גבר, לא חצי בן אדם / הבלוג של איתן לשם

הקטסטרופה הטכנולוגית תשחרר אתכם מהכלא המגדרי, בתנאי שתשרדו אותה

השנים הקרובות טומנות בחובן את תחילת ההשתלטות הרובוטית על שוק העבודה, ובעיקר על עבודות שמבצעים גברים. זה יתחיל כאסון, אבל בסופו מסתתרת הזדמנות לפרידה מסממני הכוח הגבריים ולשוויון

עשרות מיליוני מובטלים ברחבי העולם מציתים מחאות המוניות ואלימות בדרישה שהממשלות שלהם יתנו מענה למשבר; מדיניות הרווחה העולמית קורסת; אנשים מתחילים לשרוף משרדי חברות טכנולוגיה, מסמנים אותם כ"שטן החדש" בגלל שלטענתם הם גורמים לכך שרובוטים מחליפים עוד ועוד תחומי תעסוקה, החל מעבודות מחסן, דרך נהיגה ועד שיפוץ בתים ומותירים אותם מובטלים. זה לא תסריט של סרט אסונות עתידני וגם לא חזון בלהות של עתידן רואה שחורות, אלא הערכות ממוסדות של כמה מארגוני המחקר הסולידיים ביותר בנמצא.

הרובוטים "באים לקחת את העבודות שלנו", מזהירים המומחים. הם אומנם ייצרו עבודות חדשות, שעיקרן פיקוח על הרובוטים שיחליפו את העובדים האנושיים, אבל בהחלט ישלחו מיליונים לאבטלה. בוודאי בשלב הראשון. כמה מיליונים? תלוי את מי שואלים. ההערכות הקלות מדברות על 20 מיליון עובדי מחסן וייצור ברחבי העולם שיישארו ללא עבודה עד 2030, המחמירות נוקבות במספרים כמעט דמיוניים - 800 מיליון מובטלים עד 2030 לפי מקינזי, ואפילו שני מיליארד מקומות עבודה שייכחדו לפי העתידן תומאס פריי. הפורום הכלכלי העולמי מאמין שכבר השנה ייעלמו למעלה משבעה מיליון עבודות בארה"ב לבדה, ומחקר של אוקספורד מתריע כי 47% מכלל העבודות הן "באפשרות להחלפה באוטומציה".

רובוט שף
להמשך הפוסט

גברים "רעילים", באמת? נראה אתכם מתקיימים בלי הרעל שלהם

החברה לא יכולה להרשות לעצמה גברים שלא קמים בחמש בבוקר ויוצאים לאסוף זבל, למתוח קו חשמל, לכבות שריפה ולמות בכל העבודות האלה. ואחרי שהחברה מרוויחה על גבם השבור של גברים, שמקריבים את גופם בעבור פרנסת משפחתם, היא דורשת מהם גם להיות "גברים חדשים"

שנת 2019 הייתה השנה שבה נמצא האויב הגדול ביותר של האנושות. הגורם לכל הבעיות, הדמון שקל להצביע עליו באצבע מאשימה. זוהי כמובן "הגבריות הרעילה", מושג שפמיניסטיות התאהבו בו מאחר שהוא מטיל את כל האשמה לפתחם של הגברים. לדידן, "הגבריות", זו שהם כל כך עסוקים בה ורודפים להשיגה, היא זו שמרעילה את מוחם, ואחרי שגופם מלא בתרעלה, הם יוצאים לאנוס את העולם. אבל בתיאור מצב העניינים הזה נשכחת עובדה חשובה מאין כמוה - הגבריות, רעילה או לא, פוגעת קודם כל בגברים עצמם. וחשוב מכך, מי שמתדלק אותה, מתחזק אותה וזקוק לה נואשות כדי לשרוד היא לא אחרת מאשר החברה המודרנית.

סיכומי השנה הביאו עמם מספרים בלתי נתפסים. 86 הרוגים בתאונות עבודה, כמחצית מהם בענף הבניין. ומהו ההרכב המגדרי של ההרוגים הללו? שקוף כמו היחס של החברה אל הגברים שיוצאים לעבוד בעבודות הקשות והמסוכנות ביותר שיש לאנושות להציע. לרוב הם גם לא מתפרנסים בצורה שהופכת את הסיכון לכדאי, אם יש בכלל דבר כזה. גברים בכל העולם נהרגים במהלך העבודה בכמות של פי עשרה מנשים, במדינות מערביות המספרים הללו אפילו גבוהים יותר.

גיף
להמשך הפוסט

למה גברים גרושים מתאבדים בשיעורים גבוהים?

אין עניין פחות סקסי מזעקה של גבר גרוש, ובכל זאת: בישראל מתאבדים עשרות גברים גרושים בכל שנה, אם נוציא את המחשבון נבין אולי למה

איתן שלום,

בהמשך לפנייתך, אני מפרטת את פרטי הסכם הגירושים שלי: אחרי שהתגרשתי, סוף סוף מצאתי דירה קרובה לבית בו גרתי עם האקס. הוא עדיין גר שם עם ההורים שלו. סיפור ארוך. אז ככה – אני מרוויחה 7,500 שקל ברוטו בחודש ושוכרת דירה ב-4,000 שקל. זה יוצא שמהמשכורת שלי פלוס קצבת ילדים, מינוס הורדות מס – מינימלית כי יש לי נקודות זיכוי על היותי אישה, אם וגרושה – נשארים לי כ-3,000 שקל בחודש.

סיפור נישואים
NETFLIX
להמשך הפוסט

אישה מזמינה סטייק במסעדה, ואח"כ מתפלאים שאנחנו רווקים

סערת כוס הקפה "הלא גברי" בטוויטר סיפקה הצצה להגדרות הגבריות שהגבר נאלץ לחיות תחת חסותן, הפעם דרך ההשגחה העליונה של החברה על סוג הקפה שהוא שותה. מתי כבר נהיה בשלים לעבור לעידן של תה נשי לגבר גברי?

אומת הטוויטר רתחה בסופ"ש האחרון בגלל כוס קפה קטנה. למאושרים שבינכם, אלה שאינם מצויים בביצת הטוויטר הטובענית, הנה תקציר: ליטל שמש, מגישה בערוץ 20, צייצה ביום חמישי האחרון כי "רק בתל אביב את תשמעי מישהו אומר 'אפשר בבקשה הפוך חלש בלי קצף על בסיס מים עם חלב דל?'. אחר כך מתפלאים למה אנחנו נשארות רווקות".

התגובות, שהכילו את כל סוגי הקפה, זרמו ותקפו את קיבוע "הקפה המגדרי". ציוצים מצחיקים, מרושעים ונפגעים כולם תהו על דבר אחד – האם הקפה באמת עושה את הגבר? ולמה הגבר בכלל צריך שמשהו יעשה אותו? במקביל, הפך הציוץ ההומוריסטי של שמש גם לסערת הזעם של סוכני שימור המצב, שלא הבינו למה כולם נפגעים. הם טיפחו את הקפה השחור, החזק והפשוט כסמל סטטוס-מגדרי גברי בר קיימא. למרות ההתגוננויות וההפחתה בחשיבותו, יש בציוץ הזה הרבה. 

וויסקי לפטמה
להמשך הפוסט

הגאולה ההורית מצויה באבא שממתין מחוץ לחוג של בתו

לקחת לחוג, להחזיר מחברה ובעיקר להמתין - אימהות עדיין מבצעות את רוב המטלות הדורשות שהייה ואבות בעיקר חשים כלפיהן אימה. אבל חוסר המעש הכפוי הזה משתלם לכולם וטומן בחובו מפתח ליחסי אבות וילדיהם

בשבוע שעבר התגלגלתי למקום מוזר, שנראה כי כף רגל אבהית לא דרכה בו מעולם – חוג ריקוד לילדים. לא תיכננתי ללוות את בתי לחוג, הבהרתי לה שבלו"ז שלנו כתובים דברים אחרים לחלוטין ובעזרת הרמת מסך עשן של הפצצת רשימת מטלות שעלינו להספיק היום, אפילו השגתי את הסכמתה. ואז פתאום החלטתי בשבריר של רגע שבמקום להציל את אחר הצהריים שלי מהמתנה נצחית, אאתגר את עצמי. אז אמרתי לה "את יודעת מה, יאללה, מחולצ'יק איט איז". 

מעבר לרינה המתפרצת של הזאטוטה, שהבינה שהחוג הזה קורה, הדבר השני שאירע הייתה ההבנה – שלא לומר תבהלה – שאחזה בי על כך שבעתידי הקרוב נמצאות כעת 45 דקות של המתנה. לא לטובת ארגון הבית, לא בכדי להתאחד עם נותן שירות, לא עבור משהו שיקרה ואפילו לא כי משהו קרה. סתם ככה, להמתין בלי שום תכלית לבת שלי. בזמן שביצעתי את הדבר הקשה ביותר לגבר, והמתנתי ללא מעש, בחנתי את הנפשות הממתינות. רוב נשי מובהק. תקופת ההמתנה הפכה לשאלה – האם כל הזמן הזה, שלרוב אימהות משקיעות אותו, בחוגים, במפגשים עם חברים, בהסעות ושאר המתנות, האם שם קבור הכלב של היחסים היותר טוטאליים של ילדים עם אמם?

הדוד
להמשך הפוסט

לואי סי.קיי הכי מצחיק, אבל אני מצטער שהלכתי למופע שלו

הוא שילם את חובו והתנצל, כך שהכל היה מוכן להנאה מגאון הסטנד-אפ. אבל ככל שנמשך המופע שלו, עננת האוננות לא רק שלא התבהרה, אלא התקדרה והכעיסה

לואי סי.קיי הוא מלך הקומדיה, וגם מישהו שאהב לאונן מול נשים. ההאשמות נגדו סווגו אצלי בקצה הרך של הטרדות מיניות והוא התנצל עליהן. "חייבים ליצור לעצמנו מדרג", נשמעתי הגיוני מאוד לעצמי וטענתי בפני כל מתנגח שהאיש שילם את חובו לחברה - שנתיים זה הרבה זמן לשבת ללא מעש, שלא לדבר על הסרט שנגנז, הסדרה שבוטלה והפיכתו של הג'ינג'י לאישיות שנואה במיוחד בניו יורק מכורתו. הכל היה מוכן להנאה מגאון הסטנד אפ הגדול, אבל ככל שנמשך המופע שלו, עננת האוננות לא רק שלא התבהרה, אלא התקדרה עד לכדי גמירה חנוקה.

זה התחיל כבר במופעי החימום. לין קופליץ הבהירה מיד ש"גברים הם יצורים פשוטים", שרק רוצים "לסתום לנשים את הפה". החכמנו, תודה. קית' רובינסון כבר לקח את ההגנה על לואי לרמת הפאנץ', כשהשווה את האוננות התמימה של אדונו למקרה תקיפה מינית די מבעית שהוא עצמו חווה בילדותו. "אני בסדר", הוא הבהיר לכל מי שחשב שתקיפות מיניות זה עניין רציני. הכל מוכן ללואי.

לואי
להמשך הפוסט

גברים נוהגים טוב יותר מנשים, וזה בדיוק מה שמסוכן

יותר הרוגים, יותר עצבים ויותר פורעי חוק על הכביש – הגברים מרגישים שהכביש הוא מבחן הגבריות שלהם. אבל הגיע הזמן לתת לנשים לנצח

מי נוהג יותר טוב, גברים או נשים? הוויכוח הזה הפך ליהלום שבכתר מלחמת המינים. הגברים מביטים לכל חלון של מכונית, שלדעתם נסעה באופן ביזיוני, ומפטירים "נו מה, ברור שזאת אישה". והנשים? נראה שהן לא מתעניינות בוויכוח הזה כלל. מתרכזות בנהיגה, כפי שצריך. בתוך פרדוקס הנהיגה של הגבר מתחבאים תסמינים מגדריים ודפוסים מקבעי תודעה, שבשילוב עם כביש מהיר הופכים לשדה הקטל בו הגברים מובסים על ידי "הגבריות" של עצמם.

ראשית, יישוב הוויכוח הנושן – גברים נוהגים טוב יותר מנשים. הם עוברים טסט ראשון בשיעור גבוה יותר (11% מול 9%); והטסטוסטרון הגברי מגדיל את יכולת תפישת המרחב, מה שמעניק להם אפשרות להגיב מהר יותר למתרחש בכביש, בפחות זמן. מחקר של אוניברסיטת UCLA שהעמיד נהגים ונהגות למבחן של מורי נהיגה, מצא שגברים קיבלו ציון ממוצע גבוה יותר מנשים (2.66 לגברים מול 1.6 לנשים). 

גיף
להמשך הפוסט

שבע דקות שמסבירות למה הבנים שלנו צועדים לקראת אסון

לכבוד יום הגבר הבינלאומי החליטו ארגוני גברים להתמקד ב"משבר הבנים" באמצעות הרצאה מרתקת של אחד מאבות תנועת הגבריות החדשה. אם יש לכם בן, נכד או אחיין - עשו לו טובה וצפו

יום הגברים הבינלאומי מצוין בכל 19 בנובמבר החל משנת 1992. השנה ייערכו בישראל כמאה אירועים לציון היום הזה, שמטרתו להעלות מודעות לאפליות שונות כנגד הגבר ולציין את התרומה החיובית של הגבר לחברה המודרנית. אנשי דף הפייסבוק "על גבריות ומעבר לה", בשיתוף עם עמותת לצדכם, שחרטה על דגלה עזרה לגברים בישראל, החליטו להקדיש את היום הזה ל"משבר הבנים".

ד"ר וורן פארל, פמיניסט מוצהר, שהפך לאחד מאבות תנועת הגבריות המתחדשת, טבע את המונח "משבר הבנים" כדי להגדיר את אחת הבעיות הבוערות של החברה המערבית – חוסר הכיוון של הבנים שלה. פארל מצביע על עשרה גורמים המובילים למשבר, שתוצאותיו הם דיכאון, אלימות, חוסר תכלית, קשיים בלימודים ועוד.

נערים
גיל אליהו
להמשך הפוסט

ריי דונובן הוא הסיוט של כל גבר

לקראת העונה השביעית של הסדרה, שפירקה את הגבריות לרסיסים, קבלו סקירת מצב של ה"גבר גבר" הכי מרוסק על המסך שלכם

הוא עשיר, הוא חזק, הוא עוצמתי, הוא שולט, הוא פותר בעיות, הוא מגשים חלומות. הוא כל מה שהחברה רואה בגבר. אבל הוא גם בודד, מדוכא, מלא חרדות, חלש, פגיע, עצוב ורוצה למות. הוא כל מה שגבר יודע שאסור שהחברה תראה בו. ריי דונובן חוזר הערב לעונה שביעית, בה ימשיך לשקף את פני הגבריות המצוקתית של המאה ה-21. 

את העונה השישית סיים ריי בפריצת דרך. הוא הרים טלפון למטפל והודה בכך שהוא צריך עזרה. אלו הן שש שנים שכללו את מות אשתו האהובה, התרחקות שיטתית של ילדיו ממנו, ריב אלים עם אביו, מעצרים, רציחות, אלכוהוליזם הולך ומחריף וטיקים בלתי רצוניים שמצלקים את קלסתרונו המצודד. נדרשו שש שנים של סבל והרס עצמי כדי שריי דונובן, לא בדיוק אדם לא-מודע לעצמו, לרדת על הברכיים ולהודות בכך שהחיים שלו יצאו משליטה.

גיף ריי
להמשך הפוסט

הכותרת הזו ארוכה יותר מהאורגזמה הגברית. איך אפשר לשנות את זה?

בעוד שהאורגזמה הנשית נמשכת כעשרים שניות, הגברית רק כשלוש. כשזה הכלי היחיד שלך לביטוי מיני, זה מוגבל כמו שזה נשמע. כדי להרחיב את המנעד המיני, על גברים לשבור טאבואים גבריים. האם יצליחו?

כדי להבין את הפחדים העמוקים ביותר של הגבר, כל מה שצריך לעשות זה להריץ בראש את מיטב הקללות המוכרות לו ולכם. לא קשה לנחש שהמילים "הומו" ו"תחת" מככבות שם כחלק מהמלחמה החברתית בכל גילוי של נשיות אצל גברים. ככל שהגבר מתבגר הוא לומד להוציא את האיברים "הנשיים" שלו מחוץ למשחק, כל משחק, בוודאי זה המיני. כך הוא מוותר, מרצון שנכפה עליו, על התחת והפטמות ונשאר רק עם הזין ביד. פונקציונאלי מעין כמוהו, האיבר הגברי נועד לחדור ולגמור – ולכך הצטמצמה המיניות של הגבר.

את התוצאות ההרסניות של הפונקציונליות המינית של הגבר ניתן לזהות במספר תחומים – מאכזבה נשית מתפקודו, המהיר ומכוון המטרה (והרי זה כל מה שנותר לגבר המופשט מאיבריו האינטימיים), ועד אורגזמה שאינה משתווה לזו הנשית. האורגזמה הנשית נמשכת 20 שניות ויותר, ואילו זו הגברים נמשכת שלוש שניות בלבד. יש גברים שמושכים אותה עד לעשר שניות מלאות, חצי ממשך זמן ההנאה הממוצע אצל אישה. 

אורגזמה גברית
להמשך הפוסט

בעזרת טבלה פשוטה וילדה מתוקה, הצלחתי לנפץ את מעגל הכעס הגברי

גברים יודעים לכעוס בעוצמה והחברה אוהבת אותם כועסים, אבל המחיר שהם ומשפחתם משלמים על כך מגיע בדמות צלקות ארוכות טווח. כדי למתן את הכעס, צריך להכיר את הרגשות שמעוררים אותו

כעס הוא הרגש האהוב ביותר על גברים. קל להם לבטא אותו, החברה מכירה בו כרגש גברי לגיטימי – אולי היחיד שהם יכולים לבטא מבלי לשלם על כך מחיר חברתי. החל מ"תחזיר לו" בגיל הגן, דרך "אל תצא פראייר" בצבא, ועד "תראה להם מה זה" בבגרותם. גברים אוהבים לכעוס. אין בכעס עצמו משהו רע, זה רגש לגיטימי. זו הדרך שבה גברים מבטאים את הכעס, שהופכת אותו לבעיה. היא מתחזקת את שרשרת האלימות והפחד האנושית.

ישנן שלוש דרכים לבטא כעס – הדחקה, אסרטיביות, או התפרצות. המדחיקים אוגרים את הכעס עד להתפרצות או עד שהם נהיים חולים; האסרטיביים יכולים להכיל את הכעס, להבין את סיבותיו ולתווך אותו לאדם אחר; המתפוצצים מגיבים בתוקפנות מתפרצת שמבהירה היטב לשומע "אני כועס".

כעס
להמשך הפוסט

התשלום בדייטים הוא רק תחנה ראשונה בחרדה הכלכלית המשתקת של הגבר

הזמנים המשתנים והמשמחים מקטינים את הפער בין שכרן של נשים לגברים, אך המוסכמות החברתיות עדיין דורשות מהגבר יותר. הרבה יותר. זה מתחיל בתחושת ניצול ונמשך עם לחץ, חרדה ודימוי עצמי נמוך. האם נשים ירימו את החשבון ויצילו את הגבר הטובע?

חידה – שני אנשים בוגרים נפגשים לדייט בבר. הוא ניסה להצחיק, היא ניסתה לעניין, ושניהם נהנו פחות או יותר במידה שווה. מי ישלם את החשבון? הקושיה הזו כבר מזמן הפכה למאבק פמיניסטי מחד, ומאידך לבומרנג בעבור גברים שהעזו לאפשר את הושטת היד הנשית אל עבר הארנק ומואשמים כ"קמצנים". אלא שבתוך השאלה החבוטה הזו מסתתר תסכול מגדרי, מתח מתמשך על פני שנים והמבוא לאי השוויון ההרסני. 

בסקר שנערך על ידי אתר ההיכרויות okcupid שהקיף 54 אלף נשאלים, נמצא שרק 32% מהנשים ו-15% מהגברים יבקשו לפצל את החשבון בסוף הדייט. 60% מהגברים יעדיפו לשלם את החשבון כולו, לעומת פחות מאחוז בודד מהנשים שיעשו זאת. מחקר שנערך ב-2015 על ידי שלושה חוקרים אמריקאים מצא שמתוך המבקשות להשתתף בתשלום, 39% מייחלות לכך שבקשתן תידחה ו-44% מכלל הנשים שנסקרו הרגישו לא נוח כשהתבקשו להשתתף בתשלום.

סיינפלד
להמשך הפוסט

"ג'וקר" מתייחס לבעיה הכי מאיימת בעולם, האם מישהו יקשיב לו?

סרט הקומיקס האפל הפך לשנוי במחלוקת בשל הקביעה שהוא "סמל של אינסלים", שעשוי לעודד אלימות. אבל ייתכן שבתוכו מתחבא הסוד להשתלטות על הקבוצה הדמוגרפית הכי מסוכנת בעולם - גברים צעירים ובודדים

בסוף השבוע עלה לאקרנים בארה"ב הסרט המדובר "ג'וקר", וכצפוי התקבל בהיסטריה ופחד. הקרנות בוטלו בשל איומים, אבטחה הוצמדה להקרנות אחדות והשיח ברשתות החברתיות נסוב סביב השאלה "האם הסרט מסוכן?". כל זאת בשל חשש ממקרה ירי המוני דומה לזה שאירע בהקרנת הבכורה של "עלייתו של האביר האפל" ב-2012. אך הייתה סיבה נוספת לעליית מפלס החרדה של האמריקאים - אל דמות הג'וקר שמגלם חואקין פיניקס הוצמד התואר המאיים "אינסל".

ה"אינסל" הוא מונח שמתייחס לגברים צעירים, בודדים ולא פעילים מינית, למרות שכן היו רוצים בכך. הוא נכנס לשימוש לראשונה ב-1997, אז תלמידת קולג' קנדית מתוסכלת פתחה בלוג שהפך במהרה לכר פורה לשיתוף תסכוליהם של צעירים אחרים. בשנים האחרונות, הפך המונח לתיאור תת-תרבות מפחידה, מאחר שכמה ממבצעי מעשי הטבח ההמוניים בצפון אמריקה הזדהו כ"אינסלים". כבר ב-2002, קבע ה-FBI  כי למעלה מ-80% מהיורים הם "בודדים, מדוכאים ונואשים ביותר, שניסו בעבר או שקלו התאבדות".

ג'וקר גיף
להמשך הפוסט

גבר, הפסק להתלונן, תתחיל לחיות

התלונה הפכה להיות מפלטו של הגבר בבואו לדבר על רגשות בחיים. זה מצחיק, מעיק ובעיקר מלא סכנות רגשיות. הפתרון טמון בהכרה שהתלונה היא אויב מסוכן בדרך לשפיות גברית

כולכם מכירים אותו, רבים כבר ספגו את משנתו ולאף אחד אין באמת כוח אליו – הגבר המתלונן. במקביל לפריחתו כ"אב מעורב", שמפשיל שרווליו וצולל לקקי עד מרפקיו, האבא החדש אימץ לו גם אופי התבטאות חדש שעיקרו תלונה. במבט עייף ומיואש הוא עונה לכל מתעניין שמח בחלקו, שהחיים הם קשים ושעיקרם סבל. ילד חדש? תלונה. ילד ישן? תלונה. זוגיות? תלונה. לכל אירוע בחיים תלונה משלו, על כל שאלה תלונה. במרוצת השנים התלונאות אף הפכה לסוג שיח גברי נפוץ, הומוריסטי אמנם, אך מסוכן מאוד לגברים עצמם ולאחרים גם.

למרות התוספת החדשה לתלונה – הילד והמטלות שהוא מביא עימו – מדובר בפרקטיקה גברית אהובה וישנה. משחר ההיסטוריה התאספו הגברים סביב כוסיות הברנדי ששלהם ויללו. הבוס, השכר, האישה או הבית. לא משנה הסיבה, הגבר תמיד הפגין את חוסר שביעות רצונו מהמצב. כך הוכיח הגבר, לעצמו ולחבריו, שהוא לא קופא על השמרים. הוא תמיד נע קדימה, אף פעם לא נח על זרי הדפנה ולחלוטין גבר ברמ"ח איבריו ותלונותיו. התלונה גם הביאה לו מקום של כבוד בין הגברים, עת יכול היה הגבר באותה הזדמנות לבשר להם על הישגיו בעולם (אישה, עבודה) ולסמן להם שלא השתנה ושהוא עדיין אותו גבר שלחופש נולד אך לכלא נשפט.

ג'ון אוליבר
tenor
להמשך הפוסט

למה אני משתין בישיבה

מתן שתן בעמידה הוא לא יעיל, לא נקי ולא מתגמל לעומת האופציה השנייה, שהיא "לא גברית" אך הרבה יותר בריאה. האם הגיע הזמן שגברים ינטשו את המעוז המיותר ביותר של הגבריות?

הפעם הראשונה בה התיישבתי על האסלה שלא למטרות החראה הייתה אי שם בתקופתה הבליינות, כשהייתי שיכור מדי למלא את תפקידי כגבר ולהתרוקן בעמידה. הפעמים האחרות כבר באו מהר יותר, כחלק מתקופת המועדונים הקשה, אז קשה היה לעמוד באופן כללי והישיבה נראתה נוחה ומזמינה. מאז, השתנת ישיבה הפכה לנוהל של לילות, שהרי ניתן להמשיך לנמנם תוך כדי הטפטוף. מהלילה הפיפי הישוב זלג גם ליום, תחילה כשרק אני בבית ולאחר מכן בדלת פתוחה מול בתי הקטנה. כן, אני משתין בישיבה ומודה על כל רגע, אך אחיי ממשיכים להשתין בקיר כשהם ספונים ב"נוחות העליונה", לכאורה, של ההשתנה האומללה בעמידה.

לא צריך הרבה כדי להפוך את מניית יתרונות ההשתנה בעמידה לפרץ קנאה עבור כל אישה. בתוך שניות אני יכול להיעמד בכל תוואי שטח, לפתוח את חנות מכנסיי ולהזרים החוצה את כל רעליי. אני יכול לעשות זאת ביום ובלילה, בכפור ובלחות, בשטח ובאחורי בניין תל אביבי (תוך כדי יציאה נונשלנטית שמסגירה לחלוטין את מעשיי). "ברוך שלא עשני אישה" הוא הפתגם שגברים רבים ממלמלים לעצמם בתורים הקצרים יותר של שירותי הגברים, ובמהלך ההתרוקנות המהירה יותר מזו של הנשים.

משתין בישיבה
להמשך הפוסט

שואת הגבר: המִספרים

הגבר מת, מנוצל וסובל כל הזמן - הבעיה העיקרית היא שהוא אפילו לא נכון לקבל את העובדה שהוא חוליה חלשה בתוך מערכת חברתית שגורמת לו לקרוס. אלה המספרים שמאחורי סיפור הזוועה של הגבריות

גברים הם 93% מההרוגים בתאונות עבודה (44 מתים בחצי השנה הראשונה של 2019), 80% מהמתאבדים, 77% מהנרצחים ברחבי העולם. 78% מהנפגעים בעבירות אלימות קשה הם גברים, רק 10% מהם יתלונן על כך למשטרה. רק 16% מהגברים מקבלים משמורת מלאה על הילדים שלהם ו- 97% מדמי המזונות משולמים על ידי גברים. אחד מחמישה גברים ימות עד גיל 65, גברים חיים חמש שנים פחות מנשים בממוצע במדינות מערביות. הסבירות שגברים יורשעו במשפט פלילי היא 165% יותר מזו של נשים. גברים מרוויחים 61.5% מהכנסות משק הבית, אך מבזבזים רק 25% ממנו.

62% מהגברים בישראל עובדים (41 שעות שבועיות בממוצע) לעומת 53% בלבד מהנשים (31 שעות שבועיות בממוצע). גברים עובדים חמש שנים יותר במדינת ישראל. גברים נמצאים בסבירות של 37% יותר מנשים למות מסרטן, 56% יותר לפתח מחלה סרטנית לא תלוית מגדר ו-67% יותר סיכוי למות ממנה. 75% מהמיתות בטרם עת כתוצאה מסיבוכי מחלות לב, הן של גברים. מסך 72 סיבות המוות הידועות, רק בחמש נשים "מובילות" (לדוגמה, מסרטן שד ומסיבוכי היריון). גברים נמצאים במקום הראשון במוות מ-15 סיבות המוות המובילות בעולם.

מתוך הסרט "מועדון קרב"
להמשך הפוסט

המחלה הסמויה שתוקפת גברים רבים ללא ידיעתם

מתאבדים יותר, בודדים יותר, אבל באופן רשמי מדוכאים פחות – ברוכים הבאים לפרדוקס של הגבר. לא רק שאין לגברים כלים להבין את מצוקתם, הבעיה מוכפלת כשגם החברה לא מקבלת את העובדה שהם יכולים לסבול

זו לא הפעם הראשונה בחיי שאני מרגיש בודד, רחוק מכך, אבל זו בהחלט הפעם הראשונה בחיי שאני מרגיש נטול חברים. חלקם בגדו בי, חלקם התאדו מחיי או אני מחייהם. בכל מקרה השורה התחתונה זהה – אני די לבד. באופן פרדוקסלי התחושה הזו מגיעה בד בבד עם חיים אישיים משגשגים. הזוגיות לא במשבר, ההורות משמחת וממלאת, אבל הנפש ריקה מחבר. וזה לא רק אני.

גברים יחידניים מרגישים יותר בודדים מנשים יחידניות, אלמנים מרגישים יותר בודדים מאלמנות, גרושים יותר מגרושות. כך על פי מחקר של אוניברסיטת מרבורג, גרמניה. רק גברים נשואים הרגישו מעט פחות בודדים מנשים נשואות, כנראה כי הם לא יודעים כלל על בדידותם. גברים גם מתאבדים הרבה יותר מנשים, פי שלושה יותר למען הדיוק. האם ייתכן שבין הבדידות להתאבדות עובר קו ישיר אחד ושמו דיכאון גברי?

ריי דונובן
להמשך הפוסט

למי קראתם פריבילג: האם ישראל הייתה עומדת ב-146 הרוגות במלחמה?

"לך בני, עשה את מה שצריך" - השבוע לפני 13 שנה נעקדתי על ידי אימי, עמי ועצמי. חזרתי בחיים כדי להבין שעבור העולם, הדם שלי שווה פחות. הרבה פחות

את בוקר ה-8 באוגוסט 2006 לא אשכח לעולם. הטלפונים החוזרים ונשנים פילחו את שנתי בשעה שלא הכרתי מהצד הזה של השעון כבר כמה שנים - חמש בבוקר. מהעבר השני נפלטה הודעה מוקלטת שבישרה לי שביחידתי הופעל גיוס חירום. "אם אתה הוא אתה, לחץ 1", סיימה ההודעה את עצמה ושלחה אותי לבוקר של שיחות טלפון סהרוריות עם חברי שזכו להשכמה בטרם עת גם הם.

אחד התחבא מתחת למיטה, אחר ניגש מיד לבאנג והתחיל לשוחח עם המכשיר, היה גם מי שלחץ 2. כמה רציתי ללחוץ על המקש שיכריז "אני אינני אני", אבל שרשרת הדורות הגברית לחצה במקומי והתפניתי לארגן את הנסיעה צפונה. אחד מחבריי דווקא לחץ 2, ומיד הפך לגיבור עבור כולנו. לא כעסנו עליו, אלא להפך - קינאנו ביכולת שלו להתנגד. הוא היה אחד מול מאות גברים-כבשים כמוני.

בתי הקברות הצבאיים
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

אתם פשוט לא מכירים את הבנים שלכם

האם "בני טובים" יכולים לאנוס? עצם המעשה מגחיך כמובן את ההגדרה. ובכל זאת, חברה שמחנכת את בניה לצייתנות, אל לה להתפלא ש"מיטב בניה" הופכים למסוכנים כשהם עם "החבר'ה" שלהם

האם כל גבר הוא אנס בפוטנציה? לא. האם גברים מסוימים, כשהם חלק מקבוצה, יכולים לעשות מעשים איומים ונוראים, שלא יעלו על דעת הוריהם? כן. גלי ההדף של התפוצצות פרשת האונס באיה נאפה שלחו את הישראלים לעשות את הדבר שהם עושים הכי טוב – להאשים. הנשים האשימו את הגברים, המבוגרים את הצעירים, השמאלנים את הימנים, וכולם ביחד האשימו את ההורים. הביטוי "בן טובים" הפך למושא בדיחות ברשת ולמחאה מגדרית נגד אנסים המוגדרים בפי הוריהם כזכים משלג. אך את האמת יש לומר - סביר להניח שהוריהם באמת רואים בהם זכים וטובים. הם סבורים שהם כאלה בגלל שהם לא באמת מכירים את ילדיהם כשהם נמצאים בחיק החם והממלכד של החבר'ה שלהם.

נערים בגיל ההתבגרות, ומעט אחריו, מעבירים את כובד המשקל של חייהם אל החברים, אותה "חבורה" במלעיל, שהופכת למיקרוקוסמוס החברתי המגדיר עבורם את עצם היותם "גברים". כשהם חלק מהחבורה, הם עשויים לעשות את הנוראים שבמעשים, החל מביריונות וחרם, עבור בהתעללות פיזית וכלה במעשים פוגעניים כנגד המין הנשי. הכל בשם "הוכחת הגבריות" בפני הקבוצה והוכחת ההשתייכות אליה, שכן הגבר למד מאז גיל חמש – אז נוצר הפיצול הרגשי, לפיו הוא מצווה לא להרגיש – לציית לקבוצה.

גיף
להמשך הפוסט

גברים, עזבו הכל וסעו לסיני. עכשיו

מעבר הגבול בין העשייה להיעדרה עשוי לפתוח בפני הגבר צוהר לעולם נטול כל אותם ציוויים שהופכים אותו למכונת עשייה נטולת רגש, שלוקה בבדידות גברית שקטה. הגברים ראויים לזה, אבל האם יצליחו ליהנות מברכת הבטלה?

כגבר, אתה חייב לעשות. כל הזמן. להוכיח את עצמך, לעולם, לעצמך ולשרשרת הדורות ההיסטורית שמלווה אותך כצל מאיים כל חייך. עשה – זו המצווה הגברית האולטימטיבית. תתגייס, תזיין, תייצר כסף, תציע נישואים, תעשה ילדים, תותיר חותם בעולם. אחרי הכל, אתה גבר, אתה לא יכול להרשות לעצמך סתם להיות. אם לא תעשה, איך תציג לעולם את היותך? איך תשלם על דייטים? איך תציג את העושר שלך? איך תוכיח שההבטחה הכוזבת לכוח, שניתנה לך בגיל חמש יחד עם הציווי "לא תבכה", אכן מתממשת? אם לא תעשה, תמות. טוב, אולי לא תמות, אבל בטוח לא תהיה גבר.

כי גבר "אמיתי" לא רפוי, הוא לא רגוע. גבר-גבר הוא עצבני, תכליתי, מבצע דברים, סוגר עניינים, מקפל פינות, תופר סידורים, מדרדס ישיבות ומתקתק חביתות לכל הילדים. הוא עושה לביתו, לעסקיו, לילדיו. רק לא לו. כשזה מגיע אליו, הגבר שובת מכל מלאכה. הולך פחות לרופא, מדבר פחות על עצמו, לא דואג לרווחתו האישית, מת ארבע שנים מוקדם יותר מנשים, מדוכא, כועס, אלים. כלפי חוץ הוא כל יכול, כלפי פנים הוא חרדה גדולה שנובעת מחוסר היכרות שלו את עצמו. מי הוא בכלל אם לא חייל, פועל, איש עסקים, מובטל, מת?  

כיסא נוח
להמשך הפוסט

מה יותר חשוב מהנקה? זמן איכות של האבא עם התינוק

למרות שחשיבות ההנקה אינה מוטלת בספק, ההיקשרות הרגשית של האב עם התינוק עשויה להצמיח תועלות גדולות הרבה יותר למשפחה כולה

קשה לצאת היום נגד הנקה, ובכל זאת אעטה שיריון מגן ואנסה: הפחתה של שתי הנקות ביום תעשה רק טוב למשפחה צעירה ורצוצה. אין מדובר על ויתור כליל של אותן הנקות "חסרות", אלא הפקדתן בידי האבא, בין אם בבקבוק עם חלב אם שאוב מראש ובין אם – רחמנא לצלן – בעזרת התמ"ל המרושע. מתן האפשרות לגבר להיות שותף במלאכת האכלת התינוקת שלו טומנת בחובה אפשרויות אדירות לזירוז הפיכתו לאב מעורב רגשית, להאצת השוויון בחלוקת הנטל ההורי ובהנגשת איזורים רגשיים שלגבר לא הייתה אליהם גישה לפני כן.

הנקה הפכה בשנים האחרונות לדת, שלעיתים חוצה את רף ההמלצות ועוברת לדחיפה אלימה – בבתי חולים, בסביבה המרשה לעצמה לשאול אם אכן האם הניקה ובפרסומות שמציגות את ההנקה כחזות הכל. הנקה היא אכן דבר מופלא, בעלת סגולות רפואיות, רגשיות וקוגניטיביות מוכחות, אך היא לא נטולת בעיות. חוסר היכולת לשלוט על כמות החלב שהתינוק מקבל, הכאבים הפיזיים והנפשיים הכרוכים בהנקה, בין אם מוצלחת או כושלת, ומעל הכל הכבילה של האם לתינוק למשך חודשים רבים והדרתו של האב מאחת הזירות החשובות ביותר ביחסים הוריים - האכלה. 

דה נירו
להמשך הפוסט

"לא, זה לא", אבל מה לגבי "כן"? הגיע הזמן שנשים ייקחו אחריות על הסקס

מניצני המיניות ועד יחסי מין אחרי הנישואים - האחריות על היוזמה, ההנאה והנשיקה הראשונה תמיד מונחת לפתחו של מין אחד. חלוקה באחריות תוביל להורדת הלחץ, הגברת ההנאה והדגשת ה"לא" המוחלט

גבר ואישה יוצאים לדייט שמסתיים בהצלחה מתחת לביתה - על מי מוטלת האחריות ליזום נשיקה? נער ונערה יושבים, צוחקים ונהנים תוך כדי הפגנת רמזים הדדיים - מי מהם צריך לפרש אותם ולבצע צעד קדימה? בני זוג עייפים מהחיים, מוכרעים מהילדים וספונים בפיג'מות - מי צריך ליזום יחסי מין? כל השאלות הללו הן רטוריות. כי מלוא האחריות ליחסי מין - מהיוזמה, דרך ההנאה ועד הפעם הבאה - מוטלת כמעט תמיד על הגבר. למה בעצם?

גברים ונשים הם יצורים חברתיים, וככאלה רבים מהם מקפידים לקיים את תפקידם המגדרי. גברים "חייבים" לרצות מין תמיד, לדחוף אליו בכל מחיר ולקדש את החדירה כתמצית הקיום כולו. לצורך הבטחת האקטיביות הגברית (שהרי גבר פסיבי הוא לא גבר) מופרחות סיסמאות נדושות, מופעל לחץ חברתי ממשי על נערים שמתביישים לעשות את הצעד הראשון, ואינספור תכניות טלוויזיה או סרטים מתגייסים להציג את הגבר כחיה המוּנעת מצורך תמידי במין.

אריה ולביאה
להמשך הפוסט

אמא לא יודעת כלום. גם האבא. בואו נתחיל מכאן

אמהות טריות נדחפות להפגין ביצועי-על עם התינוק החדש, בזמן שהגברים נדחקים הצידה. משם נפערת תהום בין האמא "היודעת" לאבא ש"לא יודע", כששניהם מפחדים לחולל שינוי. אבל שינוי בנקודת הזמן הזו הוא צעד ראשון וקריטי בדרך למהפכה מגדרית בה כולם מרוויחים

שינויים הורמונליים, הפעלת נוירונים חדשים במוח, ייצור אוקסיטוצין ופעילות חלקים במוח שקשורים להבנה חברתית ועיבוד רגשות – כל אלה מתקבלים בטבעיות כשמדברים על השינויים שהאמא עוברת לקראת לידת התינוק שלה, אך למעשה אלו שינויים שעוברים על הגבר. מבול מחקרים חדשים מצא – משום שאף אחד לפניו לא חיפש – שגברים משתנים לחלוטין עם הופעת תינוקם, ממש כמו הנשים. אז למה יש נשים (וגברים) שעדיין חושבות ש"אמא יודעת הכי טוב"? 

הסצינה מוכרת, כמעט מדי. אמא טרייה, עייפה ורצוצה, נדרשת להפגין כישורי-על מידיים מול הילד שאפילו לא החלה לפתח אליו רגשות. היא נבחנת על ידי זכוכית מגדלת אבולוציונית מרובת לחצים – תניקי, תרדימי, תלבישי, תחליפי ובעיקר תחייכי, איזה כיף לך! האמא, לרוב מעורפלת והלומה, שבמקרה הטוב צפויים לה כמה ימי דכדוך ובמקרה הרע כמה חודשים של דיכאון שחור, נדרשת לתפקד. בעידוד החברה היא נדחפת אל התפקיד הכי יודע כל בעולם – אמא. 

אמא יודעת
להמשך הפוסט

אבהות ברוח "אבא פגום" מובילה ליחסים פגומים

כתחנת מעבר בין האבהות הישנה לחדשה, עצרה הגבריות בתחנת האבהות השלומאלית והמשועשעת, זאת שכאילו לא מסוגלת לגדל ילדים ברצינות. אבל הגישה הזאת מרחיקה רגשית את האבות מילדיהם ולא מאפשרת הזדמנות לנרטיב אחר לצמוח

מדבקות גאות על רכבים, סרטונים וסטטוסים ברחבי הרשת וכתבות מפרגנות בערוצים השונים – נדמה שאי אפשר להתחמק מקהילת "אבא פגום". קבוצת הפייסבוק שהפכה לתופעה תרבותית-הורית-גברית זוכה לחיבוק גדול מגברים רבים ואף מנשים רבות. אך כאן, בחיבוק הרחב מדי, נעוץ גם הכישלון המובנה והסכנה שבהורות המבוססת על העקרונות הנשקפים מדף הפייסבוק "אבא פגום".

ראשית, ישן לציין, מדובר בצעד חיובי בכללותו שמהווה הצצה לרצון האדיר של אבות להיכנס לאבהות פעילה יותר, שאינה מתביישת בתיוגם כ"אבות בראש ובראשונה". לכן יש חשיבות גדולה לשיח אבהי, גם אם הוא פגום ביסודו, שמאפשר לגברים לשתף חוויות הורות. זה בוודאי שונה וטוב יותר משיח צבא-ספורט-פוליטיקה אליו מוגבלים הגברים לרוב.

אבא פגום
להמשך הפוסט