הילדים רבים? יופי, רק שילמדו מזה משהו

שלוש עצות פרקטיות להעמקת היחסים בין אחיות ואחים, ומדריך שלב אחר שלב למיצוי כל היתרונות הטמונים במריבות (הבלתי נמנעות) ביניהם

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אחים
ימי הולדת זו הזדמנות מצוינת להעמקת היחסים בין אחיות ואחיםקרדיט: דליה יחיאל

לפני חמש שנים היינו בטיול משפחתי עם הילדים בהולנד, בימים שלצאת מהארץ היה נראה עניין של מה בכך. באחד הימים, בדרכנו למוזיאון, הילדות רבו ברכב מריבה מטורפת. אני לא זוכרת על מה, אני רק זוכרת את העוצמות. כשהגענו, לא הרבה זמן אחר כך, הבנות ירדו מהאוטו וצעדו לפנינו כשהן אוחזות ידיים. הדבר הראשון שעשיתי היה לשלוף את המצלמה ולתעד את הרגע. הדבר השני שעשיתי היה לומר  לגור שאם הוא ואני היינו רבים ככה, בפעם הבאה שהיינו מדברים זה היה רק ברבנות.

מריבות אחים זה הנושא החם בכל חופש גדול, והשנה הוא עוצמתי במיוחד כי כולנו מבלים כבר הרבה זמן יחד בתקופת ביניים שכזו. מריבות אחים ואחיות הן דבר בלתי נמנע, טבעי ובריא. אבל לפני שמדברים על המריבות, כדאי לדבר על יחסי אחים באופן כללי כי כשתשתית היחסים טובה, לכולם קל יותר להתמודד גם עם מריבות.

דמיינו שיש לכן שתי שכנות, אחת סופר נחמדה, אדיבה ומאירת פנים. אתן עוזרות אחת לשנייה עם הילדים כשצריך, משאילות סוכר, מקשקשות קצת כשאתן נפגשות למטה. בקיצור, שכנות טובה. אבל בחיים, כמו בחיים, יש לך עוד שכנה, והיא הרבה פחות נחמדה. בקושי אומרת שלום, מתלוננת על הרעש שהילדים עושים אחר הצהריים כשהם יורדים להתאוורר קצת בחצר המשותפת במהלך ימי הסגר, אחרי שהיו בבית כל היום.

באחד הימים, בדיוק כשאת ממהרת לעבודה, את מגלה שמישהי מהן חוסמת את האוטו שלך בחניית הבניין המשותפת ואת לא יכולה לצאת לפגישה שאת לא מעוניינת לאחר אליה. למי מהן יהיה לך יותר קל "להחליק" את המעשה, לצלצל אצלה בדלת ולבקש שתזיז את האוטו, תוך כדי שאת אומרת "שטויות, הכל בסדר"? ברור שיהיה קל יותר עם השכנה החביבה, זו שמנהלים איתה מערכת יחסים כיפית והדדית. האלגוריה ברורה.

אם אנחנו המבוגרים היינו רבים בעוצמות כמו שלהן, היינו כבר מגיעים לרבנות, אבל הן התחבקו דקה אחרי שסיימו לריבצילום: דליה יחיאל

אז איך בונים תשתית יחסים טובה בין אחים ואחיות?

חוג אחיות – חוג אחים. מי שמכיר את גישת אמא מאמנת מכיר את המונח "חוג אמא וחוג אבא". יום שבועי קבוע, שעה קבועה, שבה הורה מבלה עם אחד הילדים אחד על אחד. כשהתחלתי לקיים חוג אמא עם ילדיי, אחת מבנותיי הציעה שנקיים גם שגרת "חוג אחיות". ואכן, אחת לכמה זמן הן מציעות, או שאני מציעה להן, לתאם זמן בילוי משותף, שבמהלכו הן מחליטות מה לעשות. זה יכול להיות בבית או בחוץ, ביום ושעה קבועים – פעם בשבוע, בשבועיים, בחודש – או מתי שנוח ומתאים לכולם. הכל עובד והיתרונות מצויים בכל שיטה שתבחרו. באופן אישי, אני מעדיפה ריטואלים שכתובים ביומן וידועים מראש מהסיבה הפשוטה שזה מגביר את הסיכוי שהם אכן יקרו.

דרך נוספת להעמקת יחסי אחים היא יצירת פרויקטים משותפים. אפשר להציע לילדים לתכנן את חגיגת יום ההולדת של סבא, לבקש מהם לתכנן טיול משפחתי, או ליזום פרויקט משותף לפי תחומי העניין שלהם כמו התנדבות, גינת ירקות, בניית מסלול מכשולים ועוד ועוד.

גם ימי הולדת זו הזדמנות מצוינת להעמקת היחסים. למדו אותם לכתוב ברכת יום הולדת אישית ומושקעת אחד לשני. למדו אותם לחשוב על ילד/ת יום ההולדת – מה ישמח אותם? מתנה, אפיית עוגה, בילוי משותף.

ועדיין, גם אחרי שניישם את כל הדרכים להעמקת ושיפור מערכת היחסים בין הילדים שלנו, הם יריבו. כי גם במערכות היחסים הכי טובות, עמוקות, אוהבות ומפרגנות, רבים. זה טבעי, בריא ומכין אותם לקראת מערכות יחסים עם אנשים אחרים, היום ובהמשך חייהם. אז במקום לשאוף שהילדים לא יריבו, בואו נלמד אותם איך לריב נכון. אחרי הכל, מריבות אחים הן הזדמנות מצוינת עבורם להתאמן בניהול משא ומתן, ביטוי עצמי, אמפתיה גם כשכועסים, הקשבה וראיית האחר.

במקום לשאוף שהילדים לא יריבו, בואו נלמד אותם איך לריב נכוןצילום: דליה יחיאל

מה זה בכלל אומר "לריב נכון" ואיך עושים את זה?

לפני כמה שנים קראתי ראיון בעיתון, בו סיפר המרואיין שבמריבות שלו עם אחיו ההורים שלהם אף פעם לא התערבו. הוא סיפר שהוא לא הרגיש מוגן בביתו. לדעתי זו חוויה איומה עבור ילד.

הרבה הורים שומעים וקוראים שהם צריכים לא להתערב במריבות בין הילדים ומפרשים את זה כעצה להתעלם מהמריבות ולהתנהג כאילו שהן לא מתרחשות. אני מאמינה שכן צריך להיות נוכחים בזמן המריבות כדי שהילדים יידעו שאנחנו שם עבורם, השאלה היא רק הדרך. לריב נכון אומר למצוא פתרון לבעיה, וזה הרבה פחות מסובך ממה שזה נשמע. נסו את הדרך הבאה:

  • לא לקחת צד ולא להיות שופטות בסיטואציות שאין לנו באמת מושג מה קרה בהן.
  • לא להפחית בחשיבות הבעיה בעיני הילדים ("אפשר לחשוב מה קרה! היא בסך הכל לובשת חולצה שלך" ודומיהם).
  • לא לפתור את הבעיה במקומם.
  • לא לחפש מי מנצח ומי מפסיד. זו לא מלחמה, אלא בעיה, שאפשר למצוא לה פתרון משותף ומוסכם על כל הצדדים. וזאת בדיוק המשימה שלנו – למצוא פתרון מכבד.
  • אז מה כן? אנחנו נגשר, נקשיב, נתווך, נראה לכל אחד את הצורך של השני בסיטואציה הספציפית הזאת, ונעזור להם להגיע לעמק השווה.

הילדים רבים, מה עושים שלב אחרי שלב?

בשלב הראשון שאלו את הילדים "אתם רבים או משחקים?" תופתעו לגלות שלפעמים שאלה אחת פשוטה משנה את המהלך הצפוי.

אם זה עזר, יופי.

אם לא – שבו עם שני הילדים ועזרו להם להבין מה הבעיה, איפה האתגר, מה הקושי, על מה הם רבים, ומה כל אחד מהם צריך. ברגע שהבעיה ברורה – תאמרו "אני מבינה שהבעיה היא..."

בשלב השני הזמינו את הילדים לחשוב על פתרון לבעיה. כל אחד מהצדדים יכול להציע פתרון וגם אנחנו ההורים יכולים להציע. אין פתרון אחד יותר טוב או פחות טוב מהאחרים, המטרה היא שהילדים ישכללו את מנגנון מציאת הפתרונות בעצמם וגם שיימצא פתרון מוסכם על כולם.

בשלב השלישי, אחרי שהסכמנו על פתרון, נחשוב יחד מה נעשה אחרת בפעם הבאה כשניתקל בבעיה הזאת. כי בסופו של דבר המטרה שלנו היא ללמוד מכל מריבה לטובת אקלים משפחתי, שמעודד שיח וכיבוד הסכמים, שזה בדיוק מה שמהווה את תשתית היחסים הטובה.

בשורה התחתונה – מריבות הן הזדמנות להעמקת היחסים בין אחים ואחיות, ומכאן של כל המשפחה. איזה מזל שבחופש הגדול יש מלא זמן משפחתי, יותר מריבות ואנחנו יכולים להתאמן ולאמן.

דליה יחיאל

דליה יחיאל | שינויים בהרגלי ההורות

אני דליה, בת 43, נשואה לגור, ואמא של שירה, רוני ואיתמר. אני בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית (B.S.W) מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בעבודה סוציאלית קלינית (M.S.W) מאוניברסיטת בר- אילן. 

מאז ומעולם עסקתי בנושאי הורות וחינוך. גישת אמא מאמנת, אליה נחשפתי כאמא, לפני שלוש שנים, הוסיפה נדבך משמעותי לחיי האישיים והמקצועיים. מכיוון שלא יכולתי להשאיר את כל הטוב הזה בביתי, הלכתי ללמוד אימון והתמחות בגישת אמא מאמנת.

כיום אני פוגשת בקליניקה אמהות, אבות, זוגות הורים, ומעבירה הרצאות וסדנאות לצוותי חינוך המקבלים הסתכלות נוספת על תפקיד המחנך בכיתה, על הקשבה, חיזוק חוזקות, ערכים ועל הדרכים היעילות לעידוד תלמידים. הם רואים הלכה למעשה כי אפשר לנהל כיתה ללא עונשים, צעקות ואיומים.

בכל אחד מהתהליכים בקליניקה, בקבוצות ובבתי הספר, אנחנו עוצרים לחשוב מהם הכלים שאנחנו רוצים להקנות לילדים, לומדים כיצד ניתן לפתח אצל הילדים את תחושת המסוגלות לפתרון בעיות, אלו ערכים חשוב לנו להעביר להם ואלו אנשים אנחנו רוצים שהם יגדלו להיות. אלה שאלות גדולות ומשמעותיות, שגישת אמא מאמנת עוזרת לנו לענות עליהן ומעניקה, בנוסף לבסיס התיאורטי, גם כלים פרקטיים ליישומה, כדי שכל אחת ואחד יוכל להשיג את השינוי לו הוא מייחל.

לאתר שלי

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ