מי גיבור של אבא ואמא? הבניית גבריות בילדות - חינוך למיניות מיטיבה - הבלוג של חן קצביץ' פרסלר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי גיבור של אבא ואמא? הבניית גבריות בילדות

אנחנו אוהבים לדבר על ״גבריות חדשה״, אבל מבלי לשים לב מגדלים את הבנים שלנו לפי תפיסת גבריות מסורתית. אל דאגה, לא מאוחר לתקן ולגדל ילדים שמחים, שמחוברים לרגשותיהם ומגשימים את עצמם. כתבה שנייה בסדרת הבניות מגדריות

בגדים נטולי מגדר של Jessy and Jack
Jessy and Jack for CNN

כתבה זו הינה שניה מתוך שלוש העוסקות בהבניית מגדר בילדות. למי שלא קרא/ה את הכתבה הראשונה, מומלץ לחזור אליה לפני קריאת הנוכחית. הכתבה הנוכחית עוסקת אך ורק בבנים. 

במשך שנים, כאשר דיברו על מגדר התייחסו, בצדק יש לומר, בעיקר לנשים, וליתר דיוק לדיכוי שחוות נשים בחברה פטריארכלית. ואולם, בשלושת העשורים האחרונים ישנו שגשוג של כתיבה ומחקר העוסקים גם בהבניית הגבריות ובמחירים שמשלמים גברים על ציות או התנגדות להבניה זו. תפיסת ההבניה החברתית מתייחסת להיבטים החברתיים-סביבתיים שמעצבים את דמות הגבר בחברה ומכתיבים אידיאל של גבריות.

על אף שהמושג ״גבריות חדשה״ וביטויים שלו הפכו כיום נפוצים יותר בחברה המערבית, עדיין תפיסות וביטויים של גבריות מסורתית נפוצים מאוד בקרב הורים, בקרב אנשי ונשות חינוך, בתקשורת - וכתוצאה מכך גם בקרב הילדים עצמם.

איך כל זה קשור אליכם?

אני מניחה שבין אם אתם אבות ובין אם אימהות לבנים, אתם בסופו של דבר שואפים ושואפות לגדל ילד מאושר, שחי ברווחה חיים שלמים ומלאים, שמגשים את עצמו ומחובר לעצמו. כלומר, אתם רוצים ורוצות לגדל בן בעולם שלא מצמצם ומגביל את היכולות, הכישורים, הרגשות, החלומות והשאיפות שלו. על מנת שתוכלו להבין טוב יותר למה אני מתכוונת, אתחיל במשמעויות של הבניית הגבריות, ולאחר מכן אציע לכם/ן מספר דרכים בהן תוכלו כהורים להרחיב את עולמם של בניכם/ן.

העשירו את אפשרויות המשחק שלהם

גבר גבר - אמיץ חזק וגיבור

בנים גדלים לתוך תרבות שמדגישה אידאלים נוקשים של גבריות. הם לומדים מגיל קטן ללבוש את שריון הגבריות, שעוזר להם לשמור על פסון, לשדר ביטחון ולהפגין אומץ וגבורה. ברוב אגדות הילדים שגדלנו עליהן הגבר תמיד אמיץ, חזק, וגיבור, הוא לא מפחד להילחם בדרקון, תמיד מנצח, משיג מה שהוא רוצה, מוצא פתרון לכל בעיה ולעולם לא מפגין חולשה או פגיעות. הוא נחוש, אסרטיבי ובעל תושייה בעת צרה.

חשבו על החיזוקים שאתם נותנים לבנים שלכם: ״איזה גיבור/אמיץ/חזק אתה״. ילד נותן כיף: ״וואי איזה חזק". ילד בוכה: ״מה אתה בכיין? בנים לא בוכים״. ילד לא בוכה בעת קבלת חיסון: "איזה גיבור". החיזוקים הללו כשלעצמם אינם בעיתיים כמובן, הבעיה היא שהם בדרך כלל הופכים להיות החיזוקים היחידים שבנים מקבלים. נסו להיזכר מתי בפעם האחרונה נתתם לבן שלכם חיזוק על כך שהיה טוב לב או אמפתי, כיצד הגבתם כשהבן שלכם הביע פחד מחושך למשל, או נכשל בביצוע משימה גברית טיפוסית פשוטה כזו או אחרת, או הפגין חולשה וחוסר אונים?

מכירים את זה שאומרים לילד ״תסיים הכל בצלחת, תהיה חזק". גם כאן, אין בעיה עקרונית עם המשפט כשלעצמו, זו דרך של הורים לשכנע את ילדיהם לאכול. אצלנו בבית בן זוגי שידרג את המשפט ״תסיים הכל בצלחת, תהיה עדין וחזק״. זה נשמע תחילה כמו ניגוד, עדין וחזק לא יכולים ללכת יחד, אבל להיות עדין אין פרושו להיות חלש (אין בכוונתי כמובן לסמן חולשה כדבר שצריך להירתע ממנו, אלא לסמן את האבחנה בין עדינות לחולשה). חשבו איזה נפלא זה להיות גם עדין וגם חזק. למה אנחנו כל כך נרתעים מזה שהבנים שלנו יהיו עדינים? למה עדינות נתפסת בעייננו כחולשה עבור בנים? התשובות לכך בפסקה הבאה.

"מה אתה ילדה קטנה?"

בנים, ובהמשך נערים וגברים, שאינם מפגינים את ההתנהגות המצופה בחברה מגבר אמיתי, יזכו לקבל מהסביבה כינויי גנאי המסמנים אותם כ"לא גבר". לצערי העלבון הכי גדול עבור גבר זה להיות ההפך מגבר, כלומר לקבל תיוג של נשי - קוקסינל, נקבה, כוסית, הומו, ילדה קטנה. הגברי כאמור נתפס כניגוד והיפוך של הנשי. גברי עליון, נשי נחות. אתה רוצה לפוגע לגבר בגבריות שלו, האשם אותו בנשיות. אפשר הרי לפגוע בבני אדם בהרבה דרכים, מדוע העלבון הגרוע מכל לגבר הוא להיות מזוהה כנשי?

כיוון שילדים הם חכמים ולומדים מהר את כללי המשחק של הג׳ונגל, הם לומדים להתרחק ולהימנע מכל ביטוי או התנהגות העלולים להיתפס כנשיים - רוך, עדינות, בכי, פגיעות, הכלה, אמפתיה ועוד. הבה נבין מה המשמעות של כך על עולמם הרגשי של הבנים.

עולמם הרגשי של בנים

קינדלון ותומפסון (2001) טוענים בספרם "לגדל בן: חייהם הרגשיים של בנים" שהתרבות שלנו מובילה בנים לחיים של בידוד, בושה וכעס. לטענתם, החינוך הרגשי שמקבלים בנים  בחברה שלנו הוא כושל והרסני עבורם. זה בא לידי ביטוי בכך שבנים זוכים למעט מאוד עידוד לפתח תכונות כגון חמלה, אמפתיה ורגישות, שבנים מורחקים באופן שיטתי מחיי הרגש שלהם, לומדים מגיל צעיר להסתיר את רגשותיהם ולהשתיק את פחדיהם. בנים נאלצים להתמודד עם קונפליקטים, בעיות ושינויים בחייהם כשהם מצוידים במגוון רגשי מצומצם. לכן, לעיתים קרובות בנים מגיבים למצבי לחץ, תסכול או אכזבה בתגובה גברית "טיפוסית" של כעס, תוקפנות או הסתגרות רגשית.

לגדל ילדים מודעים רגשית הוא צעד חיוני להורים הרוצים לאפשר לבניהם להגשים את עצמם, לגדול להיות מאושרים ולחיות חיים מספקים. כהורים, עלנו לעזור לבנים שלנו להתחבר לרגשות שלהם ולבטא אותם. לטענתם של המחברים, בנים שיגדלו בתוך שיח רגשי ויהיו מודעים לרגשותיהם ימתנו התנהגויות אלימות, ויחושו פחות בדידות ותסכול.

מה אפשר לעשות?

נתחיל בפשוט: להעשיר את עולם הצבעים של ילדיכם. תחשבו כמה קודר להתפתח כשעולם הצבעים שלך מוגבל לגווני אפור, ירוק וכחול. ברצינות, הכניסו להם קצת צבע ואור לחיים - לבגדים, למצעים, לתיק בית הספר, למחברות, למשחקים, או בכל מקום אחר שעולה על הדעת. מודה שזו משימה לא פשוטה ביחס להיצע הצבעים המוגבל שניתן למצוא בחנויות, בעיקר בחנויות הבגדים. לא פעם, אני מזמינה בגדים מחו"ל, ולו רק בשביל שיהיה לבנים שלי קצת צבע בארון, או לחלופין קונה משחקים מהמדפים "השמורים" לבנות.

העשירו את עולם המשחקים שלהם: מגיל קטן בנות מנותבות לשחק עם בובות, לטפל בהן, כך שבפועל הן מתרגלות מגיל צעיר פרקטיקות של דאגה, טיפול ואמפתיה. עכשיו חשבו על הבנים, שמנותבים לשחק עם טרקטורים, לגו ומשאיות - כמה אמפתיה אפשר לפתח למשאית? מצאו משחקים שיפתחו אצלם צדדים רגשיים ויאפשרו להם להביע רוך ואכפתיות. בנוסף, רצוי לעודד אותם למגוון משחקים, שיפתחו אצלם כישורים נוספים, להוציא כישורי נהיגה, מלחמה, ספורט או בנייה והרכבה. למשל, ציור, משחק עם בצק, בישול משותף במטבח, משחקי דמיון ועוד.

אפשרו להם ליהנות מהגוף שלהם במגוון דרכים: יש כל כך הרבה דרכים מגוונות שאנו יכולים ליהנות מהגוף שלנו. אפשרו לבנים שלכם להנות ממנו בכל דרך שיבחרו. אם הם נהנים להתחפש, לשים לק, לרקוד או להתאפר, אפשרו להם ואף תעודדו אותם לכך. אל תגבילו אותם רק לפעילויות הנחשבות גבריות. אני ממליצה להעשיר את עולם החוגים שלהם, בנים לא צריכים להצטמצם רק לחוגי ספורט או אומנויות לחימה.

פתחו את הכישורים הוורבליים שלהם: מחקרים מראים שהורים מדברים עם הבנים שלהם פחות מאשר עם הבנות שלהם. שלא יהיו אי-הבנות, זה לא שבנים מדברים פחות עם ההורים שלהם מאשר הבנות. זה ההיפך, ההורים פחות יוזמים ומפתחים שיח עם הבנים שלהם מאשר עם הבנות. קולטים עד כמה עמוק זה נמצא לנו בתת מודע? שימו לב שאתם מעודדים את הבנים שלכם לדבר ולייצר שיח, אל תסתפקו בתשובות של "כייף", "בסדר", "כן" או "לא".  

בחרו בקפידה את הספרים/סרטים/סדרות להם הם נחשפים: בגילים צעירים זה יותר פשוט, כשהם גדלים הם כבר לרוב בוחרים את התכנים שהם צורכים בעצמם, ואז רצוי שאנחנו נתווך. בגילים צעירים, אתם בהחלט יכולים להחליט שיש ספרים/סרטים בהם הדמויות הגבריות והנשיות משמרות סטריאוטיפים מגדריים שלא משרתים את הבן שלכם, ולהשתדל להקטין חשיפה כמה שאפשר. למשל בעיני, רצוי לא להראות לילדים צעירים "גיבורי על".

בשלב מסוים גיבורי העל מגיעים מהגן וקשה יותר למנוע חשיפה, לכן עלינו להשתדל לתווך. לדוגמה, הבן שלי עכשיו בשלב בו הוא כל היום עוסק בספיידרמן. הוא בן שלוש וחצי ומעולם לא ראה סרט על ספיידרמן, אבל הוא גדל בקרב קבוצת השווים שלו, שחושפת אותו לתכנים שונים, גם כאלו שאני פחות אוהבת. הוא מסתובב בבית ועושה תנועות והבעות פנים שלתפיסתו עושה ספיידרמן. לתנועות האלו מתלווה הצהרה בטון זועם "אני יהרוג אותך" (הטעות במקור). אני מסבירה לו שספיידרמן לא הורג אנשים, אלא מציל אותם, מנסה לרכך את מידת הכוחניות בסיפור. כמובן שצריך לקחת בחשבון שאנחנו לא הדמויות היחידות שמחברתות את הבנים שלנו ואין לנו שליטה מלאה למה הם נחשפים .

עזרו להם לשַיֶים רגשות ולנהל את עולם הרגש: בנים זקוקים לאוצר מילים רגשי, שירחיב את יכולתם להביע את עצמם בדרכים אחרות לכעס ותוקפנות. בנים הם לא אבירים על סוס לבן, עזרו להם להתמודד עם אכזבות, כישלונות ופחדים. מותר להם לפחד, מותר לבכות. עודדו אותם לפתח חמלה, אמפתיה ורגישות לאחר. תנו להם חיזוקים חיוביים על תכונות נוספות פרט לאומץ, חוזק וגבורה.

לאבות שבינינו, הציגו מודל גבריות לחיקוי אחר ממודל הגבריות המסורתי. הרשו לעצמכם להסיר מול ילדיכם את שריון ה״גבר גבר״ שלכם, הראו להם שאתם גם פגיעים, רכים ועדינים, ובכך תתנו לבנים שלכם את אחת המתנות הגדולות שאתם יכולים לתת להם כאבות.

חלק מהמידע בכתבה זו נשען על הספר "לגדל בן: חייהם הרגשיים של בנים" (קינדלון ותומפסון, 2001). ממליצה בחום להורים לבנים ולאנשי ונשות טיפול וחינוך העובדים עם בנים לנסות להשיג את הספר. בעיניי, הוא אחד הטובים בתחום.

כתבות שאולי פספסתם

*#