איך טיפול משפחתי עשוי להציל אתכם - ביחדנס - הבלוג של הדס גרופר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך טיפול משפחתי עשוי להציל אתכם

בניגוד לטיפול אינדיבידואלי או זוגי, טיפול משפחתי הוא פחות שכיח. זה חבל, כי יש משפחות שהוא יכול להציל, במיוחד את בני המשפחה שממלאים תפקיד מסוים בתוך המרקם המשפחתי

תגובות
משפחה בהפרעה
יח"צ

אתם עומדים בפני דלת. הדלת נפתחת ואתם נכנסים לחדר שבו יושבים כל בני המשפחה הגרעינית שלכם. הורים, אחים ואחיות. כל אחד מכם מקבל כוס מים ובתוכה חומר שמעודד דיבור כן, מעיין סם אמת. בחדר יושב אדם ומתחיל לשאול את בני המשפחה שאלות: "למי אתה מרגיש הכי קרוב?", "מה אתה חושב על הקשר בין אמא ואבא?", "לאיזה תפקיד מינו אותך במשפחה שלך?", "אם היית צריך לחלק את המשפחה שלך לקבוצות, מי היה בקבוצה שלך ומי היה בקבוצה הנגדית?".

איך הייתם יוצאים בסוף הפגישה הזאת? מרגישים יותר טוב, או מבוהלים? איך המשפחה שלכם היתה מגיבה? איך זה היה משפיע על ההתנהלות המשפחתית שלכם אחר כך?

התסריט שאני מתארת הוא לא חלק מספר מדע בדיוני חדש, אלא (בניכוי סם האמת) תיאור כללי של סשן טיפול משפחתי. הטיפול המשפחתי, לצד הטיפול הזוגי, שייך לזרם הטיפול המערכתי. אך בניגוד לאחיו הפופולרי (לפעמים נדמה שכולם בטיפול זוגי), טיפול משפחתי הוא הרבה יותר נדיר בנוף. יש לכך כמה סיבות: טיפול משפחתי הוא לא אחת מאפשרויות הטיפול הראשונות שאנשים מנסים, רוב האנשים נוטים לפנות יותר לטיפולים פרטניים לסוגם. שנית, נדרשת התארגנות מאומצת לכנס בני משפחה עם סדרי יום שונים לשעה אחת בשבוע, במיוחד אם מדובר במשפחה עם ילדים בוגרים. אני משערת שסיבה נוספת היא שיש המון אנשים שקראו את הפסקה הראשונה וחשבו שזה פתיח לסרט אימה.

עם זאת, טיפול משפחתי והראייה המערכתית שהוא מביא יכולים לעיתים להיות המפתח להתקדמות במקרים שנראים אבודים. הטיפול המשפחתי מחזיק בנקודת מבט ייחודית בנוף הטיפולי ותהליכי המחשבה שלו מדברים בשפה אחרת מזו המוכרת לנו מהפסיכותרפיה והטיפול הדינמי. כדי להבין איך בדיוק כינוס של משפחה אחת, עם כל המטענים, הסודות, הבריתות והקשיים שלה בחדר אחד יכול להיות הפתרון הטוב ביותר עבורה, אנחנו צריכים להבין איך מטפלים משפחתיים מסתכלים על הגוף הזה שנקרא משפחה.

מיחידים למערכת

בשנות החמישים של המאה הקודמת, החלו מדענים וחוקרים מכל התחומים לבחון את העולם סביבם דרך נקודת מבט מערכתית. הם הסתכלו על התנהלות ארגונים גדולים, מערכות אקולוגיות מורכבות ועל גוף האדם. בתחומי התאוריה והפרקטיקה הקשורה לפסיכולוגיה אנושית שלט עד אז שיח המבוסס על זרמים פסיכודינמיים שמקורם בפרויד. במילים יותר פשוטות, מרבית התחום של בריאות הנפש עסק במה שמתרחש בתוך נפשם של אנשים כיחידים: מאיזה מבנים הנפש עשויה, מה היא התפתחות בריאה של תפיסת העצמי אצל ילדים ומבוגרים, מה הדחפים שמניעים את נפשו של אדם וכן הלאה. אבל, אז בשנות החמישים התעוררו בתוך הזירה הפסיכולוגית קולות של מטפלים ותיאורטיקנים שונים, שחשו כי מה שמתרחש בתוך בני האדם הוא רק חצי מהסיפור. אנשים כמו סלוודור מינושין, מורי בואן, ורג'יניה סאטיר ואחרים, החלו לחשוב ולעבוד עם כוחות הפועלים מחוץ לאדם היחיד, כאשר אחד מהכוחות החזקים ביותר הוא כמובן המשפחה.

הפסיכולוגיה המערכתית הפסיקה להסתכל על משפחות כעל אוסף אנשים נפרדים, והחלה לחשוב על המשפחה כמערכת. אפשר להסתכל על המערכת המשפחתית כמו על מכונה שמורכבת מחלקים שונים (בני המשפחה), מתת-מערכות נפרדות (נגיד ילדים מול הורים, או בנים מול בנות) והמטרה שלה היא הומאוסטזיס, שיווי משקל. כלומר, משפחה היא מערכת המורכבת מאינדיבידואלים המתחלקים לתת-קבוצות בעלות אינטרסים שונים, השואפת להישאר בשיווי משקל שבו היא נמצאת. כל מי שאי פעם היה בליל סדר יודע להגיד שההגדרה הזאת היא די מדוייקת.

הסיבה שכל המערכות שואפות לשיווי משקל היא שהן פועלות מתוך דחף חזק לשימור עצמי, ושימוש בכמה שפחות אנרגיה בהתמודדות מול כוחות חיצוניים. קחו לדוגמה משפחה שבה מעולם לא דיברו על רגשות. חישבו על כמות האנרגיה, הזמן, המשאבים, והכוחות שיידרשו מבני המשפחה לשנות חוק כה בסיסי ולא מדובר. חישבו על הסכנה ללכידות המשפחה אם מישהו יעז לדבר על דברים שלא מדברים עליהם. איזה אינטרס יש למישהו לעשות כזה דבר? לכן, משפחות משתנות רק כאשר מופעל עליהן לחץ גדול הדורש מהן למצוא איזון חדש.

משפחה שכזאת

היה היו פעם, בעיר לא רחוקה, נער אחד ממשפחה נורמטיבית ושמו שי. הוא היה השלישי מבין ארבעה אחים ואחיות. כל הילדים האחרים במשפחה היו חכמים ומוצלחים והצליחו גם בלימודים וגם מבחינה חברתית. גם הנער היה חכם, כך אמר כל מי שפגש אותו, אך מוצלח הוא לא היה. הוא הפריע בשיעורים, נכנס לקטטות, הסתבך בגניבה מחנויות ובסוף הפסיק להגיע לבית ספר. ההורים של שי אהבו אותו ודאגו לו. הם גם השקיעו הרבה זמן וכסף בניסיון להבין מה לא בסדר עם הנער והתייעצו עם אנשי מקצוע. אך שום דבר לא הועיל. מיד לאחר שחל שיפור רגעי בהתנהגותו של שי, הגיע פיצוץ בלתי נמנע. כל המורות וכל המטפלים עמדו חיוורי פנים ולא מצאו תשובה (כדרכו של הטור, זה סיפור לא אמיתי המבוסס על הרבה מקרים שקרו באמת).

סיפורים מעין אלה הם הפתיח לכניסה של משפחות רבות לתוך טיפול משפחתי. בן משפחה אחד מציג התנהגות בעייתית, שנדמית עמידה בפני טיפול. זה יכול להיות התנהגות עבריינית, הפרעות אכילה, אשפוזים חוזרים וכו'. נקודת מבט המוכוונת לאינדיבידואל תנסה להסתכל לתוך נפשו של הילד ולהבין מה לא בסדר, או מהו ה"חסך" שלו, בעוד נקודת המבט המשפחתית תנסה להסתכל על הילד כרכיב בתוך המשפחה ולהבין מה ההתנהגות שלו משרתת ברמה המשפחתית. הילד המציג התנהגות בעייתית ייקרא החולה המזוהה (Identified Patient). מנקודת המבט של הטיפול המשפחתי, הילד הבעייתי נבחר באופן לא מודע על ידי המשפחה לייצג את הקונפליקט המשפחתי כהתנהגות "מופרעת". לכן מנקודת המבט של הטיפול המשפחתי, הסיפור שלנו הוא לא על המשפחה הנורמטיבית עם הנער המופרע, אלא על משפחה שלמה בהפרעה.

מחפשים רמזים ב"כאן ובעכשיו"

כשמשפחה נכנסת לחדר הטיפול אני מתחילה לחפש את הרמזים שהמשפחה מספקת כדי לספר לי איך היא עובדת. אני מסתכלת, למשל, על סדר הישיבה של חברי המשפחה - האם ההורים יושבים ביחד, או שאבא יושב לבד והבת הקטנה בוחרת להתיישב על אמא? כשאני שואלת שאלה, מי עונה קודם? אחד ההורים, או שאולי יש ילד שנבחר לדבר בשם כולם? מי מחליף מבטים עם מי, מי נוגע במי, כשאני שואלת על היחסים בין אמא לאבא, האם יש חוסר נוחות בחדר או שהילדים מסוגלים לספר מה קורה בבית? איך המשפחה מתייחסת לאחד מחבריה שנבחר להיות "הבעייתי"?

המשפחה מהסיפור שלנו התיישבה בחדר כאשר שי "הבעייתי" יושב בין שני הוריו, ושלושת הילדים האחרים יושבים בצד השני של החדר כיחידה אחת. ההורים הרבו לדבר על שי, הבעייתיות שלו, ההתנהגות הלא ברורה ועל כך שהם באמת לא מבינים מה קורה איתו. בכל פעם ששאלתי על המשפחה, הם חזרו לדבר על שי. כששאלתי את כל המשפחה "אם היינו עושים קסם ו'מתקנים' את שי, על מה המשפחה שלכם היתה מדברת?",  אחותו הגדולה של שי גיחכה ואמרה "אם אמא ואבא לא היו מדברים על שי, הם לא היו מדברים בכלל".

בעבודה מאומצת עם המשפחה יכולתי להבין ששי היה תקוע במשולש עם שני הוריו. הוא שימש כדבק שמחזיק את היחסים שלהם יחד. כבני זוג היה ביניהם מרחק גדול, אדישות וכעס לא מדובר. אך היתה ביניהם הסכמה שכהורים עליהם להיות מגובשים ומאוחדים עבור ילדיהם. לכן, בכל פעם ששי שוב "פישל" ההורים היו מדברים זה עם זה, הולכים ביחד לפגישות ולבית הספר ובאופן כללי מראים קירבה רבה יותר. אך בכל פעם שהיה "שיפור" בהתנהגותו של שי והם לא נדרשו להתאגד יחד כהורים, שוב התרחקו זה מזה. האב היה מבלה זמן רב יותר בעבודתו והאם היתה מסתובבת בבית כועסת ובודדה.

המשפחה "מינתה" באופן לא מודע את שי (בדרך כלל הרגיש מבין הילדים) להיות הפיתרון שלה לשימור המערכת המשפחתית מאוחדת. כאשר יכולנו באופן גלוי לדבר בחדר על הקושי של ההורים להיות ביחד, חל שיפור בהתנהגותו של שי משום שהוא "שוחרר" מתפקידו. בהמשך יכולתי להציע להורים לעבור לפורמט של טיפול זוגי ובכך לתת מענה למצוקה הלא מדוברת של המשפחה.

משפחות הם כוח משמעותי בחייהם של כל האנשים. נכון שבטיפול אינדיבידואלי, יש מקום לחקירה פנימית של פנטזיות, היסטוריה אישית, מבנה אישיותי ומחשבתי, אך לא פחות מאלה - יש מקום לבדוק מה ההשפעות של תפקיד האינדיבידואל במשפחה, כי גם אדם בוגר עדין מושפע מנורמות היחסים שהכיר בבית ילדותו.

משפחה בהפרעה
יח"צ


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#