עזבתי 20 שנות עבודה בהייטק והפכתי לסייעת בגן ילדים

ראיון העבודה לתפקיד הסייעת היה הפעם הראשונה שבה נכנסתי לגן ילדים. הייתי בשוֹק מכמה שהילדים חמודים. כך הפכתי ממנהלת הייטק קשוחה לסייעת רכה וחביבה. מאז בכל יום מחדש אני לומדת שיעורים לחיים מילדי גן

אסתר טאוב
אסתר טאוב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גן ילדים
למצולמים אין קשר לכתבה. אי אפשר לתאר את חוויית הכניסה לחלל שבו משחקים מלא ילדים בני שנתיים עד ארבע מבלי לגלוש לקיטשקרדיט: רייצ'ל פינק
אסתר טאוב
אסתר טאוב

כשיש עודף זמן, עושים דברים מוזרים. ככה מצאתי את עצמי באמצע החיים, אחרי קרוב לעשרים שנה בענף ההייטק, עובדת כסייעת בגן ילדים. ראיון העבודה לתפקיד היווה את הפעם הראשונה שלי בחיים שבה ביקרתי בגן ילדים.

זה התחיל ממודעה אקראית שבה חיפשו עובדת לגן. הייתי בחופש כבר יותר משנה, היה לי זמן פנוי באותו הבוקר ולפי המודעה הגן היה מרחק הליכה קצרה מהבית. אז צעדתי לראיון בשביל לגוון את סדר היום שלי. שם נפגשתי עם מנהלת הגן, אישה נחמדה למדי. היא לא הבינה איך הגעתי אליה, וכיצד הרקע שלי והעבודה הקודמת שלי הובילו אותי להחלטה להיות סייעת, אבל היה נדמה שהיא נושמת לרווחה שמישהי בכלל הגיעה לראיון בעקבות המודעה. כן, רק מתי מעט קופצים על עבודה בגן ילדים.

אחרי שיחה קצרה, היא הציעה שנעשה סיבוב בגן. אי אפשר לתאר את חוויית הכניסה לחלל שבו משחקים מלא ילדים בני שנתיים עד ארבע מבלי לגלוש לקיטש. אז היו סבלניים לתיאור הבא: הם מתוקים בטירוף, אי אפשר לעמוד מולם ולא לחייך. הילדים תופסים לך את היד, מושכים אותך אליהם, מציעים לך לשחק איתם - והכל תוך כדי שהם לבושים בג'ינסים מיניאטוריים, סנדלים בגודל אצבע, חולצות עם דינוזאורים חמודים וקוקיות שאי אפשר לעמוד בפניהן.

במשך הרבה שנים הייתי בעיקר מנהלת קשוחה, והנה מסתבר בשנייה אחת שאני רכה ונחמדה. זה היה כמו לשתות בירה קרה על בטן ריקה: בתוך שניות הגיעו צחוקים, שמחה כללית והרבה חיבוקים, שיצאו ממני באופן טבעי. אחרי שהסתובבנו בחלל הגן והתקשקשתי קצת עם הילדים, מנהלת הגן שאלה אם אני רוצה עוד לחשוב על זה. אמרתי לה שאין צורך, אני מוכנה להתחיל לעבוד עכשיו.

היא ידעה עלי מעט מאוד - את השם הפרטי שלי ואת מה שסיפרתי לה על עצמי בעצמי. התברר שזה מספיק כדי לעבוד בגן ילדים. לחצנו ידיים מחויכות ומופתעות וקבענו שאתייצב לעבודה ביום ראשון הקרוב. 

גן ילדים נעמת אשדוד
למצולמים אין קשר לכתבה. ילדים עוזרים לנו לתקשר יותר טוב ולתרגל רטוריקה עם מילים בסיסיותצילום: אילן אסייג

כשהתעוררתי באותו יום ראשון כדי ללכת לגן, נתקפתי חרדה של ממש. הרגשתי כאילו התעוררתי לחיים של מישהי אחרת. הסיסמאות המעודדות אותנו "לצאת מאזור הנוחות שלנו" נחמדות כקישוטי קיר במשרדים, אבל הן לא באמת נועדו ליישום, אחרת מי שתולה אותן מסתכן בכך שכולם יעזבו את המשרד ויתחילו לחפש את עצמם. פה לא יצאתי רק מאזור הנוחות שלי, אלא הפלגתי הרחק מיבשת הנוחות שלי.

שגרת הבוקר בגן ילדים היא עמוסה. ההורים מגיעים עם הילדים, הגננות מגיעות גם הן, כל אחד מגיע בזמן אחר ובמצב רוח אחר, מה שלא מותיר פנאי לדיבורים או הנחיות. אז פשוט התיישבתי בחלל הגן וניסיתי להבין מה קורה מסביבי. התבוננתי. ציפיתי לשאלות מההורים – מי אני, מאיפה הגעתי, מה הרקע שלי. הייתי מוכנה עם סיפור חיים קצר לשליפה. אבל אף אחד לא ממש התעניין. רוב ההורים בכלל לא נתנו את דעתם על זה שיש אדם מבוגר חדש בגן. המשימה בראש מעייניהם היא פרידה חלקה, אם מישהי עוזרת להם בזה, מה טוב.

הילדים, לעומתם, מיד שמו לב לאדם החדש בגן והתחילו להביע עניין. חלקם הסתכלו עלי ממרחק בטוח, חלקם באו לדבר איתי. הם שאלו אותי איך קוראים לי, סיפרו איך קוראים להם, איך קוראים לילד שלידם, לאמא שלהם, לאבא, לדודים ולסבתא. הם הציגו את בקבוקי השתיה האישיים שלהם, את הציורים על החולצה והפכו בתוך דקות מפרצופים חמודים בבגדי מבוגרים מוקטנים למספרי סיפורים מוכשרים, שמתארים מעשיות על גלידות, חתולים, מכוניות, אבא, חלזונות, ים ועוד המון נושאים בלתי תלויים אחרים.

השעה 8:05 בבוקר וזהו, מבלי לשים לב, אני בפנים.

להתחיל את היום עם ילדים קטנים מסביבי התברר כדבר ממכר בחמידותו. זו דרך בטוחה למלא את היום בחיוכים ולשכוח את כל הבעיות שברקע. אבל מעבר לכיף, מדובר בעבודה חדשה אני צריכה ללמוד בה את הכל מהתחלה. את ההתבוננות שהתחלתי ביום הראשון, לא הפסקתי מאז.

אילוסטרציה חינוך גן ילדים
למצולמים אין קשר לכתבה. להתחיל את היום עם ילדים קטנים מסביבי התברר כדבר ממכר בחמידותוצילום: תומר אפלבאום

בהתחלה גיחכתי לא מעט על התנהגות הגננות או על חוסר ההיגיון בחלק מהחלטות הגן. לקח לי זמן עד שהפסקתי להסתכל על הנעשה כצופה מהצד, והתחלתי לראות את עצמי כחלק מהמתרחש. אט אט גיליתי גם את מגבלות ההתנהגות שלי עצמי. תכופות היו אלה התגובות של הילדים שחשפו בפני את חוסר ההיגיון שלי, או את חוסר היכולת להסביר את הבקשות שלי. הופתעתי לגלות שבעימות בין אדם בוגר ומנוסה לבין ילד צווחן בן שנתיים, לפעמים דווקא הילד הצורח הוא הצודק. כמה מתסכל זה עבורו שהמחאה היחידה שהוא מסוגל לה היא בכי וישיבה מתריסה באמצע החדר. זה לא תורם ל"קייס" שלו ורק בגלל זה הוא יוצא לא פעם מפסיד.

העליונות שאנחנו מרגישים מטבע היותנו "הבוגרים", הצדקנות שלנו מול ילדים, והנטייה האוטומטית שלנו להסביר ולחנך ילדים מנטרלת במידה רבה את הביקורת העצמית שלנו. אנחנו מהירים לשפוט את התנהגות שלהם רק בגלל שהם לא יודעים להסביר את עצמם, ומנגד לא מפקפקים מספיק בהתנהגות שלנו. כשילד מתלונן בדרכו הלא-ורבלית, אנחנו ממהרים לחרוץ את דינו כמפונק, לא מקשיב או בלגניסט. לא תמיד אנחנו עוצרים, לוקחים ברצינות את התלונה שלו ובודקים את עצמנו.

מסתבר שממד הקיטש שהגן מזמן הרבה יותר גדול ממה שחשבתי בהתחלה: לא רק שהילדים מתוקים בטירוף, הם גם עוזרים לנו להשתפר ולהתנהג בצורה חכמה וטובה יותר. הם גורמים לנו להפעיל את הדמיון והיצירתיות שלנו ולפעול במגוון כלים, לא רק באמצעות דיבור. ילדים עוזרים לנו לתקשר יותר טוב ולתרגל רטוריקה עם מילים בסיסיות. זה לא פשוט בכלל! הם מזכירים לנו שמה שזניח בעינינו לא בהכרח זניח בשבילם ועלינו לכבד גם בחירות שנדמות מוזרות בעינינו. אבל אין ספק שאחת המיומנויות הכי חשובות שמתרגלים בקירבה יומיומית לילדים היא חיבוק פרונטאלי בלי מריחת נזלת על הבגדים שלך.

באתי בזכות החיוכים, נשארתי בזכות העניין. ואז התחלתי לכתוב כדי לא לשכוח את השיעורים שלמדתי בגן.

אסתר טאוב

אסתר טאוב | |דברים שלמדתי בגן

אני בת מעל חמישים, ובניגוד להמלצה הרווחת, מתנהלת בעולם ללא תכניות לטווח הרחוק ובלי יעדים. לוּ הייתי אמיצה כפי שהייתי רוצה להיות, הייתי משנה מקום ועיסוק בכל שנה. במקום זה, עבדתי כמעט 20 שנה בעבודה אינטנסיבית בענף ההייטק, עד שלפני שלוש שנים החלטתי שאני רוצה לנוח, לא לקרוא יותר מיילים "דחופים", ובמקום זה לשבת בבית קפה באמצע היום וסופסוף לנסות לעשות דברים חדשים.

זו השנה השנייה שאני עובדת בגני ילדים, מה שמסתמן כאתגר לא פחות גדול מהעבודה הקודמתשלי, אבל לפחות עכשיו אני מחייכת הרבה יותר.

אני אוהבת ילדים, אבל אף פעם לא רציתי ילדים משלי. להיות אם טובה נראה לי מעבר ליכולות ולחרדות שלי. גם ההנאה העצומה שאני שואבת מהעבודה בגן ילדים לא שינתה את היותי שלמה עם ההחלטה הזאת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ