למה גברים חולים כל כך מרגיזים אותנו?

גם מקורונה ימותו יותר גברים "בכיינים". זה לא יגרום לעולם לבוז להם פחות. גם לא שורה של מחקרים שמצאו כי גברים חולים יותר בשפעות, מגיבים קשה יותר למחלות, ואף מתים בקצב גדול יותר. אבל החברה ממשיכה להתייחס אליהם כאל קוּטרים

איתן לשם
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גבר חולה
גבר חולה. אין הרבה דברים שמעוררים סלידה יותר ממנוקרדיט: © DEBROCKE/Corbis
איתן לשם

בזמן המחלה האחרונה שלי ידעתי מעל לכל ספק סביר שאני עומד למות. התמסרתי לסבל הקולני שאני מאמץ לעצמי בזמני חום ומכאוב, מפטיר לכל עבר הגיגים והזיות מזן "תקראי לכותב הצוואות שלי", "אני רואה מנהרה לבנה, ללכת אליה?", ו-"כבדי את הפטריארך", שנזרק לחלל האוויר בזמן שהזוגה טורקת את הדלת מאחוריה. בכך נתתי ביטוי אמיתי לכאבים ממשיים, כשבנוסף הוספתי מעט גוזמאות היתוליות לתוך כל הזיעה והנזלת הירוקה. היא לא צחקה, אלא ממש זלזלה. תה ומרק אומנם הוגשו, אך רחמים נעדרו מהתפריט.

"אל תגזים" נאמר לי בזמן שהופקרתי לגורלי. את המחלה ההיא שרדתי, איכשהו, אך בליבי נותרה השאלה הפשוטה – האם גברים מגזימים בתיאורי המחלה שלהם? ושאלת משנה – מדוע החברה אינה סבלנית לכל גילוי מחלה גברי שכזה?

מאחר והימים כעת הם ימי כולירה, והאהבה שוב עומדת למבחן ברחבי העולם, שוב מתעוררת אותה שאלה בוערת. בזמן שעוד ועוד אנשים נופלים למשכב והמסכות מעטרות פרצופים מפאתי המזרח ועד ירכתי המערב, שווה לפרק את המחלה הגברית לגורמים.

מפתה להציב את הסיבות הפסיכולוגיות-מגדריות על ראש מחלתנו, כי כן – זו הפעם היחידה בשנה בה הגבר יכול (בהוראת רופא) להיות חלש ונזקק. גם התגובה הנשית - בהכללה - ל"Man Flu" (הכינוי הלעגני שהוצמד למחלת הגברים המופרזת) היא חסרת סבלנות ומזלזלת, ודי מובנת. החברה לא יכולה לסבול את הגבר החלש, מאחר שהוא הופך להיות חסר ערך ומשמעות, ולכן התגובה כלפיו היא של גועל. אך לצד אלה קיימות סיבות פיזיות להבדלים בין החולים. 

גוסס

שורה של מחקרים מצאו כי השוני ההורמונלי בין גברים לנשים מעצים את התסמינים של השפעות השונות, וגם מעלה את הסיכון של גברים למוות כתוצאה מאחת מהמחלות הללו. בעוד שהאסטרוגן מעניק לנשים מערכת חיסון עמידה יותר, הן לכאב והן לסיבוכים, הטסטוסטרון מחליש את המערכת החיסונית של הגוף הגברי.

כך גברים מגיבים קשה יותר לחיסוני שפעת, מתאשפזים במספרים גבוהים יותר בבתי חולים כתוצאה מסיבוכי שפעת, ואף מתים בקצב גבוה יותר מנשים. המצב דומה גם בקרב הנפגעים מווירוס הקורונה, כשיחס המוות בקרב גברים עומד על 2.8% לעומת 1.7% בקרב נשים. אגב, ככל שרמת הטסטוסטרון בגוף גבוהה יותר כך הוא חשוף יותר לנזקי המחלה. במילים אחרות: ככל שהוא חזק יותר, תחרותי יותר, "גבר גבר" יותר – התרסקותו אל החולי תהיה עוצמתית יותר.

ההסבר המשוער שהחוקרים מעלים בקשר להבדלים בין המינים בנוגע להתמודדות והתאוששות ממחלות הוא אבולוציוני. מאחר שגברים חולים לא יכולים להתמודד מול האתגרים השונים, כגון חיות טרף וסכנות אחרות, הגוף משבית אותם לגמרי ודורש מנוחה מוחלטת. אך בניגוד לחיי השבט התוססים של אז, כל מה שנותר מהגברים הלוחמים והנשים המטפלות כיום הם רסיסים אבולוציוניים הנקראים בפשטות "מערכת יחסים". הגבר כבר לא יכול להשתבלל בפינת הכפר אל מחלתו, החברה כבר לא יכולה להניח לו להחלים לאיטו. לכן כשהגבר סובל, ולעיתים גם מתענג על הסבל שלו כמוצא שלל רב מכיוון שאין לו זכות להתלונן בזמנים אחרים, האישה לרוב מתנגדת לסבלו.

בינות לתסמינים הגופניים מחד והתגובה החברתית מאידך, מתבקש לחפש את מנעד הטיפול והפינוק העצמיים של הגבר. אבל אמ;לק – הם לא קיימים. בהשוואה לשגרת הבריאות הנשית, שמכילה זמן טיפול עצמי ארוך (מקלחות, קרמים, טיפולים קוסמטיים), זמן עיבוד נפשי לא קטן (פונות יותר לטיפול, מחזיקות ביותר קשרים חברתיים משמעותיים), הבנה של משמעות וחשיבות השמירה על תזונה מאוזנת והכרת הגוף האישי בפירוט (לפעמים עד כדי פיתוח הפרעות) - הגבר מקבל "נקודות" דווקא על הזנחת העצמי.

מטונף? חלילה, מסוקס. מסריח? מה פתאום, גברי. לא מטפל בעצמו? לא ולא, סתם גבר טיפוסי. ומה החברה חושבת על כינויים כמו "היפוכונדר", "מטרו-סקסואל" או "קשוב לגוף שלו"? אפשר לשמוע את קולות הגועל עד לכאן. כי גבר אמיתי לא מקשיב לגוף שלו עד שהוא קורס. הבעיה היא שכאשר הקריסה מגיעה, לאף אחד אין כוח להקשיב לו, לא כל שכן לחוש אמפתיה כלפיו ולטפל בו.

איתן לשם | |גבר, לא חצי בן אדם

אבא שמפחד להרוס לבתו את החיים, אסיר בכלא הגבריות שמחפש נתיב מילוט, ילד שמסתובב בכל פעם שאומרים "מראדונה" ומתאכזב לגלות שלא התכוונו אליו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ