איך להגיד "לא" בלי להרגיש שאנחנו הורים רעים

יותר נוח לא להתעקש עם ילדינו ולא להתווכח איתם, אבל לוויתור הזה יש מחיר. ודווקא הגילים הצעירים הם ההזדמנות הטובה ביותר להטמיע גבולות. זה ממש בסדר להגיד "לא"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ילדים
למצולמים אין קשר לכתבה. בכל פעם שאתם מציבים גבול לילד שלכם, אתם גם בונים את המבוגר שהוא או היא הולכים להיות
ערן כץ
ערן כ"ץ

אנשים שמכירים אותי יודעים שאני טיפוס די שקט. מעבר לכך שאני מאלו שלא מדברים הרבה בסיטואציות חברתיות, אני מדבר בווליום נמוך. לפחות יחסית לישראל. אני לא יודע למה, אולי כי גדלתי במשפחה שקטה יחסית, אבל דיבור בקול רם צורם לי כמו צעקות.

זו אחת הסיבות שבגללה אני לא אוהב כשהילדים שלי צועקים. אבל ילדים הם ילדים, ולפעמים הם צועקים. לעתים משמחה והתלהבות ("תראה אבא! יש לי כבר אלפיים נקודות!"), לעתים מכעס (אתם צריכים לראות את הכעס שהקטנה שלנו יכולה להפגין עוד לפני שלמדה לדבר), ולעתים זו פשוט הדרך שלהם לדבר.

אבל כאמור, אני לא אוהב צעקות, זה צורם לי. ממש צורם. אז מה עושים? האם אני צריך להעיר להם בכל צעקה? האם אני צריך לאסור על צעקות בבית? או לפחות בשעות מסוימות? ואם אאסור עליהם לצעוק, האם אפגע בהם באופן כלשהו?

ילדים עמידת ידיים
הורים רבים גדלו במשפחות סמכותניות שבהן ההורים קבעו מה מותר ומה אסור מבלי לנהל על כך דיון פתוח ומבלי לתהות אם זה בסדר ומה הילדים מרגישיםצילום: Arkivi / Getty Images IL
הירשמו וקבלו את הכתבות החשובות ממדור משפחה. להרשמה

למה קשה לנו להגיד לא לילד שלנו?

הורים נמצאים היום במצב מבלבל למדי. רבים מאיתנו גדלו במשפחות שבהן המילה "לא" נאמרה תכופות. "אל תעשה כך וכך", או "תעשה רק כך וכך", שזו הדרך הפוזיטיבית להגיד "לא". הורים רבים גדלו במשפחות סמכותניות שבהן ההורים קבעו מה מותר ומה אסור מבלי לנהל על כך דיון פתוח ומבלי לתהות אם זה בסדר ומה הילדים מרגישים.

מצד שני, השיח על זכויות הילד ומקום הילד במשפחה התפתח והפך נפוץ בעשורים האחרונים. בשנים האחרונות הצטרפו גם הרשתות החברתיות, שמדגישות את הקונספט לפיו אנחנו צריכים לזרום עם הילדים, לתת להם חופש לכוון את חייהם כי אחרת נפגע בהתפתחותם שלהם בדרך כזו או אחרת. כך הורים שונים מוצאים את עצמם מתקשים להציב גבולות לילדיהם ולומר להם "אל תעשו" מבלי להרגיש שהם עושים משהו לא בסדר.

מה זה בכלל אומר "לא" – המשמעות של גבולות

גבולות הם חלק משמעותי מההורות שלנו. בעוד שאצל בעלי חיים רבים ההורות היא עסק די פשוט – הצאצאים הופכים לעצמאיים די מהר וצריכים בעיקר ללמוד איך לשרוד בכוחות עצמם – אצל בני אדם הילדות היא תהליך ארוך מאוד של רכישת מיומנויות ולמידה של כללי התנהגות חברתית. וכך גם ההורות היא תהליך ארוך מאד של הקניית מיומנויות והכוונה חברתית.

חלק משמעותי של תהליך ההורות הוא הקניית גבולות. מה מותר ומה אסור אצלנו במשפחה? מה מותר ומה אסור בחברה שאנו חיים בה? מה מסוכן ומה בטוח? כל אלו הם דברים חשובים מאוד שילדים חייבים ללמוד.

יש דברים שמאד קל לנו להגיד עליהם "לא". לרוץ לכביש למשל – אין אף הורה שיתהה לגבי זה. אבל כשזה פחות שחור-לבן אנחנו עשויים להרגיש מבולבלים. למשל, השאלה שלי בנוגע להתעקשות עם הבן שלי שידבר יותר חלש. מה בנוגע למשחקי מכות עם בנים אחרים בגינה? האם אני צריך לאפשר לו לבטא את דחפיו התוקפניים הטבעיים, או למנוע ממנו להתנהג באלימות בכל מקרה? האם אני הורה לא הוגן ופוגעני כשאני אומר לו שהוא חייב ללכת למיטה כי השעון מורה על שעה מסוימת גם אם הוא לא עייף וממש מתחשק לו לראות עוד פרק בנטפליקס?

בעיני, התשובה לכך פשוטה, אך מסבכת. התשובה הפשוטה היא שזה ממש בסדר להגיד "לא" ולהציב גבולות על דברים שהם לא ברורים כמו ריצה לכביש. זה ממש בסדר שאני אדרוש מהבן שלי לדבר יותר חלש ולא בצעקות רק כי לי זה מפריע. כשאני אומר לו ללכת לישון עכשיו כי השעה כבר שמונה בערב, זה לא הופך אותי להורה פוגעני שמצר את ההתפתחות שלו כאדם חופשי. להיפך, אני מלמד אותו את המשמעות של גבולות והתנהלות בתוך מסגרת.

ולמה התשובה הזו מסבכת? מכיוון שהיא מחייבת אותי, כהורה, לחשוב על כל גבול שאני מציב לילד שלי ולבדוק עד כמה הוא באמת חשוב לי והאם אני מוכן לשאת את המחיר של הצבתו.

ילדים משחקים בערימת שלג במרכז ביג בטבריה
למצולמים אין קשר לכתבה. הגילים הצעירים הם ההזדמנות הטובה ביותר להטמיע בהם יחס חיובי לעצמם ולסביבה וללמדם איך להיות חלק מהחברהצילום: תומר אפלבאום

להסתכל רחוק אל העתיד

בכל פעם שאתם מציבים גבול לילד שלכם, מוטב שתזכרו דבר אחד – אתם אומרים לו "לא" כאן ועכשיו, בהווה, אבל אתם גם בונים את המבוגר שהוא או היא הולכים להיות. נכון, זה קל לוותר על גבולות מסוימים, יותר נוח לא להתעקש איתם ולא להתווכח עם ילדינו. כמו ששמעתי פעם אמא אחת אומרת בגינת המשחקים, "אין מה לעשות, ילד צריך להיות שובב", וחזרה להתעסק בטלפון שלה במקום להתייחס לבן שלה שהציק באופן מוגזם לילדים אחרים בגינה.

אבל המחיר שאנחנו משלמים על הוויתור הזה יתבטא לא רק כאן ועכשיו, אלא גם בהמשך, כשהילדים הקטנים שלנו יגדלו להיות ילדים קצת יותר גדולים, ואז בני נוער, ולבסוף מבוגרים. הגילים הצעירים הם ההזדמנות הטובה ביותר להטמיע בהם יחס חיובי לעצמם ולסביבה וללמדם איך להיות חלק מהחברה – וגבולות הם חלק משמעותי מחיי החברה שלנו.

לבחור את הקרבות שלנו

מצד שני, גם אם אנחנו מכירים בחשיבות הצבת הגבולות, אנחנו חייבים להיות מסוגלים לשמור על גמישות כהורים. אם נהיה נוקשים בגבולות שאנחנו מייצרים ובאכיפתם, אנחנו יוצרים שתי בעיות.

ראשית, אי אפשר לצפות שהילדים שלנו יתיישרו בקלות עם כל דרישה וגבול שלנו, כך שנמצא את עצמנו במאבק רצוף ומתמשך מולם. היחסים בינינו לבינם יעכירו ויגיעו למקומות שאני מאמין שאתם לא רוצים להיות בהם. ואם נהיה מאד נוקשים ותקיפים בנוגע לגבולות ולאופן שאנחנו אומרים "לא", אנו עשויים להביא את הילדים למצב שבו הם יוותרו על הרצון והיכולת לעמוד על שלהם. דפוס זה אופייני להורות סמכותנית וכפי שנכתב כאן בעבר, הוא לא תורם להתפתחות הילד לאורך זמן.

שנית, זכרו שהילדים רואים את ההתנהגות שלנו ולמדים ממנה כיצד להיות מבוגרים. אם נהיה "ראש בקיר", נלמד את הילדים שלנו להיות ראש בקיר בעצמם. בהחלט סביר שהם יאמצו את הנוקשות הזו, יפעילו אותה כלפי עצמם ולא יתמודדו טוב עם אתגרים בעתיד.

כיצד נדע מתי להתעקש?

בעוד שאין מתכון אחד ויחיד שייתן לנו את התשובה, נוכל להיעזר בשני עקרונות מנחים. קודם כל – תשאלו את עצמכם "למה זה בכלל חשוב לי?". למה חשוב לכם שהילד יסגור את הטלוויזיה עכשיו? למה חשוב לכם שהילדה לא תזרוק אוכל על הרצפה? למה חשוב לכם שהילד יפנה בעצמו למלצר ויבקש לימונדה (אפילו שהוא מתחנן שתעשו את זה במקומו)? נסו לשים לב מה המניעים שלכם. האם הם קשורים רק להווה או גם להתפתחות העתידית של הילד?

למשל, האם חשוב לי שהבן שלי לא ידבר בצעקות רק כי עכשיו אחותו הלכה לישון ואני לא רוצה שיעיר אותה (מה שישפיע על שעות המנוחה שלי בהמשך הערב), או שחשוב לי גם שילמד להתאים את עצמו לסביבה, להיות רגיש ולא להיות גורם מפריע? שתי הסיבות לגיטימיות אבל כשזה נוגע לאיזה מבוגרים הילדים שלנו הופכים להיות, לגבולות שאנחנו מציבים יש ערך מוסף שמקל עלינו את הצבת הגבול.

לאחר מכן תשאלו את עצמכם "למה הוא מתנהג ככה?". אנחנו הרי מציבים גבולות כשהילדים שלנו מתנהגים בצורה שאינה משביעת רצון עבורנו. לעתים, הם מתנהגים ככה לא בגלל שהם "לא מחונכים" או "עושים לנו דווקא". לעתים ההתנהגות הזו קשורה דווקא למצב הפנימי שלהם. רעב, עייפות יתר, רגשות לא מדוברים כמו כעס או בדידות – כל אלו יכולים לעמוד מאחורי התנהגות מעצבנת ומתריסה של ילדים שפשוט לא יודעים להגיד "אני ממש עייף עכשיו" ומבטאים זאת דרך ההתנהגות. אם שמתם לב שהרגעים הכי קשים הם תמיד בקצוות של היום, או אולי קצת לפני הארוחה – קחו את זה בחשבון באופן שבו אתם מגיבים אל הילד. לעתים, מלבד האמירה "לא, זה אסור", הילד צריך גם יד מחבקת, או פשוט תפוח.

הצבת גבולות טובה היא כזו שנעשית מתוך מודעות – הן לעצמכם והן לילד – וגמישות מצידכם. זה לא פשוט, אך הפירות שלה ילוו אתכם ואת ילדיכם, גם בהווה וגם בעתיד.

ערן כץ
ערן כ"ץ |צעדים קטנים

פסיכולוג קליני, עוסק בטיפול במבוגרים ובהורים וילדים בתל אביב, וחוקר התקשרוּת במסגרת לימודי דוקטורט בפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן. חושב שיותר חשוב ללמד אמפתיה ושפה רגשית מאשר חמש יחידות מתמטיקה. אב לשניים וחובב קפה ופרמזן.

אם יש לכם שאלות, או בקשות לנושאים שעליהם הייתם רוצים שאכתוב, אתם מוזמנים לכתוב לי למייל: erankatz@gmail.com או ליצור קשר באמצעות האתר שלי

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ