למה אני משתין בישיבה

מתן שתן בעמידה הוא לא יעיל, לא נקי ולא מתגמל לעומת האופציה השנייה, שהיא "לא גברית" אך הרבה יותר בריאה. האם הגיע הזמן שגברים ינטשו את המעוז המיותר ביותר של הגבריות?

איתן לשם
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חתול על אסלה
כשהכל משימה, גם ההשתנה הופכת למטלהקרדיט: צילום מסך מיוטיוב
איתן לשם

הפעם הראשונה בה התיישבתי על האסלה שלא למטרות החראה הייתה אי שם בתקופתה הבליינות, כשהייתי שיכור מדי למלא את תפקידי כגבר ולהתרוקן בעמידה. הפעמים האחרות כבר באו מהר יותר, כחלק מתקופת המועדונים הקשה, אז קשה היה לעמוד באופן כללי והישיבה נראתה נוחה ומזמינה. מאז, השתנת ישיבה הפכה לנוהל של לילות, שהרי ניתן להמשיך לנמנם תוך כדי הטפטוף. מהלילה הפיפי הישוב זלג גם ליום, תחילה כשרק אני בבית ולאחר מכן בדלת פתוחה מול בתי הקטנה. כן, אני משתין בישיבה ומודה על כל רגע, אך אחיי ממשיכים להשתין בקיר כשהם ספונים ב"נוחות העליונה", לכאורה, של ההשתנה האומללה בעמידה.

לא צריך הרבה כדי להפוך את מניית יתרונות ההשתנה בעמידה לפרץ קנאה עבור כל אישה. בתוך שניות אני יכול להיעמד בכל תוואי שטח, לפתוח את חנות מכנסיי ולהזרים החוצה את כל רעליי. אני יכול לעשות זאת ביום ובלילה, בכפור ובלחות, בשטח ובאחורי בניין תל אביבי (תוך כדי יציאה נונשלנטית שמסגירה לחלוטין את מעשיי). "ברוך שלא עשני אישה" הוא הפתגם שגברים רבים ממלמלים לעצמם בתורים הקצרים יותר של שירותי הגברים, ובמהלך ההתרוקנות המהירה יותר מזו של הנשים.

אבל ככל שחולפות השנים, החוץ מתמעט והבית מתרחב. ההשתנות מול הגלים ועם הרוח (חוץ מהפעם ההיא שהרוח התהפכה עלי וסיימתי עצוב) הופכות לנדירות, והגבר מוצא את עצמו עומד לבד בחושך מול אסלה. משתין. מאחר וכל מטלה היא משימה לחיים או למוות בעיניו של הגבר, גם ההשתנה היא הצלחה או כישלון. לכן, גם באישון לילה, אין להדליק אור אלא להסתמך על בצבוצי תאורה חלושה – שהולכת ומתעמעמת עם הדלת הנסגרת לאיטה. 

תחילה הרעש מבשר על פגיעה, מים נוגעים במים במעין פכפוך שתן משמח. אט אט הצליל הופך להיות של נתז הפוגע בחרסינה, רעש שמיד מלווה בהטיה צידית של הגוף כדי לנסות ולהשיב את עטרת ההשתנה ליושנה. אך הפיפי הזה כבר יצא משליטה וכעת הרעש הוא של פלסטיק שסופג פגיעה. עכשיו זו כבר בעיה. מהאסלה הזרם כבר פגע בכל חלקה טובה בחדר, למרות שהגבר לא רואה את כל זה כמובן, הרי הוא עומד בחושך.  ואז ניעור ארוך, תחתונים רטובים לחלוטין (ייתכן שעם כמה טיפות נוזלות על הרגליים) ושלום על ישראל. שזה גם השם שאתה מנסה לכתוב בשלג עם הפיפי שלך – עוד משימה חשובה לביצוע בשעת ההשתנה.

משתין בישיבה

השתנת הלילה שלי נראית אחרת לגמרי. חושך, הפשלה, הליכה אחורה, ישיבה, התרוקנות מלאה ומספקת, אפס טיפה מטפטפת, וללא פגיעות רסס בקטריאליות במרחב השירותי. בכל השתנה בישיבה אני מתרוקן לגמרי ובקלות, מפליג במחשבות שעמום מבורכות ומסיים בתנועת הנאה בלתי רצונית של בן אנוש המסופק באופן בלתי רגיל. כל כך "נשי", מאוד "לא גברי". 

בגלל המחיר החברתי/עצמי/תרבותי של ההשתנה בישיבה, לא נראה שגברים רבים יעשו זאת ובוודאי שלא יודו בכך – אבל סקר מ-2007 מצא שלא פחות מ-49% מהגברים המשתינים ביפן, עושים זאת בישיבה. "רק בלילה" וכל שאר התירוצים הנלווים, כמובן. אם נוסיף ל-12 השנים שעברו מאז הסקר הזה את הסמארטפון וההתמכרות האנושית אליו, נקבל בוודאי אחוזים גבוהים יותר של גברים שמרשים לעצמם להירגע במהלך ההשתנה. 

הם לא יודו בכך, הגברים המשתינים בחושך, אבל הם עושים זאת כי גילו שיטה טובה יותר מזו ה"הטבעית", גם בריאה יותר. שורה של מחקרים מצאה כי השתנה בישיבה מועילה יותר לריקון נכון, מהיר יותר וכואב פחות של שלפוחית השתן הגברית. אותה פרוסטטה ארורה. כשמדברים על סובלים מתסמונות ערמונית מוגדלת מקבלים הקלה משמעותית על הסובלים מאוד מריקון השלפוחית, בעיה שפוגעת ב-30% מהגברים מעל גיל 50. כל גבר יסבול בחייו, אם יזכה לכך, מבעיה בפרוסטטה. שינוי שיטת ההשתנה עשויה להקל עליו, אך האם הוא יוכל לשאת את ההשפלה הכרוכה בכך? 

ההשתנה בעמידה יכולה להוות יתרון כשחיות טרף מאיימות עליך ויש לעמוד על המשמר, פחות כשהעייפות מכבידה עליך והעיתון בשירותים כבר נושא רטיבות מוזרה. הצורך לסיים מהר, לעמוד ולתקתק, ולעזאזל קטנות כמו ניקיון ונוחות, הוא עניין שבשגרה עבור הגבר. הוא לא נרגע אף פעם, כשגם מלאכת הקקי הופכת עבורו למטלה מכבידה. מה אתם יודעים, כשמשתינים בישיבה כל השתנה יכולה להפוך – בצורה חלקה ומפתיעה – לקקי מלא רגיעה. כוחה של הישיבה. 

בפעם הבאה שאתם ניצבים מול אסלה, זכרו – אתם יכולים לבחור אם להסתובב או לא. אם לשבת או לעמוד. אם לקרוא או לכוון, להירגע או להתכונן, ליהנות או לנער, להצליח או פשוט להיות. אף נמר כבר לא רודף אחריכם ומה שמוגדר עבורכם כ"גברי" הוא באופן לא מפתיע גם פחות בריא עבורכם.

איתן לשם | |גבר, לא חצי בן אדם

אבא שמפחד להרוס לבתו את החיים, אסיר בכלא הגבריות שמחפש נתיב מילוט, ילד שמסתובב בכל פעם שאומרים "מראדונה" ומתאכזב לגלות שלא התכוונו אליו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ