גברים "רעילים", באמת? נראה אתכם מתקיימים בלי הרעל שלהם

החברה לא יכולה להרשות לעצמה גברים שלא קמים בחמש בבוקר ויוצאים לאסוף זבל, למתוח קו חשמל, לכבות שריפה ולמות בכל העבודות האלה. ואחרי שהחברה מרוויחה על גבם השבור של גברים, שמקריבים את גופם בעבור פרנסת משפחתם, היא דורשת מהם גם להיות "גברים חדשים"

איתן לשם
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תאונת בניין
עוד תאונה, עוד גבר הרוג. תאונה בבניין, דצמבר 2019קרדיט: אליהו הרשקוביץ
איתן לשם

שנת 2019 הייתה השנה שבה נמצא האויב הגדול ביותר של האנושות. הגורם לכל הבעיות, הדמון שקל להצביע עליו באצבע מאשימה. זוהי כמובן "הגבריות הרעילה", מושג שפמיניסטיות התאהבו בו מאחר שהוא מטיל את כל האשמה לפתחם של הגברים. לדידן, "הגבריות", זו שהם כל כך עסוקים בה ורודפים להשיגה, היא זו שמרעילה את מוחם, ואחרי שגופם מלא בתרעלה, הם יוצאים לאנוס את העולם. אבל בתיאור מצב העניינים הזה נשכחת עובדה חשובה מאין כמוה - הגבריות, רעילה או לא, פוגעת קודם כל בגברים עצמם. וחשוב מכך, מי שמתדלק אותה, מתחזק אותה וזקוק לה נואשות כדי לשרוד היא לא אחרת מאשר החברה המודרנית.

סיכומי השנה הביאו עמם מספרים בלתי נתפסים. 86 הרוגים בתאונות עבודה, כמחצית מהם בענף הבניין. ומהו ההרכב המגדרי של ההרוגים הללו? שקוף כמו היחס של החברה אל הגברים שיוצאים לעבוד בעבודות הקשות והמסוכנות ביותר שיש לאנושות להציע. לרוב הם גם לא מתפרנסים בצורה שהופכת את הסיכון לכדאי, אם יש בכלל דבר כזה. גברים בכל העולם נהרגים במהלך העבודה בכמות של פי עשרה מנשים, במדינות מערביות המספרים הללו אפילו גבוהים יותר.

החברה חייבת פועלי בניין – אך אלה נוטים לצנוח אל מותם. אי אפשר להסתדר בלי סוללי כבישים – אך הם מתעקשים להידרס במהלך העבודה הקשה. ומה לגבי מלגזנים? עובדי חשמל? או כל השירותים החיוניים האחרים, שעובדיהם פועלים בסערה או בחמסין, כדי שהאנושות לא תקרוס? רעילים שכמותם.

החברה - כלומר, כולנו - היא שמחדירה את "הרעל" לתוך מוחו של הגבר הצעיר, מאחר והיא סומכת על הרעל הזה שיוציא את הגבר ממיטתו וישלח אותו אל מותו. ללא הקורבן שמקריבים אלפי גברים בשנה, הגלגל לא ימשיך להסתובב. תאוות הדם של העולם אינה שוככת לרגע, אך אותם גברים חזקים ומרוטשי נפש לא רק שאינם זוכים לתהילת עולם על גבורתם והקרבתם על מזבח הקידמה, אלא הם מוקעים כ"רעילים". כולם מדברים (ובדצק) על פער השכר בעבודה, אבל מה לגבי "פער המוות" בעבודה? האם מישהו אי פעם התייחס אליו?

מרגע לידתם ועד מותם, הגברים מקבלים מסר חד וברור  – סכרו את הפה, צאו לעבוד, היו חזקים, תפקדו תמיד. כך עשו תמיד כל הגברים וכך עליכם לעשות כעת. החברה לא יכולה להרשות לעצמה גברים שלא קמים בחמש בבוקר ויוצאים לאסוף זבל, למתוח קו חשמל, לכבות שריפה, או למות. ברור שנשים מסוגלות לעשות את כל העבודות המסוכנות הללו בדיוק כמו גברים, הבעיה היא לא ביכולת שלהן, אלא בקושי של החברה לחשוב על הרוגות. מספיק לראות את הסירוב העיקש לשילוב לוחמות בשריון כדי להבין שהן יכולות, אין ספק, אבל החברה לא יכולה לסבול את מותן. גברים מתים? זה בסדר, כי זו דרכו של עולם. 

גיף

אחרי שהחברה מרוויחה על גבם השבור של גברים שמקריבים את גופם בעבור פרנסת משפחתם, היא דורשת מהם להיות גם "גברים חדשים". הם צריכים לזנוח את הגבריות הרעילה, זו שעוזרת להם לעלות על פיגומים מאיימים ולצנוח אל מותם, עם החתמת כרטיס העבודה שלהם בתום יום העבודה (זאת במקרה שיצאו ממנו בחיים). ואם הם לא יעמדו בכללים הנוקשים של החברה המודרנית, הם יוקעו מיידית. 

"החברה הרעילה", זו צריכה להיות ההגדרה למשטור המגדרי, שבעטיו נגבים קורבנות בנפש של גברים עובדים, וקורבנות לא פחותים של נשים שנפגעות באינסוף דרכים אחרות. החברה היא זו שמרוויחה מהמוות הזה, מהניצול. היא נבנתה על הקרבה. נסו לראות בכל גשר שאתם עוברים תחתיו, בכל קו חשמל שאתם חולפים לידו, ובכל מגדל מפואר את מה שמסתתר בהם – דם של גברים. הם מגש הכסף עליו ניתנה לנו האפשרות לקידמה.

כדי לשבור את הרעל הזה, צריך להפסיק לסכן אנשים. רוצים שינוי? תשתנו בעצמכם. החברה היא זו שצריכה להשתנות, אך האם למישהו יש אומץ לדרוש את זה, או לשלם את המחיר על שינוי כזה? האם האנושות באמת יכולה להתקדם בלי "הרעל" שלהם?

איתן לשם | |גבר, לא חצי בן אדם

אבא שמפחד להרוס לבתו את החיים, אסיר בכלא הגבריות שמחפש נתיב מילוט, ילד שמסתובב בכל פעם שאומרים "מראדונה" ומתאכזב לגלות שלא התכוונו אליו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ