אז למה גברים מתלבשים כל כך גרוע?

ההזנחה של גברים בלבוש כבר הפכה לקוריוז. אבל מבט מעמיק על הבגדים שגברים לובשים מגלה שמדובר בבחירה בלתי מודעת של מי שכלואים בין מדים נצחיים לנשיות אסורה. מופע האימים האופנתי של גברים הוא בעצם זעקה שלהם לעזרה

איתן לשם
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ביג ליבובסקי
ההזנחה כשחרור מגדרי. ביג ליבובסקיקרדיט: אי־פי
איתן לשם

דמיינו לרגע את ה"כל-גבר" הישראלי, האבטיפוס הסטריאוטיפי של הזכר ד'יזראל. מה הוא לובש כרגע? חולצת סוף מסלול, חליפת אדידס, כפכפים, ג'ינס קרוע (אולי ג'ינס קצר?), מעיל יוניקלו, חולצת כדורגל וכובע מצחייה, או אולי את כולם ביחד? לפעמים זה נראה כאילו הגבר הישראלי מנהל תחרות סמויה בינו לבין עצמו, עד כמה נונשלנטי וכעור הוא יכול להתלבש. במרוצת השנים הוא גם מרחיב את טווח הכיעור ובוחן עד לאן הוא יוכל ללכת עם הבגדים האלה. זה התחיל בפיג'מה לסופר, נמשך בכפכפים לחתונה, והגיע עד למכנסיים קצרים לעבודה. והכי גרוע, זה נראה כאילו שזה נעשה במתכוון, כדי להטריף את הסביבה שאמורה, בתורה, להביט בגבר המוזנח ולצקצק. אם צוקצק הגבר לגבי מלבושו, הרי שהשיג את מטרתו וקיבע את מעמדו כ"גבר".

את חוסר האכפתיות לגבי נראותו, הגבר מנהל במקביל למרדף הנשי אחר שלמות. בשעה שהיא מתאפרת הוא מגרבץ, כשהיא מחליפה שמלות הוא בקושי מחליף תחתונים, ואם היא מבלה שעה אצל הספר אז הוא משתמש במכונת גילוח (רק לשיער כמובן, כי גם הזקן הפך למחאת אי-טיפוח גברית). מעבר לקוריוז הבין-מגדרי, האם עצרנו אי פעם לשאול את עצמנו מדוע גברים פשוט יוצאים מגדרם כדי להיראות לא טוב?

נהוג לחשוב שהגבר הישראלי הוא שיאן אופנת השלוך, אך בארה"ב הכריזו על "אומת הסלובים" (Slob Nation) כבר ב-1967, ובשנים האחרונות גם באוסטרליה ובבריטניה – מולדת הפיקי בליינדרז השיקיים – מבכים את מר גורלם האופנתי. אפילו בצרפת ואיטליה, בהם הגברים נחשבו אפילו מגונדרים יותר מהנשים, חל מפנה מסוים והצעירים מתלבשים הרבה פחות טוב מהמבוגרים. אומנם מגמת אופנת הכיעור היא חוצת מגדרים, אבל הגברים נותרים מספר צעדים קדימה בכל הנוגע להזנחה וחוסר טעם. זה לא סתם, יש סיבות לחשוב שמדובר בכוונת מכוון.

בניגוד לאישה שתקבל תגובה על לבושה רק אם מדובר במחמאה, הגבר יגרור תמיד תגובה על הופעתו. מ"נראה טוב" ועד "תסתכל איך אתה נראה", או "השקעת היום, הא?" הציני. נדמה שהתגובה היותר משמחת בעבור גברים שייכת דווקא לז'אנר המתפעל מעוצמת אי-ההשקעה שלו, כשכל הערה על היעדר חוש אופנתי או על שואת העיניים שנגרמת לאנשים משילובים לא הגיוניים כמו נעליים גבוהות וג'ינס קצר – פשוט גורמים לו הנאה.

ואחרי שסילקנו את הברור מאליו – כל מי שמתלבש יפה, משקיע בעצמו ומטפח את הגרדרובה שלו הוא הומו/ נשי/ לא גבר – אפשר לצלול עמוק יותר אל המלתחה הגברית. האם מדובר בקמצנות? יש לזכור שכל חולצת כדורגל מבוזה עולה למעלה ממאה יורו, כנ"ל חליפת ספורט "ערסית". אולי זו בכלל עצלנות? קשה להאשים גבר, שתורתו עבודתו, באי מאמץ. אז אולי אי-הבנה אופנתית? הרי גם מיטב הפרזנטורים הגברים נתפסו כאחרוני הבת-ימים בצילומי פפראצי, בכירי הראפרים הכי עשירים מתהלכים בעולם בחליפות ספורט מוגזמות. לא, אין כאן פשרה, אלא בחירה בלתי מודעת של הגבר.

הגבר רגיל בלבישת מדים כל ימי חייו, מגיל חמש – אז חל הפיצול בינו ובין הבנות ואחריו הוא נדרש "לתפקד כגבר", "להיראות גבר", "לפעול כגבר". הוא לובש מדי חייל, מדי שחקן רומנטי בדייטים, מדי פועל לעבודות כפיים, מדי עובד למשרד, מדי אבא בבית, מדי גבר בכל מקום. הוא יודע מה נדרש ממנו בכל תפקיד ומתנהל בהתאם. הגבר יודע לעמוד בדרישות, וזה מה שהוא עושה כל חייו, לכן בזמנו הפנוי הוא מסיר את המדים בהתרסה. משיל מגופו את סממני הכיבוש המגדרי. מורד. בגלל ההצפה הנגרמת לו מתפעולו על ידי החברה, הוא ייקח את ההזנחה האופנתית לקצה ויתבשם מהבוז החברתי כלפי הפיגוע האסתטי שהוא קורא לו בגדים.

אלא שגם במרד שלו הגבר מוגבל. אימרה ידועה טוענת שגבר לובש כל חייו את מה שנהג ללבוש כשהכיר את אשתו. ולא בכדי. הגבר ניזון מאישורים חברתיים על כל דבר בעולמו. כך גם לגבי בגדיו. האישור שקיבל מאשתו, אי שם בעבר, נוסך בו ביטחון במראה האחד הזה, שאיתו ימשיך עד סוף חייו (או עד הגירושין). האפשרות השנייה העומדת בפניו הם בגדים שהוא מזדהה עמם, כאלה שלא איכפת לו לספוג הקנטות לגביהם. או שההקנטות הן מספיק "גבריות" בעיניו. כך אפשר להבין את ההיצמדות אל חולצות סוף המסלול ובגדי הספורט – שגברים מזדהים עמם עמוקות. הם מהווים מעין הגנה רעיונית נגד מבטי הזוועה של החברה.

לכן, צריך לראות במופע האימים האופנתי של הגברים זעקה לעזרה. הם לא יתלבשו טוב יותר עד שהאנושות תפסיק לדורש מהם להיות במדים בכל עת מחד, ולסנוט בהם על גבריותם (או היעדרה) בכל שעל מאידך. דווקא התופעה הנגדית, של נשים ההולכות ומתאימות את הזנחתן לזו של הגברים, אמורה לעודד אותנו. נטילת "התפקידים הגבריים" בחברה על ידי נשים תהפוך עבורן את הגינדור לפחות רצוי או אפשרי, ואז הגבר יוכל סוף סוף לעמוד בשמחה ורצון מול המראה.

עד אז, כל מי שרוצים שהגבר לצידם יתלבש מעט יותר טוב, צריכים לחזק אותו אופנתית ולהבין – גם אם היה רוצה להתלבש יפה ומושקע, הוא לא באמת יכול לעשות זאת בלי לשלם על כך מחיר. עבור רובנו, עדיף לשלם את מחיר המיתוג כשלוך מאשר את ההשלכות הנלוות לגבר שפשוט אוהב להתלבש יפה.

איתן לשם | |גבר, לא חצי בן אדם

אבא שמפחד להרוס לבתו את החיים, אסיר בכלא הגבריות שמחפש נתיב מילוט, ילד שמסתובב בכל פעם שאומרים "מראדונה" ומתאכזב לגלות שלא התכוונו אליו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ