אלימות נגד נשים הרבה יותר רווחת ממה שנדמה לכם

השבוע מצוין ברחבי העולם היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, אל תתנו ליום הזה לחלוף מבלי שדיברתם על כך בבית או בכיתה

חן קצביץ'-פרסלר
חן קצביץ' פרסלר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מחאה נגד אוזלת ידה של הממשלה בטיפול אלימות נגד נשים מול המשרד לביטחון פנים בירושלים, 2018. חשוב שתיקחו חלק אקטיבי בשינוי התודעה הציבורית
מחאה נגד אוזלת ידה של הממשלה בטיפול אלימות נגד נשים מול המשרד לביטחון פנים בירושלים, 2018. חשוב שתיקחו חלק אקטיבי בשינוי התודעה הציבוריתקרדיט: אמיל סלמן
חן קצביץ'-פרסלר
חן קצביץ' פרסלר

מחר יציינו ברחבי העולם את היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים. זו הזדמנות לקדם שיח על הנושא בבית או בכיתה. כיוון שלא כולם בהכרח מחוברים לרעיון, כדאי להתחיל בהסבר קצר על משמעות היום הזה.

מה הרציונל מאחורי היום הזה?

המטרה העיקרית של היום הזה, שקיבל לפני כעשרים שנה הכרה של האו״ם, היא לעורר מודעות בנוגע לאלימות ממנה סובלות נשים בשל היותן נשים. באופן אינטואיטיבי, המושג "אלימות" מעלה למחשבה את המופעים הפיזיים שלו, אבל לאלימות יכולים להיות מגוון ביטויים שהם לאו דווקא פיזיים. בקצה הרצף של אלימות המופעלת נגד נשים נמצאים רצח של נשים, סחר בנשים, אלימות מינית ופגיעות ממשיות בגופן של נשים, בהמשך רצף האלימות המופנת נגד נשים ישנן גם אלימות כלכלית, אלימות פסיכולוגית, אלימות מילולית, החפצה של נשים, שפה ותוצרי תרבות מיזוגיניים וסקסיסטים, והדרה של נשים ממגוון מרחבים (לאו דווקא בסדר הזה). כלומר, נשים כקבוצה וכאינדיבידואליות סובלות במרחב הציבורי והביתי גם מסוגי אלימות שאינם משאירים סימנים הנראים לעין, ולפעמים כלל לא נתפסים כאלימות במודעות הציבורית.

חשוב לי להדגיש שהיום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, וגם הכתבה הנוכחית, לא יוצאים מנקודת הנחה לפיה כל הגברים הם פוגעים וכל הנשים הן קורבנות, וגם לא מנקודת הנחה שאין גברים שגם הם קורבנות של אלימות. אין מדובר בשיח המבקש לסמן את כל הגברים כאלימים רק בשל היותם גברים. ההיפך הוא הנכון, מדובר בשיח שמבקש לרתום את הגברים לטובת קידום מעמדן וביטחונן של נשים. שיח שמכיר בכך שהצטרפותם של גברים למאבק היא הבסיס לשינוי המיוחל.

ומהו אותו שינוי מיוחל? מיגור האלימות המופנית נגד נשים. על מנת שזה יקרה, בשלב ראשון הציבור - נשים וגברים כאחד - צריכים להכיר בגודל התופעה, ביטויה ומימדיה השונים, ועל כן מטרתו העיקרית של היום הזה היא העלאת מודעות לקיומה הנרחב והמגוון של אלימות נגד נשים.

״אבל מצבן של נשים הרבה יותר טוב היום״

אם נסתכל על המדינות המערביות, אז כן, כבר מותר לנו הנשים להצביע, ללמוד ואפילו לבחור עם מי להתחתן ובאיזה גיל (מה שלצערנו לא קורה בכל חלקי כדור הארץ). ויחד עם זאת, ממש כאן וממש עכשיו, ישראל בסוף שנת 2019, נשים עדיין נרצחות על ידי בני זוגן או בשם "כבוד המשפחה" (מושג ארור), נשים עדיין נסחרות לכאן ממדינות מוחלשות, נשים עדיין נפגעות מינית בשיעורים בלתי נתפסים, נשים עדיין מוכות על ידי בני זוגן או חוות ממנו סוגי התעללות אחרים, נשים עדיין חוות הטרדות ברחוב סתם כי העזו להנכיח את עצמן במרחב הציבורי, באזורים מסוימים בארץ נשים עדיין נשלחות לחלק האחורי של האוטובוס ולעיתים גם לא מורשות לעלות עליו כלל, בחלק מרשימות המפלגות לכנסת נשים עדיין לא מקבלות ייצוג ואנחנו חיות וחיים עם זה בשלום כאילו מדובר בדבר נורמלי, וכן, זה גם עדיין נתפס כמתקבל על הדעת עבור כל כך הרבה אנשים להדיר אותנו ממגוון אירועים וטקסים על מנת שאנשים אחרים (גברים) יוכלו להרגיש בנוח. כשצריך לבחור בין הדרה שלנו לבין מידת הנוחות של הגבר, לרבים זה עדיין ברור מי תישאר בחוץ, בכל המובנים.

אפשר להמשיך את הרשימה עוד ועוד, אלה הן רק דוגמאות ספורות שמטרתן להמחיש שהאלימות כלפי נשים לא פסה מהעולם ומקבלת עוד ועוד תצורות. על כן, עדיין חשוב לקיים מועד בינלאומי שמטרתו להעניק לנושא בולטות בסדר היום הציבורי-תקשורתי-פוליטי. אין לנו אשליות שציון יום כזה פעם בשנה יגרום לבדו לשינוי, וברור לנו שיש צורך בפעילות אקטיביסטית, חינוכית ופרלמנטרית בהיקפים רחבים הרבה יותר, אך זוהי בהחלט הזדמנות עבורנו כהורים או כאנשי ונשות חינוך להגדיל את מעגל המודעות לנושא ולמנף את המועד האמור לשיח בבית או בכיתה.

מחאה על אלימות נגד נשים. לפעמים האלימות נמצאת בשולי התודעה, עד כדי כך שלא רואים אותה ולא מזהים אותה ככזו
מחאה על אלימות נגד נשים. לפעמים האלימות נמצאת בשולי התודעה, עד כדי כך שלא רואים אותה ולא מזהים אותה ככזוצילום: מגד גוזני

סיפור להמחשה

המקרה הבא גרם לי להבין עד כמה אלימות נגד נשים נמצאת בשולי התודעה בקרב אנשים רבים, עד כדי כך שהם לא רואים ולא מזהים אותה ככזו. בשבוע שעבר, העברתי הכשרה בנושא מיניות בגיל ההתבגרות לצוות חינוכי במוסד כלשהו. התפתח שם דיון בין חברי הצוות, שבו טענו חלק מהמשתתפים והמשתתפות שכיום ישנה נטייה להאשים גברים על לא עוול בכפם. בכדי לחזק טיעון זה, סיפרה אחת המשתתפות, בחורה צעירה, את הסיפור הבא:

כאשר היתה בת 17, הלכה בלילה ברחוב עירוני חשוך לבדה, ולפתע שמה לב שגבר זר הולך במקביל אליה מצידו השני של הרחוב. כשהבחינה בו, גברה תחושת הפחד שהיתה בה מין הרגע הראשון שבו החלה לצעוד לבד ברחוב החשוך. היא החלה להאיץ את צעדיה ובמקביל שמה לב שהגבר עובר לצד הרחוב בו היא הולכת. היא הוציאה את הטלפון, עשתה כאילו היא משוחחת, הגבירה את צעדיה ולא יכלה שלא להבחין שגם הוא מגביר את צעדיו. היא היתה אחוזת אימה, לא ידעה מה לעשות. לפתע הרגישה שהוא אוחז אותה ביד ומסובב אותה לעברו, התרחיש הנוראי מכל חלף בראשה. ואז הוא שאל אותה "את מפחדת ממני?", היא ענתה "כן". ואז הוא אמר "את  נראית לי בחורה צעירה, תדעי לך שלא כל הגברים הם פוגעים", עזב את ידה והלך משם.

למשמע הטוויסט בעלילה נשמעו קריאות הקלה ורווחה בחדר לצד האמירות הבאות: "איזה חמוד", "הוא רצה להוכיח לה שלא כל הגברים פוגעים", "את רואה, אתן חושבות שכולנו פוגעים, וזה לא נכון", "הוא היה מתוסכל מזה שהוא ידע שהיא מפחדת ממנו, הוא הראה לה שאין לה מה לפחד מגברים", ועוד ועוד.

ואני, שעדיין לא הצלחתי להתאושש מהסיפור (הגוף שלי עדיין חווה והרגיש פיזית את עוצמת החרדה, הלחץ, הפניקה והאימה שאותה נערה חוותה ברגעי אי-הוודאות באשר לגורלה), עמדתי בהלם מול הקבוצה הנלהבת שמחזקת את גדולתו של הבחור ש"הוכיח" לה שלא כל הגברים פוגעים ושהיא מלכתחילה לא היתה צריכה לפחד ממנו. ברצינות? איך זה יכול להיות שאנחנו מפרשים באופן כל כך שונה את אותו הסיפור? 

קודם כל, כמובן שלא כל הגברים הם פוגעים, אפילו אגדיל ואומר שרובם אינם פוגעים. אבל הגבר בסיפור הנוכחי הוא אמ-אמא של הפוגע, הוא חתיכת חלאה שהריח ממרחקים את הפחד שלה, שנתן לה להתהלך בעולם במשך כמה דקות במצוקה שלא ניתנת לתיאור במילים, שביים עבורה תרחיש אימים רק כדי להגביר את אפקט "הפאנץ'" של המחזה, שרקח על חשבונה. זה אדם שהיה מודע לכוח שלו בסיטואציה, לשליטה שלו, לעליונות שלו, אדם נבזי שאני מאמינה שגם נהנה מזה. מה בדיוק היה המסר שלו – אני יודע שאת פוחדת ממני רק בגלל שאני גבר, אז הוכחתי לך שיכולתי לפגוע בך, אבל בחרתי שלא, כי לא כל הגברים פוגעים?

אבל מה שבאמת הותיר אותי ללא מילים היתה התגובה לסיפור של יתר המשתתפים והמשתתפות. האלימות והפעלת הכוח שלו עליה פשוט נסתרו מעיניהם/ן, הם לא ראו את זה. הסיפור הקטן הזה, המחיש לי עד כמה רבה העבודה שיש לנו לעשות. בשביל זה, אנחנו כחברה צריכים גם אתכם/ן, שתיקחו חלק אקטיבי בשינוי התודעה הציבורית ובהעלאת הנושא למודעות במעגלים הסובבים אתכם/ן.

צעדה
אפשר ללכת ביחד עם המתבגרים שלכם לאחד האירועים השבוע. זו יכולה להיות חוויה חינוכית-אידאולוגית מקרבת ויוצאת מגדר הרגיל

כיצד למנף לשיח בבית או בכיתה?

כפי שטענתי כאן לא פעם, הורים וצוותי חינוך צריכים למנף אירועים חיצוניים לטובת חינוך מיני-חברתי משתי סיבות: ראשית, זה משמש קרקע פוריה לשיח וטריגר לתחילת שיחה. שנית, על מנת לתווך את המסרים שילדים ובני נוער נחשפים אליהם מחוץ לבית ולכיתה.

נתחיל עם הטריגר לשיחה. אפשר לומר משהו בסגנון "מחר מתקיים היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, שמעת על זה משהו?". משם כבר אפשר לקחת את השיחה לאן שאתם מוצאים לנכון בהתאם לערכים שחשוב לכם/ן לקדם ובהתאם לגיל הנער/ה. למשל, לנהל שיחה על מה נחשב בעיניהם כאלימות, מה דעתם על כך שזה יום שמוקדש לאלימות רק כנגד נשים, לדבר על המושג החפצה ולחשוב ביחד אילו ביטויים של החפצה הם מכירים/ות וכדומה. 

ובנוגע לסיבה השנייה, יתכן שהם שמעו על קיומו של היום הזה, ורצוי שאתם ההורים שלהם תבדקו מה זה מוערר בהם, תתווכו להם את המאורע ותסמנו להם שזה נושא שאתם מקנים לו חשיבות. בהזדמנות זו, במידה וזה מתאים, תוכלו גם לשאול האם הם/ן או מישהו שהם/ן מכירים/ות חוו אלימות, ולהזכיר להם/ן שאתם תמיד שם בשבילם/ן.

כמובן שמומלץ לקיים שיחה מסוג זה הן עם בנים והן עם בנות, והיא מתאימה בעיקר מגיל 10 והלאה, באופן תואם גיל והתפתחות של הילד/ה.

למי מכם/ן שמרגישים/ות בנוח, במהלך השבוע הקרוב יתקיימו ברחבי הארץ מגוון אירועים, טקסים וצעדות לציון המאורע, ואפשר ללכת ביחד עם המתבגר/ת שלכם/ן לאחד מהם. זו יכולה להיות חוויה חינוכית-אידאולוגית מקרבת ויוצאת מגדר הרגיל.

לסיום, מאחלת לכולנו להרגיש בטוחות ובטוחים בגופנו, בנפשנו ובזכות שלנו להיות נוכחות בכל המרחבים מבלי שידירו, יקטינו, יטרידו ויצמצמו אותנו.

חן קצביץ'-פרסלר

חן קצביץ' פרסלר | |חינוך למיניות מיטיבה

חן קצביץ' פרסלר היא חוקרת מגדר ומיניות; דוקטורנטית ללימודי מגדר בבר אילן; מנחת הורים וצוותי חינוך בנוגע להתפתחות מינית מיטיבה בילדות ובגיל ההתבגרות; ומנחת סדנאות מיניות מיטיבה לנוער.

היא עוסקת גם בצדדים השליליים של מיניות - פגיעות מיניות, הטרדות מיניות במקום העבודה, נזקי זנוּת ופורנוגרפיה - ובמשך מספר שנים היתה פעילה במרכזי הסיוע ובעמותת "תודעה" למאבק בתופעת הזנות. 

ובנימה אישית: אני מאמינה שקודם כל צריך לדבר על היפה, הנעים והנפלא במיניות, ורק לאחר מכן לדבר על השלילי, המפחיד והמסוכן.

**

על מנת שכל הקוראים והקוראות ירגישו שהטקסט פונה אליהם/ן, לשון הכתיבה תהיה מעורבת - לעתים בלשון זכר, לעיתים בלשון נקבה ולעיתים בפניה כפולה. כך או כך, הטקסטים פונים לגברים ונשים כאחד.

ליצירת קשר: Chenka10@gmail.com

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ