בעזרת טבלה פשוטה וילדה מתוקה, הצלחתי לנפץ את מעגל הכעס הגברי

גברים יודעים לכעוס בעוצמה והחברה אוהבת אותם כועסים, אבל המחיר שהם ומשפחתם משלמים על כך מגיע בדמות צלקות ארוכות טווח. כדי למתן את הכעס, צריך להכיר את הרגשות שמעוררים אותו

איתן לשם
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
גבר כועס
הוא כועס אבל כולם נפגעיםקרדיט: dundanim / Getty Images/iStockph
איתן לשם

כעס הוא הרגש האהוב ביותר על גברים. קל להם לבטא אותו, החברה מכירה בו כרגש גברי לגיטימי – אולי היחיד שהם יכולים לבטא מבלי לשלם על כך מחיר חברתי. החל מ"תחזיר לו" בגיל הגן, דרך "אל תצא פראייר" בצבא, ועד "תראה להם מה זה" בבגרותם. גברים אוהבים לכעוס. אין בכעס עצמו משהו רע, זה רגש לגיטימי. זו הדרך שבה גברים מבטאים את הכעס, שהופכת אותו לבעיה. היא מתחזקת את שרשרת האלימות והפחד האנושית.

ישנן שלוש דרכים לבטא כעס – הדחקה, אסרטיביות, או התפרצות. המדחיקים אוגרים את הכעס עד להתפרצות או עד שהם נהיים חולים; האסרטיביים יכולים להכיל את הכעס, להבין את סיבותיו ולתווך אותו לאדם אחר; המתפוצצים מגיבים בתוקפנות מתפרצת שמבהירה היטב לשומע "אני כועס".

לרוב, הגבר המתפרץ נותר אחרי ההתפרצות עם תחושות אשמה ועם חוסר הבנה מדוע הצד השני לא אמפתי כלפי הכעס שלו. קשה להבין שהיכולת להזדהות נעלמת כשאדם מתפרץ עליך ותוקף אותך. עצם המעבר לעמדת התגוננות של הצד השני מכעיס עוד יותר את הגברים הכועסים, שלא מבינים למה הסביבה לא מגיבה כראוי לרגש המבוטא שלהם. אלא שכעס הוא רגש מיוחד, "רגש שניוני", שמבטא למעשה רגש אחר. כעס הוא צינור לעיכול רגש עמוק ומורכב יותר, והמחסום הרגשי של גברים מונע מהם להכיר ברגשות הבסיס האלה, ומותיר אותם עם הכעס לבדו.

כמו הרבה גברים, גם אני משתייך לזן ה"גבר הכועס-מתפרץ". חונכתי על ברכי הכעס, יש לי יכולת התכעסות מהירה, שהופכת מיד לרסס אלים של הקאה רגשית. כמוני, מתהלכים להם כעסנים-מתפרצים רבים, מתפוצצים סביבנו. בכביש, בתור לסופר, בגן הילדים, בוויכוח פוליטי בעבודה או במטבח הבית – מילה לא נכונה יכולה להצית אותם לכדי מופע צעקות וקללות. כל חיי הייתי כזה, כבר השלמתי עם היותי "עצבני", אבל אז נולדה לי בת.

היא, הבטחתי לעצמי, לא תגדל באווירת אלימות שבה כל סצינה ביתית עלולה להפוך לסיוט. היא לא תפחד כשאני עובר מאחוריה, לא תפחד ממני, לא תפחד כלל. המעבר המהיר שלי מתחושת כעס לריסוס תוקפני ו"גברי" הוביל את הפסיכולוגית שלי להציג בפניי טבלה. אין דבר שנוא עלי מטבלה. אין דברי ילדותי מזה, כל כך ילדותי עד שבת זוגי השליכה אותה לפח המיחזור כי היא סברה שמדובר בשטות מהגן של הילדה. אבל הטבלה הזו שינתה את חיי, או לפחות את הזעם בחיי.

טבלה

כוחה של הטבלה בפשטותה. הסכמתיות שלה מבהירה לגברים, יצורים לוגיים בעל כורחם, שהכעס שלהם הוא רק תחנה בדרך. תחנה אחת מבין רבות אחרות, שעדיין לא נחנכו בנפשם. כעס תמיד מבטא רגש אחר וכמה רגשות כאלה מופיעים בטבלה. שמות הרגשות המתוארים בטבלה נראו לי בהתחלה זרים לחלוטין, לא הכרתי אותם ובטח שלא יכולתי לבטא אותם - "פחד", "תסכול", "חוסר אונים", "חרדה", "קנאה" "עלבון", "השפלה". הצבת הרשימה מולי, ככלי להבנת הכעס שלי - וגם של הילדה, שהפכה באורח פלא לכועסת-מתפרצת גם כן - לימדה את שנינו שיעור רגשי בהבנת הכעס שלנו.

הרגש "המסוכן" ביותר מבחינת הובלה להתפרצות הוא "פחד", אולי הלא-גברי שברגשות האנושיים. כל התעוררות של פחד – פיזי, רגשי או נפשי – עלולה להפוך לסופת כעס, שכל כולה נועדה לכסות על הרגש המסוכן, לכאורה, שהגבר חווה. הסכנה היא ברורה ומיידית לאנשים שנמצאים בסביבתו של הגבר הפוחד ולגבר הפוחד עצמו, שרואה איך השליטה העצמית מתפוררת ממנו. זה רק מפחיד אותו עוד יותר, ומכעיס אותו עוד יותר, כמובן.

אם הגבר יוכל להכיל את הרגשות השליליים שהוא חש מבלי לירוק אותם החוצה בזעם, הוא ירוויח שלוש פעמים – גם בביטוי כעסו באופן סביר, גם במענה אמפתי כלפיו, וגם בהיפטרות מהתחושה האיומה של אדם שלא שולט בעצביו. הדרך לשם עוברת בניווט בין סבך הרגשות שאיש לא הציג בפני גברים. על גברים ללמוד על המבנה הרגשי שלהם, להבין שיש להם ערך רגשי גם בלי התפרצות, ולזקק את הפגיעה שלהם לידי אסרטיביות רגשית. כך הם לא יאבדו את הראש, בת הזוג שלהם תבין מה עובר עליהם, התקשורת המשפחתית תתרחב והכעס ילך ויפחת בהדרגה.

הילדה עוד כועסת מדי פעם, מן הסתם. מותר לכעוס ואני מקבל את זה, הרי אני מכיר את הכעס מכל צדדיו המכוערים. אחרי שאני מקבל את הכעס שלה כלגיטימי, אני שואל אותה "למה את כועסת?",וביחד – כמו שני פעוטות שלומדים שפה חדשה – אנחנו מתמקדים בטבלה על מה שהרגישה באמת. ברגש שהוביל אותה לכעוס.

אחרי שעברנו על הרגשות שעשויים להתפתח לכעס, והתמקדנו ברגש שהתעורר, אנחנו יורדים לשורשה של פגיעה. היא מסבירה לי איך מה שעשיתי פגע בה, ואני מקבל הזדמנות להתנצל ולהבהיר את כוונתי. היא נשארת עם ערך עצמי גבוה בעקבות היחס לפגיעה שלה, אחר הצהריים לא מתחרבן בגלל סופת זעם ואי הבנה, ואני הכרתי רגש חדש וכיצד דריכה עליו עשויה להעליב. שנינו למדנו שאפשר לומר "אני כועס כי...", כך שבכעס הבא כבר נדע ונגיב בהתאם.

אם אתם גברים כועסים, או אם אתן נשים שחיות לצד אחד כזה - דעו שאפשר להפסיק לכעוס. או לפחות להפסיק להתפוצץ. הדרך ארוכה עד שהחברה תעודד בנים לפתח רגשות מגוונים, או תתגמל אותם על דרכי ביטוי "לא גבריות", אך כמו בחסך של מערכת חינוך שמושלם על ידי מורה פרטית, כך גם אפשר ללמד רגשות לבד ובגיל מאוחר. מעגל האלימות המשפחתית שלי נקטע. הבת שלי לא תפחד, לפחות לא ממני, ואם היא תפחד ממישהו או ממשהו אחר – היא תדע לבטא את הכעס שבא בעקבותיו באסרטיביות ולא בהתפרצות. היא תדע, וגם אני כבר יודע. מעגל הכעס נשבר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ