"לא, זה לא", אבל מה לגבי "כן"? הגיע הזמן שנשים ייקחו אחריות על הסקס

מניצני המיניות ועד יחסי מין אחרי הנישואים - האחריות על היוזמה, ההנאה והנשיקה הראשונה תמיד מונחת לפתחו של מין אחד. חלוקה באחריות תוביל להורדת הלחץ, הגברת ההנאה והדגשת ה"לא" המוחלט

איתן לשם
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סקס
גבר שלא רוצה ואישה שרוצה משלמים על כך מחיר. לא הגיע הזמן להיפגש באמצע?קרדיט: Shutterstock.com
איתן לשם

גבר ואישה יוצאים לדייט שמסתיים בהצלחה מתחת לביתה - על מי מוטלת האחריות ליזום נשיקה? נער ונערה יושבים, צוחקים ונהנים תוך כדי הפגנת רמזים הדדיים - מי מהם צריך לפרש אותם ולבצע צעד קדימה? בני זוג עייפים מהחיים, מוכרעים מהילדים וספונים בפיג'מות - מי צריך ליזום יחסי מין? כל השאלות הללו הן רטוריות. כי מלוא האחריות ליחסי מין - מהיוזמה, דרך ההנאה ועד הפעם הבאה - מוטלת כמעט תמיד על הגבר. למה בעצם?

גברים ונשים הם יצורים חברתיים, וככאלה רבים מהם מקפידים לקיים את תפקידם המגדרי. גברים "חייבים" לרצות מין תמיד, לדחוף אליו בכל מחיר ולקדש את החדירה כתמצית הקיום כולו. לצורך הבטחת האקטיביות הגברית (שהרי גבר פסיבי הוא לא גבר) מופרחות סיסמאות נדושות, מופעל לחץ חברתי ממשי על נערים שמתביישים לעשות את הצעד הראשון, ואינספור תכניות טלוויזיה או סרטים מתגייסים להציג את הגבר כחיה המוּנעת מצורך תמידי במין.

לכן, אין זה פלא שגברים מתיישרים עם הציפייה להיות זקופים תמיד ולדחוף קדימה. כל נגיעה "חייבת" להפוך לנשיקה, כל נשיקה לליטוף, כל ליטוף לחדירה, וחוזר חלילה. על הכוננות התמידית שלהם גברים משלמים מחיר אדיר (גם נשים, אין ספק, אבל זה למאמר נפרד). ראשית כל, ביוזמה עצמה - סוגיית הגברים הביישנים וסוגיית חרדת הביצוע כבר פרנסו פסיכולוגים רבים. שנית, כדי להיות מוכן תמיד יש להיות ערני תמיד - לא להרפות, לא להיות נינוח, שמא תפספס את ההזדמנות לגלם את תפקידך הגברי כפין עומד לנצח.

היעדר רוך מחייהם של גברים רבים עשוי להיות סיבה נוספת, לא מודעת, של רבים לרצות סקס. הדקות הנפלאות שאחרי קיום יחסי מין מאפשרות לגבר מסוג גבר-גבר לדרוש ולקבל רוך. מדובר ברגעים נדירים בהם אותו גם המאצ'ו יכול להתפנק, לעשות נעים ולבטא רגשות ורכות ללא מגננות. באופן אינטואיטיבי גברים רבים מחפשים את המין שאחריו יוכלו לזכות ברפיון, שלא מתאפשר להם באף זמן אחר.

גם נשים מתיישרות עם התפיסה החברתית לפיה אישה היא סבילה, שקטה ונכבשת. הרי אישה יוזמת מתויגת מיידית כ"שרמוטה". כשם שגבר רפוי מאיים במובנים רבים על החברה (שצריכה אותו מתפקד ויוזם), כך אישה חזקה ויוזמת היא איום מהלך על המשפחה הפטריארכלית, הילודה ושמירת הסדר הקיים בין המינים. העובדה שנשים רבות מקבלות כמובן מאליו את ההתאמצות הגברית להגיע ליחסי מין, ואת הפסיביות הנשית שצריכה לשדר סקסיות בלתי מושגת, אינה משרתת אותן ואותם כאחד.

הצורך לפצח כל סיטואציה מינית, והניסיון להבין מתי במדויק מגיע הרגע המתאים לפעול, מתיש ולעיתים קרובות גם נמצא מעבר ליכולות. הדבר נכון שבעתיים כשמדובר בסיטואציה המוכרת לרבים, בה שני הפרטנרים שיכורים - אז הגבר עלול לפרש את המצב אחרת מכפי שהאישה מפרשת אותו. האחריות הפלילית, לא רק המינית, מוטלת רק לפתחו של שיכור אחד מצמד השיכורים שנכחו בחדר.

"השתיקה" הנשית בכל הנוגע ליחסי מין שכיחה גם ביחסים שאחרי הנישואים, אז הגבר לכאורה צריך לומר תודה כל אימת שאשתו נאותה להתמסר אליו. כשהיחסים הופכים מוכרים מחד, אך מנוכרים מאידך (כפי שקורה בנישואים רבים), לגבר אין יכולת גדולה לשפר את היחסים בתחום המיני כי הוא מתבצר בדפוס היחסים המוכרים. כשהוא מרגיש שהיא לא מעוניינת, והיא מרגישה שהוא לא מספיק מתעניין, זו תחושה קשה שמכרסמת את דרכה גם לרבדים אחרים בזוגיות.

האם נשים לא חשות תסכול מכך שכל האחריות לסקס מוטלת על גבו של הגבר? האם אינן רוצות לקחת את אורגזמתן בידיהן? כך הגבר (והאישה) לא יכול להשתפר, ללמוד ולהבין מה טוב ונעים לזוגתו, מה מכאיב ומה פחות מענג.

דונה
הסדר הקיים מחייב את הנשים להיכבש ואת הגברים לכבוש, את הנשים להתבייש בסקס ואת הגברים להתגאות בו

כדי לשפר את המצב - הן מבחינת הורדת האחריות מהגברים והעברת הכוח לנשים והן מבחינת טיב היחסים - צריך להתחיל לדבר. יש להרחיב את השיח המיני הפתוח, ובעיקר לומר בקול נשי וברור מתי מתאים, איך מתאים, כמה ועם מי. הסכמה, לא רק אי-הסכמה. נטילת האחריות על נושא כה מהותי בחיים האנושיים תטה את מטוטלת הכוח הלא שיוויונית לכיוון הנשים, כפי שראוי שיקרה.

זה יהיה טוב לכולם כשנשים יתחילו להביע את דעתן בנוגע ליחסי המין שהן רוצות וייקחו עליהם בעלות. השנים האחרונות הדגישו את חשיבות ה"לא" ביחסי מין. זכותה של כל אישה לסרב, בכל שלב של יחסי מין ולכל אחד (כולל בן זוגה), ומילת השלילה היא גבול שאין לחצותו. על זה אין עוררין - על הגברים לחדול מיד עם הישמע ה"לא". אגב, גם גברים יכולים להשתמש ב"לא" לפעמים, הם לא יהיו פחות גברים אם יודו בכך שאינם רוצים סקס בדיוק עכשיו. 

אבל כדי שה"לא" יהיה "לא מוחלט", צריך להיות גם "כן", כי בשטח האפור ביניהם מתחוללת דרמה שלמה של אי-הבנות בין המינים. את התחום האפור הזה אפשר לשפר על ידי חלוקה בנטל האחריות על אחד הנושאים הנפיצים שבינה לבינו. המחיר המגדרי שנשלם על כך הוא אפסי לעומת התועלת לנפשנו וגופנו.

ככל שיותר נשים ייטלו את האחריות על יחסי המין, כך גברים ילמדו כיצד להתנהג נכון ויעשו זאת ממקום פחות לחוץ. הם יפסיקו לגשש את דרכם בטריטוריה לא ברורה לבדם, כי תהיה להם שותפה מלאה שתדריך אותם בנפתולי הרצונות שלה ותעזור להם לסיים היסטוריה של כעס ובלבול מיניים שהופכים לצלקות רגשיות. איזו הקלה לשני הצדדים.

איתן לשם | |גבר, לא חצי בן אדם

אבא שמפחד להרוס לבתו את החיים, אסיר בכלא הגבריות שמחפש נתיב מילוט, ילד שמסתובב בכל פעם שאומרים "מראדונה" ומתאכזב לגלות שלא התכוונו אליו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ