה "איך באים ילדים לעולם?" וספציפית לפי הדרך הרווחת של יחסי מין בין גבר לאישה.

נתחיל בעיקרון הראשון, אל תשקרו. הסיבה שאני פותחת בזה היא לא מוסרית, אלא עניינית לחלוטין. כשאני גדלה על סיפור החסידה, או כל אגדה אחרת שההורים שלי המציאו לי, יגיע היום בו אלמד מהסביבה איך באמת באים ילדים לעולם, ואז אבין דבר חשוב נוסף - שההורים שלי המציאו לי סיפור כי הם לא מסוגלים, או לא רוצים, לדבר איתי על הנושא. אז בפעם הבאה שתהיה לי שאלה בנושאים הללו, הם לא יהוו כתובת עבורי. הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה לא להיות כתובת לילדים שלנו בנושא של מיניות.

חברה טובה שלי למדה מהוריה שתינוק מגיע לעולם דרך אצבעות הרגליים ואז עולה למעלה עד שהוא מגיע לבטן. יום אחד בכיתה ד' חברה צחקה עליה שזו שטות גדולה וסיפרה לה שההורים שלה קיימו יחסי מין. הילדה חוותה עלבון מהשקר של הוריה, ומאז הבינה את המסר - בנושאים הללו היא צריכה לחפש תשובות במקום אחר.

העיקרון השני הוא להחזיר לילד/ה את השאלה. הסיבה לכך היא שאנחנו רוצים לבדוק מה הם כבר יודעים, או חושבים, על הנושא ואיזה עולם מושגים עומד לרשותם. יש בדיחה, שחוזרת על עצמה במספר ספרי הדרכה להורים, לפיה ילד שואל את הוריו "מאיפה באתי?". הוריו חדורי המוטיבציה כל כך שמחים שהינה הילד סוף סוף שאל, הם התכוננו לרגע הזה, מושיבים אותו לשיחה ונותנים לו הסבר מפורט של כל התהליך ואנטומיית הרבייה. בתום ההסבר הממושך, הילד שואל אותם המום "טוב, אבל רק רציתי לדעת באיזה בית חולים נולדתי?".

כשהילד/ה שואל/ת אתכן שאלה דומה, כדאי להחזיר את השאלה אליהם "מה את/ה יודע/ת?" או "מאיפה את/ה חושב/ת שבאת?". אחרי שתקשיבו לתשובה שלו או שלה, תוכלו להחליט איך אתן עונות בהתאם.

זה מוביל ישר לעיקרון השלישי – תשובות ממוקדות ולא מפורטות מידי. הרעיון הוא לענות תשובות שמספקות מידע קונקרטי וממוקד על מה שנשאלנו. אם התשובה ענתה על הסקרנות של הילדים, הם יסתפקו בהסבר הקצר שנתנו. אם לא, הם ימשיכו לחקור ולשאול. במקרים רבים הילדים מסתפקים במידע מועט, מעבדים אותו וחוזרים אלינו אחרי זמן מה להמשך חקירה. ככה, עד שבסופו של דבר הם בשלים להבין את כל התהליך במלואו. אין צורך להסביר לילד בן שלוש את כל תורת הרבייה, הוא לא בשלב שהוא מסוגל להבין את זה. כמובן שבתשובות קצרות אינני מתכוונת שעליכם לשדר להם קוצר רוח וריחוק, פשוט לא להעמיס במידע שכרגע הם אולי עוד לא בשלים להכיל.

השבוע בני בן השלוש הכריז "כשהייתי תינוק קטן, הייתי בבטן של אמא והיה שם חשוך, ואז כשיצאתי היה אור". הוא למד את זה בגן. עניתי לו "נכון, היית בבטן של אמא וכשיצאת היה לנו אור גדול מאוד". שם השיחה הסתיימה. הוא לא שאל, לא חקר, רק רצה לקבל את האישור שלי לסיפור שהוא הביא איתו. לכן, גם לא התחלתי לספק לו פרטים על איך הוא הגיע לבטן, או איך יצא ממנה - הוא עוד לא שם. תהיו קשובים לקצב ההתפתחות של הילד/ה, אין צורך להאיץ תהליכים.

אני מצרפת דוגמה לשיחה אפשרית עם ילד/ה בנושא. אל תיתפסו לניסוחים, אלא נסו להבין את הרעיון, ניסוחים זה כבר עניין אישי ושפה שכל אחד ואחת מרגישים איתה בנוח.

"ילד/ה: אמא/אבא מאיפה באתי?

אמא/אבא: מאיפה את/ה חושבת שבאת? מאיפה נראה לך?

ילד/ה: מהבטן של אמא, הגננת אמרה לנו.

אמא/אבא: נכון, היית עובר בבטן של אמא עד שיצאת החוצה.

(יכול להיות שכאן השיחה תסתיים, כי זה כרגע ענה על הסקרנות שלו/ה, או שלא ואז הוא/היא ימשיכו).

ילד/ה: ואיך נכנסתי לבטן של אמא?

אמא/אבא: איך את/ה חושב/ת שנכנסת לשם? (זה כדי לוודא שלא שמע/ה כל מיני סיפורים ממישהו אחר)

ילד/ה: אני לא יודע/ת.

אמא/אבא: אמא ואבא אהבו מאוד אחד את השנייה ואז היה לנו חיבוק מיוחד (יכול להיות שבשלב זה הילד/ה יפנו למשהו אחר שמעסיק אותם כי קיבלו מענה שמספק אותם בינתיים, או שלא).

ילד/ה: מה זה חיבוק מיוחד? (זהו, אני כבר לא מחזירה יותר את השאלה, כי הבנתי פחות או יותר איפה היא/הוא ביחס לנושא).

אמא/אבא: חיבוק מיוחד קורה כשאנשים גדולים אוהבים אחד את השנייה, זה דבר מופלא שעושים אותו עם הרבה אהבה, אמא ואבא מתחבקים קרוב, קרוב, ערומים במיטה.

ילד/ה: איכס זה מגעיל.

אמא/אבא: זה בכלל לא מגעיל, בדיוק ההפך זה ממש נעים וכיף, וככה עשינו אותך עם המון אהבה.

השיחה הזו יכולה להימשך עוד ועוד, תלוי בגיל הילד/ה ומידת הסקרנות שלו/ה בעניין. בסופו של דבר נרצה שהם יבינו את העיקרון של זרע מאבא, ביצית מאמא וכל התהליך. שימו לב, תשובות קצרות (אך נעימות ומזמינות) ואם היא/הוא רוצים, היא/הוא ימשיכו לשאול. היתה לי שיחה דומה עם בת משפחה שאינה ביתי, שהיתה בתחילת בית הספר היסודי. התלבטתי מאוד כיצד לענות לה. התחמקתי מ"הדבר האמיתי" כי לא הרגשתי שזה מתפקידי להסביר לה. אך לא משנה מה עניתי, הילדה בכל פעם חזרה על השאלה "אבל איך זה נכנס לשם?", זה מה שהיא רצתה להבין, ועד שלא אמרתי בסופו של דבר במפורש שהפין נכנס לפות, הסקרנות שלה לא סופקה.

חסידה מעל עמק החולה
כשאני גדלה על סיפור החסידה, יגיע היום בו אלמד מהסביבה איך באמת באים ילדים לעולם, ואז אבין דבר חשוב נוסף - שההורים שלי המציאו לי סיפור כי הם לא מסוגלים לדבר איתי על הנושאצילום: ירון קמינסקי

ילדים שאינם שואלים

יכולה גם להיות סיטואציה שבה הילד/ה בשום שלב לא ישאלו את הוריהם שאלה כזו, אחת הסיבות לכך יכולה להיות שהם קיבלו מההורים את הרושם שאלה אינם נושאי שיחה "מקובלים" בבית. כלומר, יכול להיות שלא במודע ולא בכוונה יצרנו תרבות משפחתית שבה הנושאים האלה מסומנים מחוץ לתחום. במצב בו הילד לא שאל מעולם שאלה כזאת והגיע עד לאמצע בית ספר יסודי, אני חושבת שמתפקידנו כהורים ללמד אותם עובדת חיים בסיסית זו, כפי שאנחנו דואגים ללמד אותם דברים בסיסיים אחרים. כך גם נעביר את המסר שזהו שיח שאנו מעודדים בבית. כמובן שנעשה זאת בהדרגתיות, נשתמש בהיריון שמתרחש בסביבה כדי להתחיל לפתח שיחה על הנושא ונהיה קשובים לקצב שהילד/ה שלנו מכתיבים.

פגשתי נער בכיתה ז', שהיה בהלם כשהבין שתינוקות יוצאים מהפות ולא מהבטן. פגשתי נער נוסף בכיתה ז', ששאל ברצינות אם זה יכול להיות שההורים שלו קיימו יחסי מין רק פעם אחת, אם הם שלושה אחים. פגשתי נערה שסיפרה לי שעד כיתה ה' היא היתה משוכנעת שאם נותנים נשיקה אז יש תינוק ואם מתחבקים יוצאים תאומים, בסוף חברה לכיתה לימדה אותה איך באמת עושים ילדים. השבוע פגשתי קבוצה של נערות בכיתה ט' שלא ידעו שבכדי להיכנס להיריון הגבר צריך לשפוך בתוך הנרתיק של האישה, זה ממש הגעיל אותן.

כשמתבגרים/ות שואלים אותי את השאלות האלו אני מבינה שהם באים מבית שמיניות לא מדוברת בו. גם אם הילד או הילדה מעולם לא פנו אליכן/ם עם שאלה זו, תזכרו שזה מתפקידכן/ם ליזום את השיחה הזו, ולצייד אותם לחיים עם ההבנה הבסיסית של איך יוצרים חיים. זה לא מסוג הדברים שהייתם רוצים שחברים ילמדו אותם.

תינוק מיד לאחר הלידה
תינוק מיד לאחר הלידהצילום: ליהי עמיצור לובל

ספרי ילדים

אני ממליצה בחום להסביר על היריון ולידה באמצעות ספרי ילדים, זה גם חוסך מאיתנו להסתבך עם הניסוחים וגם מוסיף לילדים ציורים ויזואליים שמסייעים להם בהבנה של משהו מופשט מבחינתם. קיים מגוון רב של ספרי ילדים המסבירים כיצד ילדים באים לעולם (בקרוב אתן כאן סקירה שלהם עבורכם כדי לסייע לכם בבחירה מתוך המגוון הרחב).

חשוב לזכור שלפני שאתם מקריאים לילד או לילדה שלכם, תקראו את הספר בעצמכם ותראו שהוא מתאים למסרים שאתם רוצים להעביר בתחום. למשל, ישנו ספר מקסים בעיני, שהמלצתי עליו לזוג הורים, אבל אחרי שהם קראו אותו, הם חזרו אלי המומים כי הם סברו שהוא מפורש מידי לטעמם. חפשו את זה שהכי קרוב לתפיסת עולמכם, ותזכרו שכל עוד אתם בשלב שאתם מקריאים את הסיפור, אתם יכולים להחליט מה אתם מקריאים ועל מה מדלגים. אפשר גם להחליף מילים וביטויים לכאלו שאתם מרגישים איתם יותר בנוח. חוק זכויות יוצרים לא תקף במקרה הזה.

שתי הערות אחרונות לסיום

אני כמובן לא מתעלמת מכך שלא כל הילדים באים לעולם בעקבות קיום יחסי מין בין גבר לאישה, וזה כמובן מוסיף מורכבות נוספת להסברים. בסקירה של ספרי הילדים שאכין עבורכם, אסקור גם ספרים מצוינים המתארים סיפורים מגוונים של הגעה לעולם ומודלים שונים של משפחות.

בנוסף, הורים לעיתים אומרים לי שקשה להם להסביר לילדיהם איך באים ילדים לעולם כי אז הם ידמיינו את אמא ואבא עושים סקס. אז זכרו שלילדים וילדות אין עדיין את המטען שיש לכם על מיניות, הם לא מדמיינים אתכם עושים סקס פרוע. אין להם עדיין תמונה ויזואלית ארוטית של סקס - תנוחות, גניחות, אורגזמה וכן הלאה (כל עוד ולא היתה חשיפה לתכנים מיניים לא מותאמים). חשבו על זה כשאתם מלמדים אותם על רגע מופלא ועל תהליך קסום שקורה לנו באורך פלא בגוף. תדגישו שזה דבר יפה ונעים, שקורה מתוך אהבה בין אנשים בוגרים. 

תגיות:

חן קצביץ'-פרסלר

חן קצביץ' פרסלר | |חינוך למיניות מיטיבה

חן קצביץ' פרסלר היא חוקרת מגדר ומיניות; דוקטורנטית ללימודי מגדר בבר אילן; מנחת הורים וצוותי חינוך בנוגע להתפתחות מינית מיטיבה בילדות ובגיל ההתבגרות; ומנחת סדנאות מיניות מיטיבה לנוער.

היא עוסקת גם בצדדים השליליים של מיניות - פגיעות מיניות, הטרדות מיניות במקום העבודה, נזקי זנוּת ופורנוגרפיה - ובמשך מספר שנים היתה פעילה במרכזי הסיוע ובעמותת "תודעה" למאבק בתופעת הזנות. 

ובנימה אישית: אני מאמינה שקודם כל צריך לדבר על היפה, הנעים והנפלא במיניות, ורק לאחר מכן לדבר על השלילי, המפחיד והמסוכן.

**

על מנת שכל הקוראים והקוראות ירגישו שהטקסט פונה אליהם/ן, לשון הכתיבה תהיה מעורבת - לעתים בלשון זכר, לעיתים בלשון נקבה ולעיתים בפניה כפולה. כך או כך, הטקסטים פונים לגברים ונשים כאחד.

ליצירת קשר: Chenka10@gmail.com

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ