מה סוד חיי הנצח של הקלאסיקה "הלב"?

הספר, שנכתב כיומן של נער צעיר, היה חדשני לתקופתו. ועל אף היומרות החינוכיות והלאומיות של מחברו האיטלקי, הוא זוכה לפופולריות גלובלית עד היום. מה סוד קסמו?

דוד רפ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אדמונדו דה אמיצ'יס
איור: בן מירס. "קורותיה של שנת לימודים אחת, כפי שכתב אותן ילד מכיתה ז' באחד מבתי הספר העירוניים באיטליה"קרדיט: הוצאת אוקיינוס
דוד רפ

"והנה ערב אחד פתח מרקו, צעיר הבנים, ואמר בנחישות דעת: 'אני הולך לאמריקה לחפש את אמי'".

לאחרונה יצא לאור "מדריך הרפתקה לספרי נוער" (הוצאת אוקיינוס), בעריכת חגי ואסף ברקת. המדריך מרכז את יצירות המופת של הספרות העולמית לנוער, שנכתבו ב-300 השנים האחרונות, ובו אנשי ספר שונים מישראל מספרים על נסיבות כתיבת הסיפורים הללו ומה הופך אותם לפופולרים עד היום. הטקסט המופיע כאן הוא מתוך הערך "הלב", שתרם דוד רפ למדריך. 

מדריך הרפתקה
איור: בן מירס. במקרה של "הלב", חיי המדף הארוכים שלו נובעים מאיכויותיו הספרותיות והפיוטיותצילום: הוצאת אוקיינוס

הלב

מאת: אדמונדו דה אמיצ'יס

פורסם לראשונה באיטליה בשנת 1886

עד היום מזמזמים מבוגרים רבים את נעימת הפתיחה של סדרת האנימציה "הלב" כשהם מבקשים להתרפק על זיכרון ילדות. הסדרה, שזכתה בישראל ובעולם לפופולריות עצומה בשנות השמונים ולשידורים חוזרים מאז ועד היום, היא למעשה עיבוד לסיפור אחד מתוך הספר המלא "הלב", ששמו "מן האפנינים עד האנדים".

עלילת אותו סיפור עוסקת במרקו בן ה-13, שיצא לבדו מעירו ג'נובה שבאיטליה לאמריקה בחיפוש אחר אימו. הסיפור מאחורי סדרת הטלוויזיה נפרש על פני 33 עמודים מתוך הספר המלא, שראה אור באוקטובר 1886, ביום הראשון לשנת הלימודים בבתי הספר באיטליה, ולא בכדי. מחבר הספר, אדמונדו דה אמיצ'יס, ראה במשימת הכתיבה יעד לאומי-חינוכי לבני נוער וביקש לרפא באמצעות המילים את הצלקות של מלחמות העצמאות באיטליה. 

דה אמיצ'יס עצמו נולד שנתיים לפני אביב העמים של 1848. הוא גדל בעיר טורינו, שבצפון איטליה, והתחנך בפנימייה צבאית. כחייל השתתף בקרבות קשים על עצמאות איטליה, שבעקבותיהם פרש מהצבא והחל בקריירה ספרותית ועיתונאית. דה אמיצ'יס חיבר ספר שנשען על חוויותיו כחייל, כמו גם ספרי מסעות, אבל את פרסומו הגדול קיבל בעקבות "הלב".

אדמונדו דה אמיצ'יס
איור: בן מירס. אדמונדו דה אמיצ'יס: ראה במשימת הכתיבה יעד לאומי-חינוכיצילום: הוצאת אוקיינוס

נימת הפתיחה של הספר עניינית ומעשית: "ספר זה מיועד במיוחד לילדי בתי הספר היסודיים, בני תשע עד שלוש-עשרה; אפשר היה לקרוא לו: 'קורותיה של שנת לימודים אחת, כפי שכתב אותן ילד מכיתה ז' באחד מבתי הספר העירוניים באיטליה'". 

"הלב" נכתב, באופן חדשני לתקופתו, כיומן. הנער אנריקו מתעד בו שנת לימודים בבית ספר לבנים בעיר טורינו. בין עמודי היומן משולבים גם מכתבים מהוריו, עדויות היסטוריות וגם תשעה סיפורים קצרים, אחד לכל חודש לימוד, אותם בחר המורה האהוב על אנריקו.

את מקום העלילה המסורתית תופס תיעוד יומנאי של אירועים מעניינים למיניהם: השלג הראשון, המריבה בין בנו של מוכר פחמים לילד ממשפחת עשירים, יום הקרנבל עתיר ההתרחשויות – כולם ממוסגרים בנאומי המורים ובמכתבי ההורים, המספקים מסגרת אתית ודידקטית ליצירה.

עם צאתו זכה "הלב" להצלחה גדולה באיטליה. היה זה הישג לא מבוטל בחברה ששיעור יודעי הקרוא וכתוב בה לא היה גבוה. עד מהרה חרג הספר מגבולות איטליה. הוא תורגם לשפות שונות והסיפורים הקצרים שבו שולבו במקראות ובספרי לימוד במדינות רבות. בעברית הופיעו חלקים מהספר כבר בסוף המאה ה-19 והוא תורגם במלואו פעמים אחדות.

דה אמיצ'יס מטיף לערכים נשגבים כמו חברוּת, הסתפקות במועט, ענווה וגם אהבת המולדת וכיבוד אב ואם. יצירתו מלאה בפאתוס ושזורים בה אלמנטים פטריוטיים, אך חיי המדף הארוכים שלה נובעים בראש ובראשונה מאיכויותיה הספרותיות והפיוטיות.

יותר מכול, הספר מוקדש לאהבה בכלל – במוקד פועם לב רגשי ולא זה הביולוגי – ולחינוך בפרט. "הקשיבו," פונה מורהו של אנריקו אל כיתתו. "אתם המשפחה שלי. בשנה שעברה עוד היתה אימי בחיים, אך היא מתה. נשארתי לבדי. אין לי בעולם איש מלבדכם. אין לי שום אדם לחבב, אין שום אדם שעלי לדאוג לו. אתם תהיו הילדים שלי... אינני רוצה להגיע למצב שבו אצטרך להעניש מישהו. הראו לי שאתם ילדים רגישים, שיש לכם לב". כך, במילים פשוטות ומדויקות, דה אמיצ'יס מצפה מאנשי חינוך להתייחס אל שליחותם.

המספר הצעיר אנריקו עובר שורת התנסויות. רבות מהן קשות ואף טבולות בעננה מורבידית. המבוגרים בחייו מנסים לעצבו כאזרח פרודוקטיבי, תורם ומעורב, כזה שהחברה האיטלקית זקוקה לו נואשות. האמצעי העיקרי שבו הם עושים שימוש הנו פנייה, לעיתים מניפולטיבית, אל הרגש ואל השכל, תוך הימנעות כמעט מוחלטת מענישה.

תמונתה של איטליה לאחר איחודה אינה ורודה. דה אמיצ'יס מתאר בשפה מליצית את האישים שתרמו לשחרורה מעול זרים, ובהם ראש ממשלתה הראשון, הרוזן קמילו בֵּנְסוֹ די קאבור, והגנרל והמנהיג הנערץ ג'וזפה גריבלדי. אך איטליה של 1882, שנת מותו של גריבלדי ושנת הלימודים שאותה מתעד אנריקו, היא חברה במשבר, רחוקה מלענות על האידיאלים שלשמם נלחמו גדולי האומה.

דה אמיצ'יס משתדל להציע דרכים לגשר על הפערים החברתיים או לפחות להקהות את עוקצם. כאשר מצטרף לכיתה של אנריקו ילד ממחוז קלבריה הדרומי, שאוחד עם שאר חלקי איטליה לאחר מאבקים עקובים מדם, מקבל המורה את פניו בחום רב ומסמן לתלמידיו עד כמה חשובה האחווה. הסולידריות האנושית מוצעת כמזור גם לפערים סוציו-אקונומיים, אף שברור כי רצונם הטוב של אלה ששפר עליהם גורלם לסייע לנזקקים אינו יכול להציע פתרון שורש לבעיות אלה.

המחבר מתעניין באנשים משולי החברה וביניהם עיוורים, חירשים-אילמים, חולים ועניים מרודים. כאשר מתלווה אנריקו אל אימו, הניגשת למוסד לחולי רככת, היא מקפידה שלא ייפגש עם הילדים החולים כדי "לא להציג לעיניהם ילד בריא וחסון". הוריו של אנריקו לוחצים עליו להכיר את כל ילדי הכיתה ולהתייחס אליהם בכבוד, אך זהו כור היתוך חברתי בעירבון מוגבל. בעתיד ימשיך אנריקו ללימודים תיכוניים בגימנסיה בעוד שחבריו יהפכו לפועלים. "ומדוע לא תתראו עוד?" מיתמם האב. "כאשר תלמד באוניברסיטה, תלך לחפש אותם בבתי המלאכה". הוריו של אנריקו הם אנשים טובים ומיטיבים, אך אין הם מבשרים על ניסיון אמיתי להסרת המחיצות המעמדיות בחברה האיטלקית.

המחבר מספק לעלילה גם דמות שלילית לתפארת. מגלם אותה נער בשם פְרָנטי, המתנהג באלימות ומפגין אכזריות נוראה כלפי חולשה. הסופר והחוקר אומברטו אקו הקדיש לדמותו של פרנטי מאמר ובו, בתרגיל מחשבתי ספק-מחויך, ביקש להטיל ספק בחלוקה הדיכוטומית בין רעים לטובים בספר "הלב". אקו מצא בדמותו של פרנטי חירות מחשבתית והזדמנות לפריקת עול מעמדי. ואכן, אין ספק כי עמודי הספר רוחשים בה בעת כמיהה אל ערכי העבר וחתירה לניתוצם, לשם בניית עולם חדש.

תגיות:

דוד רפ | |חיי מדף

בישראל, גם ספרי הילדים נאלצים להתבגר מהר.

רבים מהכותרים שיצאו לאור רק לפני שנים אחדות כבר מוגדרים ספרים "ישנים", ולא יימצאו בחיפוש אקראי בחנות ספרים. 

במדור זה נפנה זרקור אל יצירות מעולות שנשכחו במהירות, או כאלה שמעולם לא זכו לתשומת הלב הראויה להן.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ