חובתו של כל הורה בישראל לדבר עם ילדיו המתבגרים על הניצול המיני הקבוצתי בקפריסין

המתבגר או המתבגרת שלכם בטוח שמעו על המקרה. אם אתם לא מדברים איתם עליו, אתם בעצם משדרים להם מסר שאתם לא כתובת בנושא ושאין לכם שום דבר ערכי-חינוכי לומר בנידון

חן קצביץ'-פרסלר
חן קצביץ' פרסלר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צעירים ב"סקוור", אמש
צעירים במועדון "סקוור" בקפריסין כמה ימים אחרי המקרה. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: נעה שפיגל
חן קצביץ'-פרסלר
חן קצביץ' פרסלר

לאחרונה, לרגל תחילתו של החופש הגדול, פרסמתי במדור זה כתבה העוסקת בנסיעות של נערים ברשות עצמם לאילת או לחו״ל. תיארתי שם בפני הורים תרבות מינית פוגענית שעשויה להתעורר בנסיעות כאלה והצעתי להם לקיים שיחה על מיניות מיטיבה עם המתבגרים שלהם טרום נסיעתם. בחלומות הכי גרועים שלי לא יכולתי להעלות על דעתי ששבועיים וחצי אחר כך יתרחש הניצול המיני הקבוצתי בקפריסין על ידי מספר נערים ישראלים, שהרשו לעצמם להתייחס בצורה מבזה ופוגענית לצעירה בריטית עמה חלקם קיימו מגע מיני פוגעני וחלקם צפו מהצד או צילמו.

בטקסט הקודם פירטתי את הדינמיקה הבעייתית הנוצרת בקרב חבורות נערים הנוסעים הרחק מהבית לחופשות משוחררות רסן המלוות בצריכת אלכוהול ולחץ חברתי כבד, שמוביל לא פעם להתנסויות מיניות פוגעניות. אם שם יצאתי בבקשה להורים שישוחחו עם ילדיהם לפני שהם נוסעים לחופשה בחבורה, עתה אני פונה לכל ההורים למתבגרים/ות ומפצירה בהם לשוחח עם הנערים/ות על הניצול המיני הקבוצתי שהתרחש.

האידאל בחינוך מיני הוא לא לחכות לרגע קיצון כדי לדבר על מיניות בבית, אלא לקיים שיח על הנושא באורח קבע בתרבות המשפחתית. אבל אין לי אשליה שבכל המשפחות זה כך ולכן אני רוצה להסביר פה למה בעיני בימים אלו אף הורה למתבגר/ת לא יכול להרשות לעצמו לא לדבר על המקרה ועל מיניות מיטיבה בכלל עם ביתם או בנם המתבגרים.

ראשית, קחו בחשבון שהנער/ה שלכם שמעו על המקרה, ואם אתם לא אומרים על כך שום דבר אתם משדרים להם את המסר שאתם לא הכתובת בנושא ושאין לכם שום דבר ערכי-חינוכי לומר בנידון. לא להגיד כלום זה לפעמים הרבה יותר חזק ונוכח מלהגיד משהו. שתיקה כזאת משדרת למתבגר/ת שלכם שהנושא שולי לתפישתכם.

שנית, כל אירוע חיצוני הנקשר לנושא, ועל אחת כמה וכמה אירוע מתוקשר בסדר גודל כזה, הוא הזדמנות עבור ההורה לפתוח בשיחה בנושא מיניות עם הילד או הילדה. אם ביומיום אנחנו מתקשים לחשוב מה להגיד ובאיזה הקשר, אז לצערי קיבלנו עתה הזדמנות שאי אפשר להתעלם ממנה ליצירת שיח בנושא.

שלישית, חשוב שתשמעו מה הנער/ה שלכם חושבים על מה שקרה, ותתווכו להם את האירוע דרך המסרים הערכיים שחשוב לכם/ן להעביר להם בנושא. אני ממליצה לפתוח את השיחה ב"שמעת על מה שקרה בקפריסין? מה את/ה חושב/ת על מה שקרה?". השאלה הזו יכולה להביא מגוון רחב של תשובות, החל מחרדה מצד נערות להיות גם הן קורבן לפגיעה כזו, דרך הבעת אדישות וחוסר עניין, או חשיפה של מקרים שהם/ן מכירים מהסביבה הקרובה להם, ועד ביטוי של טענות כלפי הנפגעת שהביאה את זה על עצמה. 

אני סומכת על כך שכל הורה ידע להמשיך את השיחה בהתאם לתשובה שהבן/בת שלו יענו לשאלתו. ובכל זאת, ללא קשר למענה שלהם/ן, ברצוני לחדד שלושה דברים שבעיני כדאי שייאמרו בהמשך השיחה על ידכם.

החדר שבו על פי החשד אירע האונס, היום
החדר שבו על פי החשד אירע הניצול המיני הקבוצתי כמה ימים אחריצילום: נעה שפיגל

להיות בתחום הלבן

אני מרצה בנושא מיניות ברחבי הארץ בפני קהלים מגוונים - בני ובנות נוער, חיילים, הורים, אנשי ונשות חינוך - ומגלה שעל אף השוני בין הקהלים, כשעולה נושא הפגיעות המיניות ישנו מכנה משותף שחוזר על עצמו – הקהל מתקשה לזהות מצבים של פגיעה מינית כפגיעה מינית. כל עוד אני לא מתארת סיטואציה שיש בה שימוש באלימות או מאפיין בוטה אחר הנקשר עם אונס, הקהל מתחיל להתבלבל ולהתפלפל למה זה כן או לא נחשב פגיעה מינית, ולמה זה אפור ולא ברור, ולמה מה שתיארתי הוא לא "לא חוקי" או דווקא כן תחת חסות החוק וכדומה. 

עם הזמן הבנתי שבנושא הזה יותר קל לאנשים להבין מתי הם בתחום הלבן מאשר מתי הם בתחומים השונים של האפור, ולעיתים אפילו גם בתחום השחור. כלומר, מצאתי שכשאני מתארת פגיעה מינית שאין בה הפעלה של כוח פיזי, התיאור גורר התנגדויות וויכוחים שמא מדובר בפגיעה מינית או לא. לעומת זאת, כשאני מתארת איך נראה מגע מיני מיטיב, עם זה אף אחד לא מתווכח. לכן, הֳצֳעתי היא שבשלב ראשון במקום ללמד את המתבגרים שלכם/ן מתי התנהגות מינית היא בתחום השחור או בתחומי האפור לגווניו, למדו אותם לזהות מתי הם בתחום הלבן. למדו אותם מהי מיניות מיטיבה. כמובן שבהמשך גם נרצה לפתח חשיבה ביקורתית ומודעת לאזורים האפורים והשחורים, אך יהיה להם קל יותר להבין מהו התחום האפור לאחר שהם יבינו מהו התחום לבן.

בטור הקודם הגדרתי מגע מיני מיטיב כמגע מכבד, הדדי ושוויוני המושתת על תקשורת, רצון והנאה של שני הצדדים, כולל שימוש אחראי באמצעי מניעה ותואם גיל. למדו את המתבגר/ת שלכם/ן לוודא שבכל אחד מהמגעים המיניים שהם לוקחים בהם חלק, מתקיימים כל הרכיבים הללו. למדו אותם להיות בטוחים שהם בתחום הלבן, ואם אני לא בטוח/ה שהצד השני נהנה ורוצה במגע המיני הזה מתחילתו ועד סופו, או אם לא מרגיש/ה שהמגע המיני הזה הוא שוויוני והדדי או שאינו  מכבד מי מאיתנו, אז נורה אדומה צריכה להידלק לי, וזה ממש הרגע לעצור ולוודא עם הצד השני שאיננו עוברים לתחום האפור או גרוע מכך לתחום השחור.

רצון או הסכמה

שימו לב שבהגדרה שנתתי למגע מיני מיטיב כתבתי רצון של שני הצדדים ולא הסכמה. מבחינת החוק היבש, על מנת שזו לא תהיה פגיעה מינית צריכה להיות הסכמה חופשית של שני הצדדים. החוק מוסיף את המילה "חופשית" ולא מסתפק רק במילה "הסכמה" על מנת להדגיש את העובדה כי ישנם מצבים שעלולים לפגוע ביכולת לתת הסכמה כמו ניצול מצב של חוסר הכרה, או מצב אחר המונע מאדם לתת הסכמה חופשית (למשל תחת השפעת סמים ואלכוהול), ניצול של לקות שכלית או נפשית, קטינה שטרם מלאו לה 14, או שההסכמה הושגה במרמה.

יש להדגיש כי לאחר תקדים פסק הדין בתיק האונס הקבוצתי בשומרת, חובת הגבר לוודא ולחפש את הסכמתה המפורשת של האישה, וכאמור אי-התנגדות אין פירושה הסכמה. אם מישהי לא אמרה "לא", אין זה אומר שהיא אמרה "כן". יכול להיות שהמשפט האחרון מקומם חלק מכם/ן, אבל יש סיבות רבות ומוצדקות לקביעה זו של בית המשפט, שכעת זה לא המקום והזמן לפרט עליהן.

אבל לתפישתי "הסכמה" היא רף נמוך ולא מספק עבור מגע מיני. אני מאמינה שמגע מיני צריך להתקיים כששני הצדדים רצים בו, ולא כשהם מסכימים אליו. אני לא רוצה שמישהו יסכים לעשות איתי מין, אלא שירצה בכך. אפשר להקביל את המילה "רצון" ל"הסכמה נלהבת", שהצד השני נלהב להיות איתי במגע מיני לא פחות משאני נלהבת להיות איתו/ה. זה מסר שחשוב שתעבירו למתבגר/ת שלכם/ן.

המלון שבו על פי החשד אירע האונס, היום
המלון שבו על פי החשד אירע הניצול המיני הקבוצתי כמה ימים אחרי. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: נעה שפיגל

האשמת הקורבן על רגל אחת

שיח האשמת הקורבן הוא שיח ציבורי שעדין נפוץ סביבנו על אף התפשטותה של תנועת MeToo. עבירות מין הן הפשעים היחידים בהם מפנים אצבע מאשימה אל עבר הקורבן, ולא אל עבר הפוגע. דמיינו מישהו מאשים אדם שדירתו נפרצה בכך שזימן את הגנבים. רק לאחר פגיעה מינית יהיה עיסוק שיפוטי ניכר בקורבן – מה היא לבשה, כיצד התנהגה, למה עלתה אליו הביתה, למה שתתה אלכוהול וכדומה. כל אלה עשויים לרמוז שהקורבן אחראית לכך שנפגעה.

בקרוב נשמע את מנגינת עורכי הדין המייצגים במקרה הנוכחי את הנערים הישראלים חוזרת על עצמה גם הפעם. מבטיחה לכם שיהיו שם משפטים כמו "היא רצתה את זה", "היא זרמה איתם", "היא עלתה איתם לחדר מרצונה החופשי" וכן הלאה. אל תתמסרו לשיח השקרי הזה, אל תתנו יד להמשך הנצחת תרבות האשמת הקורבן במקרים של פגיעות מיניות. דברו על כך עם ילדיכם והסבירו להם/ן שהיות נערה שיכורה, לבושה חשוף, משוחררת מינית או כל תיוג אחר שיבחרו לתת לה, לא הופך אותה למותרת. תזכירו להם מתי הלבן הוא לבן. להיות קבוצה של נערים בתורות עם נערה אחת שיכורה, כשחלק מסתכלים, חלק מצלמים וחלק ממתינים לתורם לא יכול להיות בתחום הלבן בשום נרטיב. 

נסיים במילותיה של לאה גולדברג "האפור היום אפור מאוד", ואם יורשה לי - "השחור היום שחור מאוד". אנא, דברו עם הנערים והנערות על מיניות מיטיבה, נסו לקיים שיחות כאלו באורך קבע ובמיוחד אל תתעלמו מאירועים חיצוניים שמחייבים אותנו כהורים לדבר עם הילדים והילדות שלנו ולוודא שהם מבינים רצון מהו, שהם מבינים ניצול ופגיעה מה הם. למדו את הנערים שגם הלבן יכול להיות לבן מאוד.

חן קצביץ'-פרסלר

חן קצביץ' פרסלר | |חינוך למיניות מיטיבה

חן קצביץ' פרסלר היא חוקרת מגדר ומיניות; דוקטורנטית ללימודי מגדר בבר אילן; מנחת הורים וצוותי חינוך בנוגע להתפתחות מינית מיטיבה בילדות ובגיל ההתבגרות; ומנחת סדנאות מיניות מיטיבה לנוער.

היא עוסקת גם בצדדים השליליים של מיניות - פגיעות מיניות, הטרדות מיניות במקום העבודה, נזקי זנוּת ופורנוגרפיה - ובמשך מספר שנים היתה פעילה במרכזי הסיוע ובעמותת "תודעה" למאבק בתופעת הזנות. 

ובנימה אישית: אני מאמינה שקודם כל צריך לדבר על היפה, הנעים והנפלא במיניות, ורק לאחר מכן לדבר על השלילי, המפחיד והמסוכן.

**

על מנת שכל הקוראים והקוראות ירגישו שהטקסט פונה אליהם/ן, לשון הכתיבה תהיה מעורבת - לעתים בלשון זכר, לעיתים בלשון נקבה ולעיתים בפניה כפולה. כך או כך, הטקסטים פונים לגברים ונשים כאחד.

ליצירת קשר: Chenka10@gmail.com

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ