החלק השני בסדרת "סיפורים לילדות מורדות" מעניין אבל גם רדוד ומתחמק

הסיפורים בספר מהנים ומגוונים, אבל ניכרים גם עיגול פינות, התחמקות מדיונים מעמיקים ושפה מתחנחנת. כל זה לא מפריע לנערות רבות להסתער עליו באהבה

דוד רפ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אודרי הפבורן
אודרי הפבורן באיור של מרטה סיניורי. יש בספר התייחסות נרחבת למראה הזוהר שלה, שאותו "נשים העריצו"
דוד רפ

סיפורים לפני השינה לילדות מורדות 2

מאת פרנצ'סקה קוואלו ואלנה פאווילי

מאנגלית: רונית רוקאס

הוצאת כנפיים וכתר

מחיר: 98 שקל

הקריאה ב"סיפורים לפני השינה לילדות מורדות 2", השני בסדרה כפי שמעיד שמו, מהנה. חלק מהסיפורים, גם אם זה נשמע נדוש, מעוררי השראה. בספר מובאים תקצירי ביוגרפיות של מאה נשים מתקופות שונות, בדגש על בנות המאה ה-19 וה-20. לצד כל תקציר כזה, הנפרש על פני עמוד, מופיע עמוד משלים עם דיוקן מאויר. את הדיוקנאות הכינו חמישים מאיירות מרחבי העולם, כולל נועה שניר הישראלית.

מי זכו לערכים? בין היתר הזמרת מדונה (נולדה ב-1958), אספנית האמנות פגי גוגנהיים (1898), חוקרת הפיזיקה הקוונטית ורקדנית הבלט מריט מור (1988), "השליטה הפאודלית" מטילדה מקנוסה (1046), הסופרת ג'יי.קיי רולינג (1965) ומטפסת ההרים פורנה מלוואת (2000). במסגרת ה-name dropping נתעכב תחילה על כמה מהגיבורות מעוררות ההשראה והאופן שבו הוצגו.

סיפורה של הכימאית אליס בול (ילידת 1892) הוא סיפור מסעיר. כחוקרת צעירה היא הציעה שיטת טיפול חדשנית במחלת הצרעת, שהשיגה שיעורי הצלחה גבוהים במיוחד. "לרוע המזל, אליס מתה לפני שהספיקה לפרסם את ממצאיה", נכתב בספר. נשיא אוניברסיטת הוואי לקח קרדיט על המחקר והטכניקה אף נקראה "שיטת הדיקן", כאילו היה זה הוא שהמציא אותה. באופן מוזר נמנעות מחברות הספר, פרנצ'סקה קוואלו ואלנה פאווילי, מציון שמו של קולגה של בול, שכן לקח חלק בגילוי שיטת הריפוי, לצדה של בול, והוא מזוהה רק כ"רופא בבית החולים בהונולולו".

ליליאן בלנד האירית, ילידת 1878, היא האשה הראשונה בעולם שתיכננה, בנתה והטיסה כלי טייס. השם שהעניקה למטוס שלה היה MayFly באומרה כי ייתכן (may) שיטוס בהצלחה וייתכן שלא. האנקדוטה הזאת בהחלט מעניינת, ולו משום שאין זה טריוויאלי לחשוב על גבר - מורד או סתם אחד - מפגין ענווה כזו בדרכו להישגים פורצי דרך.

סיפור הצלחה ליברלי-פמיניסטי מאוחר יותר הוא זה של הטניסאית בילי ג'ין קינג מארצות הברית. קינג, ילידת 1943, הובילה מאבק להשוואת שכר הטניסאיות לזה של הטניסאים. היא עשתה זאת על ידי החרמת טורנירים שהנציחו פערים מגדריים וקיום תחרויות עצמאיות של נשים. קינג קראה תיגר על שחקן בשם בובי ריגז, שמיוחסת לו הטענה הנדושה בפני עצמה כי "מקומה של האשה במטבח ולא על מגרש הטניס". השניים התחרו במשחק שנקרא "קרב המינים" מול 30 אלף צופים באצטדיון ומיליוני צופים בטלוויזיה. קינג ניצחה.

ג'ורג'יה אוקיף
ג'ורג'יה אוקיף באיור של אנה חואן. מתוארת כאמנית נפלאה ש"ציירה יותר מעשרים ציורים של דלת"

כאן מתבקש היה לציין כיצד קבוצות מיעוט נאלצות להציג יכולות יוצאות דופן על מנת לזכות בלגיטימציה חברתית; וכמובן את השאלה הרטורית, אם נשים ספורטאיות אינן ראויות ליחס ולשכר זהים לאלה של הגברים בלי קשר לתוצאותיה של תחרות מסוימת בין אשה אחת לגבר אחד. בלי קצות החוט הללו, המסרים שעמם נותרים קוראות וקוראי הסיפור הם עמומים ובמידת מה מזיקים.

אבל עם כל האהדה לסיפורים וההנאה מהקריאה, תחושת החמצה מלווה חלק מהפרקים ולמעשה מופיעה כבר בכותרת. בלי להיכנס לדיון על האופן המשפיל שבו מגדירה ההלכה היהודית אשה כ"מורדת", ברור שהקונוטציה שדבקה במלה שלילית ביותר; בלועזית אין זו מלה הנגועה בדיכוי נשים, אך המונח Rebel שנגזר מ-Belum, מלחמה בלטינית, כרוך באתוס גברי. כותבות הספר מן הסתם ניסו לבצע "ניכוס מחדש" של המושג מורדת, שדבקו בו הקשרים מיזוגנים, פוגעניים וגבריים. וראוי לתהות למה; מדוע להיצמד מלכתחילה למונח בעייתי, כאשר קהל היעד הוא דור שאפשר לגדל למציאות ולשפה חפות ממטענים מיותרים?

עם צאת הספרים בחו"ל, נטען כי הם מציבים רף גבוה מדי לקהל הקוראים הצעירים, שהרי לא כל אחד ואחת מאתנו חייבים (או יכולים) להיות "מורדים", פורצי דרך או מצליחנים. ההערה הזאת לגיטימית, אך בספרים עצמם, כמו בחיים, לא רבות הגיבורות הפנומנליות, שסיפוריהן ממש גדולים מהחיים. הבחירה בחלק מהדמויות נראית שרירותית למדי, בעיקר לנוכח רבות אחרות שלא זכו בכבוד ואולי יופיעו בספרים הבאים בסדרה.

הכללת הפעילה הפמיניסטית האמריקאית גלוריה סטיינם (ילידת 1934) חשובה. היא אינה מובנת מאליה לנוכח העובדה שיש מעט פעילות פמיניסטיות בשני הספרים שיצאו עד כה. על סטיינם, שהאמינה כי לנשים "יש הזכות להחליט אם הן רוצות להביא ילדים לעולם, שהשכר שלהן צריך להיות זהה לזה של הגברים, ושהן אף פעם לא אמורות לסבול מהתעללות של בעליהן", נאמר שהיתה פמיניסטית, אך באופן אירוני למדי לא מוסבר מה פשר המונח. בסוף הספר מופיע מילון מונחים קצר, אך בניגוד למושגים שוליים כמו "בד קליקו" (בד כותנה עבה), גלוקוז וסוכרת, התנועה הפמיניסטית אינה זוכה לפירוש.

ביונסה
ביונסה באיור של אלין ואם דם. מתוארת כמי שהיתה "המלכה בלהקה שהקימה", אף שהמונח "מלכה" היררכי ומגוחך וכדאי שיהפוך כבר לבלתי רלוונטי

יש בספר עלילות מגוונות, אך לעתים נדמה שהמחברות לא הפנימו לעומק את השינוי שהתחולל בזכות הנשים שאותן בחרו לתאר. נעבור מהקל אל הכבד. הזמרת ביונסה (נולדה ב-1981) מתוארת כמי שהיתה "המלכה בלהקה שהקימה" – אף שהמונח "מלכה" היררכי ומגוחך וכדאי שיהפוך כבר לבלתי רלוונטי.

על אודרי הפבורן (ילידת 1929) מסופר כיצד לעסה במהלך מלחמת העולם השנייה פקעות צבעונים בהולנד, בשל הרעב; אין התייחסות רצינית למוצאה ולטראומות שעברה במלחמה. מה כן מופיע בערך על אודותיה? התייחסות נרחבת למראה הזוהר שלה, שאותו "נשים העריצו". האיור המלווה את הטקסט מבוסס בבירור על הדמות האיקונית מכרזת הסרט "ארוחת בוקר בטיפאני" בכיכובה של הפבורן, אך בהשמטת הסיגריה הלא חינוכית שאחזה שם בידה. ברור שבעמוד אחד אי אפשר לצפות לדיון מעמיק בסרט, המבוסס על נובלה מאת טרומן קפוטה, שבמרכזה אשה מלאת סתירות וקשה לפענוח, החיה על חשבונם של גברים. אבל גם ההתייחסות הדלה שכן מופיעה עושה עוול הן להפבורן והן לדמות שאותה גילמה.

עיגול פינות והתחמקות מדיונים מעמיקים מייצגים כתיבה לא כנה, שסופה להתגלות. כאשר היא נלווית אל שפה מתחנחנת מעולם האגדות ("היֹה היתה ילדה" – גם בפתח סיפור העוסק במי שכיום היא בקושי בת 19), עלולה להתחזק תחושה שגויה שמדובר בסיפורי מעשיות.

האקלים הפנטסטי מתוחזק על ידי פרטי מידע שנשמעים מוגזמים. כזה הסיפור על הילדה שבגיל ארבע נעמדה על השולחן והחלה לנגן בכינור (קלרה רוקמור, מוזיקאית ליטאית ילידת 1911) או על ילדה אחרת שבגיל שש "היתה מורה למחול" (איזדורה דאנקן, רקדנית אמריקאית ילידת 1877); מקומם אף יותר השקר הלבן על אישולפן נורגאיב, ציידת העיט הזהוב (ילידת 2003 ממונגוליה). מסופר כי חטפה גוזל עיט יחיד מקנו כדי לאלפו, אך בעתיד היא מתכוונת להשיבו אל הטבע. זה נוח, מוסרי וכמובן תקין פוליטית, אך קשה להאמין שהעיט ישוב אי פעם לטבע וקשה לשאת את המחשבה שהוא נגזל מאמו.

כריכת הספר
כריכת הספר השני בסדרה. אולי כדי לאזן את השימוש התכוף בספר בביטוי "השראה" נכתבו כמה מהסיפורים בלעדיהצילום: הוצאת כתר בשיתוף כנפיים

אולי כדי לאזן את השימוש בביטוי "השראה" נכתבו כמה מהסיפורים בלעדיה. על הסופרת הבריטית ביאטריקס פוטר (נולדה ב-1866), מחברת רב המכר הוותיק "הסיפור על פיטר הארנבון", מסופר כי "נהגה לשבת בשקט מוחלט"; הציירת האמריקאית המחוננת ג'ורג'יה אוקיף (נולדה ב-1887), מתוארת כאמנית נפלאה ש"ציירה יותר מעשרים ציורים של דלת"; השתיים אכן היו יוצרות מצליחות ביותר, אך ההשקה בינן לבין רוחו של הספר אינה מוצגת באופן ברור.

אל מול כל הנימוקים הרציונליים וההגיוניים שלי כאדם מבוגר, ניצב קהל היעד הנפעם של הספר - נערות. בבית שלנו המתינו בנותינו בציפייה רבה לצאת הספר השני בסדרה. מהרגע שהגיע, לא עבר זמן רב עד שהתמלאו העמודים הריקים שהוקצו בו לכתיבת "הסיפור שלך" ולאיור "הדיוקן שלך". בימים הבאים זכינו לשמוע עיבודים חופשיים - בהחלט מעוררי השראה - לסיפוריהן של כמה גיבורות שהכרנו ואחרות שעליהן לא שמענו עד אז. כל זאת בזכות פרויקט רחב יריעה, המצליח להצית התרגשות בדור צעיר של קוראות וקוראים.

דוד רפ | |חיי מדף

בישראל, גם ספרי הילדים נאלצים להתבגר מהר.

רבים מהכותרים שיצאו לאור רק לפני שנים אחדות כבר מוגדרים ספרים "ישנים", ולא יימצאו בחיפוש אקראי בחנות ספרים. 

במדור זה נפנה זרקור אל יצירות מעולות שנשכחו במהירות, או כאלה שמעולם לא זכו לתשומת הלב הראויה להן.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ