פגיעות מיניות בילדוּת: נתונים, מאפיינים ופרופיל הפוגע

אני משוכנעת שרובכן ורובכם מעדיפים לא לקרוא טקסט שעוסק בפגיעות מיניות בילדים וילדות, כי הוא יושב על אחת החרדות הגדולות שלנו כהורים. ובכל זאת, אחרי אזהרת טריגר, אני ממליצה לנשום עמוק ולקרוא, כי חשוב שנהיה ערניים לזהות ולטפל בילדינו במידת הצורך. כתבה ראשונה מתוך שלוש

חן קצביץ'-פרסלר
חן קצביץ' פרסלר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ילדה
למצולמת אין קשר לכתבה. אחד/ת מכל חמישה ילדים עובר/ת פגיעה מינית בילדוּתקרדיט: Thinkstock
חן קצביץ'-פרסלר
חן קצביץ' פרסלר

אחרי לא מעט טורים שעסקו בהתפתחות מינית נורמטיבית ובהיבטים חיוביים של מיניות בילדות, אני מרגישה שהגיע השלב להתייחס גם לפגיעות מיניות בילדות. על אף הקושי לעסוק בנושא, אני מאמינה שניתן לצמצם את היקף התופעה על ידי מודעות והסברה. כמובן שהנושא הוא רחב ומורכב והמדיום לא מאפשר להיכנס לעומקם של הדברים עד הסוף, אבל כן ניתן להדגיש את הדברים החשובים שבעיני עליכם לדעת כהורים.

כיוון שיש הרבה דברים כאלו, הכתבה תפורסם בשלושה חלקים. בחלק הראשון אתייחס לייחודיות של פגיעות מיניות בילדים/ות, מאפייניה והדינמיקה בה היא מתרחשת. בחלק השני, שיפורסם בשבוע הבא, אתייחס להיבטים של מניעה ואיתור, ובחלק השלישי, שיפורסם בעוד שבועיים, אתייחס לדרכי התמודדות, טיפול ומענים במצבים של פגיעה. שלושת הטורים נכתבו בכאב גדול, בעיקר בגלל שאני יודעת מה עוצמת החרדה שהם עשויים לעורר בקרב הקוראים והקוראות. אולם העמקת הידע והעלאת הנושא למודעות של הורים יכולים להיות קריטיים בזיהוי ואיתור של התופעה, ועל כן חשיבותם.

דבר אחרון לפני שניגש לעניין, ברצוני להודות מקרב לב לטניה גלבוע, מנהלת קשרי קהילה ופיתוח עסקי באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, שעברה על שלוש הכתבות טרם פרסומן ודייקה אותן.

הגדרת גבולות הגזרה של פגיעה מינית בילדות:

לצורך הכתבה הנוכחית אגדיר ילד/ה עד גיל 12, ואתייחס רק לפגיעות מיניות בהם הפוגע הוא אדם מבוגר (ישנם גם מצבים בהם ילדים פוגעים מינית בילדים אחרים, על כך אכתוב בעתיד טור נפרד).

פגיעה מינית בילדוּת יכולה להתקיים בתצורות שונות, החל מחשיפה של ילד/ה לתכנים מיניים מפורשים, כלה בחשיפת אברי מין, מגע באברי המין של הילד/ה או לחלופין הוראה ליד/ה לגעת באברי המין של המבוגר/ת, ועד החדרת איבר או חפץ לפתחי גוף שונים. חשוב להדגיש שבמקרים רבים הפגיעה המינית איננה מלווה בהפעלת כוח פיזי מצד הפוגע, ולעיתים המגע אף עשוי להיות נעים. לצערנו ישנם גם לא מעט מקרים בהם הפגיעה מלווה בכאב ונזק פיזי לגופם של הילד או הילדה (וזאת מבלי לדבר על הנזק הנפשי).

ילד
עד גיל 12 בנים ובנות נפגעים מינית באותו שיעור. אתם צריכים להיות עם האצבע על הדופק במידה שווה עבור בנות ועבור בנים, כי הסבירות שלהם להיפגע מינית זההצילום: Thinkstock

נתונים על פגיעות מיניות בילדוּת:

לפי איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, אחד/ת מכל חמישה ילדים עובר/ת פגיעה מינית בילדוּת. כלומר, 20% מהילדים והילדות עוברים פגיעה מינית, זה נתון שקשה לתפוס את מימדו ורבים מאתנו מתקשים להאמין לו. נתון נוסף מתייחס לחלוקה המגדרית של פגיעה מינית, בדרך כלל הורים נוטים לגונן יותר על הבנות שלהם מחשש שתיפגענה מינית, אולם חשוב לדעת שעד גיל 12 בנים ובנות נפגעים מינית באותו שיעור. לכן, בין אם אתם/ן הורים לבנים או לבנות, אתם/ן צריכים להיות עם האצבע על הדופק במידה שווה עבור שניהם, כי הסבירות שלהם להיפגע מינית זהה.

בניגוד למיתוס עליו רבים מאתנו גדלנו, של אדם זר המגיע לגן שעשועים ומפתה ילדים עם סוכריות על מנת לפגוע בהם, פגיעה מינית בילדים וילדות מתרחשת במרבית המקרים על ידי אדם מוכר כגון בן משפחה, שכן, מורה, נהג הסעות וכדומה (מעל ל-85% מהפגיעות המיניות בכלל האוכלוסייה מתרחשות על ידי אדם מוכר). כך שבאופן תיאורטי, במקום להזהיר את ילדנו מפני זרים, היינו צריכים להזהיר אותם מפני כמעט כל אדם בוגר בסביבתם (מבלי לפגוע, המציאות מראה שבעיקר מגברים). אך כמובן שלא שפוי לגדל כך ילדים, ולכן במקום להזהיר אותם מפני כל עולם המבוגרים שהם מכירים וכאמור צריכים לתת בהם אמון, נשאף לייצר מערכת יחסים כזו שהם יהיו מסוגלים לבוא ולספר לנו כל דבר, ועל כך ארחיב בטור השני שיעסוק גם במניעה.

מאפייני הפגיעה המינית בילדוּת:

פריסת מאפייני הפגיעה המינית בילדים וילדות יכולה להיראות לעיתים כמו "המדריך לפוגע", אולם כוונתי היא בדיוק להיפך - לחשוף אתכם, ההורים, לדינמיקה של הפגיעה בילדים על מנת שתבינו היטב את התופעה ותהיו מודעים לנורות אזהרה.

ילדים וילדות הם אוכלוסייה שקל לנצל ולפגוע בה. הם בדרך כלל צייתנים, כי אנחנו מגדלים אותם לציית לנו ולמבוגרים אחרים שיש להם סמכות עליהם, קל להפחיד אותם ואפשר להפעיל עליהם מניפולציות. ברוב המקרים של הפגיעות בילדוּת נמצא דפוסים שחוזרים על עצמם.

ראשית, לרוב מדובר באדם מבוגר שהילד או הילדה מכירים ואף כזה שהם סומכים עליו והיה אמור להגן עליהם. מה שמוסיף נדבך עוצמתי להשלכות הפגיעה המינית כשלעצמה, והוא פגיעת אמון בעולם המבוגרים, במי שהיה אמור לשמור עלי (גם בנוגע למבוגר הפוגע וגם בנוגע לכל יתר המבוגרים המשמעותיים בחיי שלא זיהו, לא עצרו את זה ולעיתים גם לא האמינו לי).

דפוס נוסף בפגיעות מיניות בילדוּת הוא דינמיקת הסוד. דינמיקה שהפוגע מייצר באופן מניפולטיבי והילד או הילדה משתפים איתה פעולה מפני שהם חוששים מתגובת המבוגרים ומהשלכות הגילוי. במצבים בהם ישנה היכרות בין הפוגע לנפגע, הפוגע חייב לוודא טרם הפגיעה אם ניתן לסמוך על הילד/ה שלא יחשפו את הסוד. לכן עוד לפני הפגיעה נוכל לזהות משפטים כמו "אני אתן לך מתנה, אבל אסור לך לספר לאף אחד על המתנה הזו". במידה והילד/ה סומנו ככאלו שאינם חושפים סודות, הפוגע יחל לפגוע בהם בהדרגתיות ובמקביל יחלו גם ההפחדות. למשל: "אם תספר על מה שהיה, אז משהו רע יקרה לך" (המשפחה תתפרק, אבא ילך לכלא, לא יאמינו לך, אני אפגע בך, וכן הלאה).

במקביל להפחדות, הפוגע גם יכול לגרום לילד/ה להרגיש שהם מיוחדים ואהובים. למשל: "את הילדה המועדפת עלי", "אני אוהב אותך ורוצה לעשות לך נעים". כלומר הפוגע יתן לילד או לילדה תשומת לב מיוחדת, הרגשה שהם הנבחרים, הן בתגמולים חומריים והן בתגמולים רגשיים. זוהי כמובן רק דוגמה לתרחיש אחד, שהוא יחסית נפוץ, אולם לכל פגיעה מינית הדינמיקה הייחודית לה.

דפוס משמעותי בפגיעות מיניות בילדוּת הוא כאמור החזרתיות – פגיעה חוזרת. לצערנו ברגע שהפוגע סיים לטוות לילד/ה את רשת העכביש, והילד או הילדה הפנימו את חובתם לשמור על הסוד, הפוגע ינצל הזדמנויות שונות על מנת לפגוע שוב ושוב באותו הקורבן שנלכד ברשת. הפגיעה תתפתח באופן הדרגתי, החל ממגע קטן ונעים ולאט לאט תתפתח לפגיעה של ממש. לעיתים זה יכול להיות כחלק משגרת יומיום משפחתית, למשל בכל פעם שהאם במשמרת לילה, בכל פעם שיוצאים לחופשה משפחתית, בכל פעם שאותה דמות מוציאה את הילד/ה מהגן וכדומה. זו נקודה שחשוב להפנים, גם אם לא נצליח למנוע את הפגיעה הראשונה, יש לנו כהורים אפשרות למנוע את הפגיעות הבאות (על כך ארחיב בטקסט השני בסדרה).

ילד/ה נפגעים מינית לעיתים קרובות ירגישו תחושת בלבול גדולה מכמה סיבות. ראשית, יש לפוגע אינטרס לגרום להם להיות מבולבלים על מנת שלא יבינו בדיוק מה מתרחש. הפוגע ישתמש במניפולציות רגשיות שונות - הוא גם יפחיד אותם, גם יאשים אותם, גם יאהב אותם וגם יעניק להם מתנות. בנוסף, כפי שציינתי קודם, ישנם מצבים בהם הפגיעה המינית לא בהכרח מלווה בכאב, ולעיתים אף מלווה בתחושה נעימה ומהנה. תחושת ההנאה יכולה לייצר אצל הילד בלבול רב, כיוון שהוא מבין ברמות שונות שמה שקורה לא בסדר, אך לצד זאת הוא שואל עצמו - יכול להיות שנהניתי מזה? רציתי בזה? כמו כן האדם המוכר גם יכול להיות אדם אהוב, מה שמהווה עוד מקור לבלבול ומוביל באופן ישיר לתחושת אשמה גדולה אצל הקורבן.

תחושת האשמה היא רגש שאנו מזהות בקרב נפגעות ונפגעים רבים, אשמה על כך שלא סיפרתי להורים, אשמה שאולי שידרתי משהו שגרם לו לבחור דווקא בי, אשמה על זה שאני שונאת/אוהבת אותו ועוד כהנה וכהנה אשמות. לצד רגשות האשם, פגיעה מינית מלווה בבושה גדולה. באופן כללי רובנו גדלנו בבתים בהם מיניות היא טאבו שלא מדברים עליו, רובנו לא חווינו שיח פתוח ובטוח בנוגע למיניות מיטיבה, ובגיל יחסית צעיר הפנמנו שזה נושא שיש להתבייש בו, אז החיבור בין פגיעה מינית לבושה הוא מיידי וטבעי. הצירוף של אשמה ובושה משמש כ"תעודת ביטוח" עבור הפוגע שהסוד יישמר.

אפשר להגדיר פגיעה מינית בילדוּת כארוע רב נפגעים, כי במידה שהיא מתגלה מדובר בטלטלה גדולה לכל המשפחה, על אחת כמה וכמה אם הפוגע הוא בן משפחה. כאן המקום לחדד שמעבר לילד או לילדה שנפגעו, והם כאמור הנפגעים העיקריים, כל חברי המשפחה חווים את אדוות הפגיעה. כמובן שההורים סופגים מפח נפש גדול, אך גם יתר האחים עשויים לחוות חלק מהשלכות הפגיעה. אולם חשוב להדגיש שברוב המקרים הילדים/ות נשארים צייתניים ולא מגלים את הסוד, ואז הם נותרים לחוות לבדם את טלטלת חייהם, ולעיתים הסוד שלהם לעולם לא נחשף. זה מחדד את החשיבות שאנו כהורים נייצר בבית באורח קבע שיח פתוח ובטוח על מיניות.

בית לין, מרכז הגנה לילדים ונוער של משרד העבודה והרווחה, אתמול
בית לין, מרכז הגנה לילדים ונוער של משרד העבודה והרווחה. קיימים שמונה מרכזים ברחבי הארץ והכל נעשה בזמן קצר ובמקום אחד במסגרת ידידותית המותאמת לילדים ונוער.צילום: אילן אסייג

מאפייני הפוגע בילדים/ות:

לצערנו הרב פוגע מינית אינו הולך עם סימן על המצח, ובניגוד לסטריאוטיפים רווחים אין "טייפ קאסט" של פוגע מפניו אנו יכולות ויכולים להזהיר את ילדינו. פוגע מינית יכול להגיע מכל שכבות האוכלוסייה ובמקרים רבים להיות אדם רגיל מן השורה ונורמטיבי לחלוטין. דבר אחד כן ניתן לומר עליהם בוודאות, רוב הפוגעים מינית הינם גברים. ישנן גם נשים שפוגעות בילדים/ות, ואף אימהות שפוגעות בילדיהן, אולם ניתן לומר באופן גורף שרוב הפגיעות המיניות מתבצעות על ידי גברים. אין בכוונתי לטעון שכל הגברים פוגעים מינית, ממש לא כך הדבר, אלא שבתוך קבוצת הפוגעים המגיעים משלל קבוצות האוכלוסייה, בחתך מגדרי, יש רוב מוחץ לגברים.

מדוע בעיקר גברים פוגעים מינית? יש לכך כמובן שלל הסברים, וכמי שמשתייכת לזרם שבוחן תופעות שונות מפריזמה חברתית (סוציולוגית), אני נוטה לאמץ הסברים הנשענים על תיאוריות של הבניה חברתית-תרבותית-מגדרית יותר מאשר הסברים ביולוגיים. אולם כתבה זו היא לא המקום לפתח טענה זו.

דבר נוסף שראוי לציין בהקשר של הפוגע היא שבניגוד למחשבה הרווחת, שכל מי שפוגעים מינית בילדים הינם פדופילים - כלומר, חולים בנפשם שלא יכלו להשתלט על ייצרם החולה, שבא לידי ביטוי בהעדפה מינית עיקרית או בלעדית לילדים/ות - חלק ניכר מהפגיעות המיניות בילדים מתבצעות על ידי אנשים שאינם עומדים בקריטריונים להגדרתם כפדופילים. לעיתים קרובות ילדים הינם "טרף קל", ועל כן בוחר בהם הפוגע, ולא משום היותם מושא עיקרי למשיכתו.  

לסיכום, אני גאה בכן/ם שצלחתן/ם את הכתבה והגעתן/ם עד כה. אני משערת שהשארתי אתכן עם תחושות ומחשבות לא פשוטות. בטור הנוכחי התייחסתי לנתונים אודות פגיעות מיניות בילדוּת, לדפוסי הפגיעה בילדוּת - העובדה שרוב המקרים מתרחשים על ידי אדם מוכר לילד/ה, דינמיקת הסוד, הבושה והאשמה שמובילים לקושי הגדול של הילד/ה לספר שעברו פגיעה, ובמקביל לעובדה שמי שפוגע יכול להגיע מכל רבדי האוכלוסייה. ואולם, לצד כל הנתונים הללו, יש לנו כהורים כמה דברים שאנחנו יכולים לעשות על מנת לצמצם, לאתר, לזהות ולטפל. על כך ארחיב בשני החלקים הבאים בסדרת הכתבות. ובכל זאת, במידה ויש מי שהיו רוצות/ים לפנות כעת לקבלת ייעוץ, תמיכה או סיוע, ניתן להתקשר לקו סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית במספרי הטלפון 1202 (לנפגעות) ו-1203 (לנפגעים).

חן קצביץ'-פרסלר

חן קצביץ' פרסלר | |חינוך למיניות מיטיבה

חן קצביץ' פרסלר היא חוקרת מגדר ומיניות; דוקטורנטית ללימודי מגדר בבר אילן; מנחת הורים וצוותי חינוך בנוגע להתפתחות מינית מיטיבה בילדות ובגיל ההתבגרות; ומנחת סדנאות מיניות מיטיבה לנוער.

היא עוסקת גם בצדדים השליליים של מיניות - פגיעות מיניות, הטרדות מיניות במקום העבודה, נזקי זנוּת ופורנוגרפיה - ובמשך מספר שנים היתה פעילה במרכזי הסיוע ובעמותת "תודעה" למאבק בתופעת הזנות. 

ובנימה אישית: אני מאמינה שקודם כל צריך לדבר על היפה, הנעים והנפלא במיניות, ורק לאחר מכן לדבר על השלילי, המפחיד והמסוכן.

**

על מנת שכל הקוראים והקוראות ירגישו שהטקסט פונה אליהם/ן, לשון הכתיבה תהיה מעורבת - לעתים בלשון זכר, לעיתים בלשון נקבה ולעיתים בפניה כפולה. כך או כך, הטקסטים פונים לגברים ונשים כאחד.

ליצירת קשר: Chenka10@gmail.com

תגובות