אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לאן הולכים 1.4 מיליון תושבי בוגוטה בכל יום ראשון?

עבור משפחות רבות בבירת קולומביה, "סיקלוביה" - כביש מהיר שנסגר בכל שבוע למכוניות ומאפשר להולכי רגל ורוכבי אופניים להשתלט עליו - הוא אחד הדברים היפים בעיר וזיכרון ילדות יקר ערך

תגובות
סיקלוביה
Laura Dixon/Madison McVeigh

זהו בוקר יום ראשון ערפילי בבוגוטה הספטימה, כביש ראשי בעל שישה נתיבים, שבדרך כלל עמוס לעייפה באוטובוסים מעלי עשן, מכוניות ומוניות צהובות, שקט. יש בו תנועה, אבל חצי משטחו סגור לכלי רכב ממונעים, ולכן כמעט ולא נראות עליו מכוניות.

במקום המכוניות רואים הורים רצים עם עגלות; רוכבי אופניים עטויי לייקרה יוצאים לרכוב לצד פעוטות המדוושים על תלת-אופן; זוג אחד חולף ביעף על אופניים זוגיים עם תינוק מאחור; אחריהם זוכה סבתא לדחיפה עדינה בשיפוע. יש כאן גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, אלה שיוצאים לטיול עצל של יום ראשון, או אתלטים שמתאמנים לקראת טריאתלון. מה שבטוח, כמעט כל בוגוטה נמצאת פה, וזה נפלא.

הכביש הוא אחד מכמה כבישים מהירים המיועדים לאופניים, שמרכיבים יחד את "סיקלוביה" (Ciclovía) שבבירת קולומביה, יוזמה לסגירת כבישים לטובת רוכבי אופניים הגדולה מסוגה בעולם. התוכנית - שהחלה לפני 40 שנה על ידי קבוצה קטנה של פעילים עם "משאית אחת וכמה שלטים" - מנוהלת היום על ידי העירייה, ובזכותה 120 קילומטר של אספלט נהפכים לשביל רכיבה בין השעות 14:00-7:00 בכל יום ראשון ובחגים, ממנו נהנים בכל שבוע 1.4 מיליון איש.

בעיר שלעתים קרובות נחנקת מזיהום אוויר, תוכנית שכזאת נחשבה פעם למהפכנית, והיום היא אחד מענפי הייצוא המפורסמים שלה - יותר מ-200 ערים חיקו את היוזמה של בוגוטה ויישמו תוכניות לסגירת כבישים, 93% מהתוכניות הללו מתקיימות באמריקה הלטינית. ולא בכדי - לילדים שנוטים לגור בדירות קטנות מדובר בפעולה של שחרור ולמשפחות היא לעתים קרובות אחד הדברים הטובים ביותר הקשור למגורים בבוגוטה.

סיקלוביה
flickr

בתי בת השלוש גדלה על המסורת השבועית הזאת; בהתחלה לקחנו אותה בעגלת תינוקות, ואז הרכבנו אותה מאחורינו במושב ילדים לאופניים. היום היא דוחפת קדימה את הקורקינט שלה, לפעמים מתעלמת מהצורך להתקדם בקו ישר, אבל בטוחה לחלוטין מפני מכוניות גם כשהיא דוהרת בשעטה על מה שנחשב לאחד הכבישים הסואנים באזור. היום כשהיא מבחינה בשביל לאופניים, בכל מקום שהוא, היא צועקת: "תראי אמא, זה סיקלוביה!".

קריסטינה מילאן, שרוכבת בעוד בתה הקטנה יושבת מאחוריה בעגלת אופניים נגררת, אומרת שהיציאה לרכיבה בימי ראשון הפכה "לחלק מהחיים שלנו", ושהבת שלה רוצה ללמוד לרכוב על אופניים בעצמה. הורה אחר, חואן קרלוס מסיא, אומר שאחרי שגידל את בנו בן החמש בכפר, "שם לא הייתה סכנה, כולם הכירו אותו", העיר הצרה את אופקיו. באמצע השבוע הוא "הולך מהבית לבית הספר, וחזרה הביתה", ואילו בסופי שבוע סיקלוביה מציעה לו מפלט.

"היא יצרה דור שרואה את הרחוב מזווית ראייה אחרת לגמרי", אומר חיימה אורטיז, אדריכל ואחד המייסדים המקוריים של סיקלוביה, בעודו צופה בפעוטה שעושה את דרכה על קורקינט במורד הספטימה. "דמייני מה היא תחשוב על העיר הזאת בעוד 10, 20 או 30 שנה. היא אף פעם לא תשכח אותה ואת החוויה שלה בסיקלוביה". כדי שהיא תהפוך לזיכרון נעים על ידי רבים, סיקלוביה חולשת על חלקים גדולים של האזור המטרופוליטני, מהצפון העשיר, דרך סוחרי רחוב המוכרים אבטיחים, אמפנדס, קפה שחור מתוק חזק ומיץ תפוזים ועד לאזורים עניים יותר.

סיקלוביה
Laura Dixon

"זה התחיל כמחאת אזרחים על כך שהעיר מרוכזת יותר מדי במכוניות", נזכר חורחה מאוריציו רמוס, המנהל של בית הספר החינמי לרכיבת אופניים של העיר ומי שבעשור האחרון מכהן כמפקח של סיקלוביה. "היום יש לנו כ-1.4 מיליון מבקרים בכל יום ראשון. זה חלק ממסורת עירונית ענפה".

"סיקלוביה מספקת מרחב שבו אנשים יכולים להיות פעילים גופנית, וזה חשוב במיוחד לתושבים מהמעמד הבינוני-נמוך שאין להם אפשרויות אחרות", אומרת אולגה לוסיה סרמיינטו, מרצה לבריאות הציבור באוניברסיטת לוס אנדס. יתרון נוסף, לטענתה, הוא שהיא מרחיקה ילדים ממסכים למשך זמן רב, שכן הנתונים מצביעים על כך שזמן השהייה הממוצע על סיקלוביה הוא למעלה משלוש שעות. "הם זזים, עושים פעילות גופנית במרחב הציבורי", היא אומרת. לטענת רמוס, יתרון נוסף שיש לתוכנית עבור ילדים הוא יצירת מקום שבו "הילדים שלנו מרגישים בטוחים כשהם יוצאים ליהנות. ההרגשה שהכביש הוא המשך ישיר של המרחב שלהם היא נפלאה".

אחת מהביקורות שנמתחות על סיקלוביה היא שבתור תוכנית של יום ראשון היא עוסקת יותר בהנאה מאשר בתחבורה, וכך נמנעת מלהתמודד עם בעיות התנועה והזיהום הקשות הפוגעות באיכות החיים בבירה. בבוגוטה לא מדובר בבעיה קטנה, המבנה הגיאוגרפי שלה דומה "קערה" בינות לרכס האנדים וזיהום האוויר מתנקז לתוכה בשיעור גבוה. בימים קשים ענן סמיך של זיהום מרחף מעל העיר. בימי ראשון, בניגוד לכך, אפשר לראות מההרים במזרח את אלה שבצד השני של העמק. הראות הטובה הזאת מספקת הצצה כיצד עיר יכולה להיראות כשהתחבורה הציבורית בה נקייה.

סרג'יו מונטרו, עוזר מרצה להתפתחות אורבנית ואזורית באוניברסיטת דה לוס אנדס, אומר שחלק מהכוח של היוזמה הוא להראות איך ערים יכולות להיות מתוכננות ולהתנהל באופן שונה. "משנות ה-40, ערים תוכננו למכוניות", אומר מונטרו. "אנשים הפנימו שכך ערים נראות והניחו שזה נורמלי, שהרחובות מיועדים למכוניות. כשרואים שאפשר להשתמש במרחבים האלה לדברים אחרים, כמו לרכוב על אופניים עם הילדים, הם מתחילים לחשוב באופן שונה על השימוש שיש לעשות במרחבים האלה, ולהפנים עד כמה המכוניות תופסות בהם מקום. זה הכוח הסמלי של סיקלוביה".

סיקלוביה
Fernando Caro Tanco. Collection Fernando Caro Restrepo

המאמר הופיע במקור ב-CityLab, אתר בשפה האנגלית לחדשות, ניתוחים ורעיונות על הערים בעולם. הוא נכתב על ידי לורה דיקסון, עיתונאית המתגוררת בבוגוטה , כחלק מסדרת מאמרים בפרויקט "מקום לגדול", העוסק בגידול בני אדם קטנטנים בעיר, של מכון ברנרד ון ליר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#