הדס גרופר
הדס גרופר
מחשבות שליליות
האם המחשבות שלנו הן חלק בלתי נפרד מהזהות שלנו, או סתם רעש סטטי שנפלט מהמוח שלנו כתוצר לוואי?קרדיט: מאט בראון, פליקר
הדס גרופר
הדס גרופר

"אני לא מצליח להוציא את המחשבות האלה מהראש שלי. יש תקופות שבהן זה קצת יותר טוב, אבל אני יודע שזה זמני. בסוף יקרה משהו, אפילו הכי קטן, שיחזיר אותי חזרה לאותו מקום. לקול בראש שלי שאומר לי שאני בעצם כישלון, שבקרוב כולם יגלו שאני זיוף אחד גדול, שאני לא שייך לשם".

גלעד בן השלושים ושלוש, איש פרסום מצליח שמוביל קמפיינים ארציים, יושב שפוף על כורסת הטיפול וכובש את פניו בידיו. המחשבות האלה רודפות אותו במשך כל שעות היום והלילה ודוחפות אותו לעבוד שעות ארוכות, להזניח את מערכת היחסים שלו עם בת זוגו וחבריו. האירוניה היא שככל שגלעד יותר מצליח, כך המחשבות הקשות האלה מתחזקות גם הן.

הטריגרים שמעוררים אותן אינם פרופורציונליים לעוצמת המחשבות המשתקות. זה יכול להיות הערה אגבית של הבוס על מסמך שכתב, תגובות של קולגות שאינן תואמות לאלה שציפה לקבל, ואפילו תגובות של גולשים בפייסבוק לקמפיינים שהגה. גלעד מוצא את עצמו מבלה שעות מול התגובות האלה וקורא את כולן באובססיביות כדי לראות האם מישהו עלה על כך שהוא בעצם זיוף אחד גדול (בהמשך למסורת הטור, גלעד הוא מטופל דמיוני, שמייצג סיפורים של כמה אנשים שונים).

גלעד לא לבד במלחמתו במחשבות המאיימות להשבית אותו. מעטים האנשים שמעולם לא נאלצו להתמודד עם מתקפת מחשבות שמתעקשות שאנחנו לא רזים מספיק ולא יפים מספיק, שהיחסים הזוגיים שלנו הם לא טובים מספיק, שאנחנו כישלון מקצועי, שאנחנו מוזרים מידי או שאנחנו לבד לגמרי בעולם. החלק הגרוע ביותר בכל העניין היא התחושה היא שאנחנו הולכים לחשוב כך על עצמנו תמיד.

ולמרות שרובנו נאלצים להתמודד עם מחשבות כאלה בנקודות מסוימות בחיינו, לא רבים מאיתנו עוצרים לחשוב, מה הן בעצם המחשבות האלה? איפה הן נוצרות? האם הן חלק בלתי נפרד מהזהות שלנו או סתם רעש סטטי שנפלט מהמוח שלנו כתוצר לוואי? ואיך טיפול יכול לעזור לאדם כמו גלעד, שניסה להלחם במחשבות האלה לבדו, עד שהגיע לנקודה כה קשה שממנה החליט לפנות לעזרה של איש מקצוע.

ההתייחסות הטיפולית לנושא המחשבות השליליות עברה מהפכה בחמישים השנים האחרונות, שהשפיעה על נקודת המוצא שמהן מגיעים מטפלים המנסים לעזור לסובלים מהן. התשובה לשאלה "כיצד יתייחס מטפל למחשבות של גלעד" טמונה איפוא באופן שבו המטפל הספציפי מתייחס לנושא המחשבות. בין אם בגישה פסיכודינמית, CBT או שהוא בוחר בכלים שהגיעו מתחום המיינדפולנס.

מחשבות הן חשובות

כמו הרבה דברים בתחום, גם העמדה שמחשבות הן חשובות ניתן לייחס לזיגמונד פרויד. למעשה פרויד כל כך השפיע על השיח הפסיכולוגי, שעד היום רובנו משתמשים במונחים שמקורם בהגותו כמו תת-מודע, הדחקה ואגו. לכן, לא מפתיע שרובנו מסתובבים בעולם בעמדה שהמחשבות שלנו חשובות ומשמעותיות. ולא רק שהן חשובות, הן גם קשורות באופן בלתי ניתן להתרה ל"עצמי" שלנו.

באותו האופן שהמילה "ללכת" והמילה "לצעוד" מתארות את אותה פעולה, עבור רוב האנשים המחשבות שלהם הן כמעט מילה נרדפת למי שהם באמת. מטפל המחזיק בעמדה הזאת ינסה ללכת עם גלעד אל המקום שבו המחשבות האלה נולדו ויחד לתת להן משמעות חדשה. אולי הוא למד לחשוב כך ביחסים עם אביו, שהיה איש עבודה שהעריך את ילדיו רק כאשר הצליחו. אולי הוא למד אותם בבית הספר, שם זכה להערכה רק מהמורים ולא משאר בני גילו. הרעיון הוא שאם גלעד יבין מה המקור האמיתי של המחשבות ומה התפקיד שהן משרתות, הוא יוכל להתבונן בהן באופן אחר ואז הן יאבדו מכוחן. 

האם המחשבות נכונות?

בסוף שנות השישים אהרון בק, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי, עורר מהפכה באופן שבו עולם הטיפול מתייחס למחשבות. כמו בהרבה שינויים בתחום, ההתקדמות הזאת נבעה מכך שבק הרגיש שהפסיכואנליזה ששלטה עד אז בכיפה הטיפולית לא הניבה את התוצאות הרצויות, במקרה שלו בטיפול באנשים שסבלו מדיכאון. במקום ללכת עם המחשבות השליליות שהביאו מטופלים לקליניקה, הוא ביקש מהם לנסות למצוא ראיות לכך שהמחשבות האלה (אני כישלון, אני לבד, אני לא אהוב) הן אמיתיות. ממש כמו בבית משפט, בק ביקש מהמטופלים שלו לתת לו ראיות לכך שהן נכונות.

ברגע שהמטופלים ראו שהמחשבות שלהם משוללות ראיות, או שהראיות מצביעות דווקא על ההיפך הגמור (אני די מצליח, יש לי משפחה שאוהבת אותי) חל שיפור במצבם. ולא רק שחל שיפור, הוא גם התרחש בפרק זמן קצר יותר בהשוואה לטיפולים הפסיכודינמיים. כך נולד הטיפול הקוגניטיבי, שממנו התפתח מה שהיום אנחנו מכירים כטיפול קוגניטיבי התנהגותי, המוכר כ-CBT (רשי תיבות של Cognitive Behavioral Therapy).

שיטת הטיפול הזו מניחה שהמחשבות הרעות שלנו הן פעמים רבות אוטומטיות ושהן משפיעות על התפיסות שלנו לא רק את עצמנו, אלא גם את העולם והעתיד שלנו. בטיפול כזה גלעד והמטפל שלו יבחנו את המחשבות של גלעד והשפעתן על תפיסות ופעולות. הם ינסו לפתח מנגנון שיעצור את השליפה האוטומטית שלהן ויחליף אותן במחשבות חיוביות, מציאותיות ונכונות יותר.

לרוב המחשבות שלנו אין משמעות

הגל המהפכני הבא שעסק במחשבות שלנו והשפעתן הגיע לארה"ב בתחילת שנות השמונים, אז החלו להיכנס אל עולם הטיפול רעיונות מתוך הבודהיזם, ובעקבות כך פותחו שיטות טיפוליות כגון ACT ו-DBT. מיינדפולנס (בעברית קשיבות) הוא התהליך של הפניית קשב אל המחשבות שלנו באופן שאינו שיפוטי. נסו לחשוב על אדם היושב ליד הנהר. הוא אינו אומר לעצמו "איזה מים מלוכלכים, זה ממש חבל", או "אם הייתי יושב בצד השני של הנהר היה לי נוף מוצלח יותר". הוא פשוט יושב ומסתכל על המים וחושב לעצמו "אה, מים". כך המיינדפולנס מנסה להביא אותנו להסתכל על המחשבות שלנו ולומר "אה, מחשבות".

בניגוד ל-CBT, מיינדפולנס לא מנסה להילחם או לסתור את המחשבות השליליות, אלא לעודד את המטופל לשנות את מערכת היחסים שלו עם המחשבות כך שלא יזהה אותן באופן אוטומטי עם מי שהוא. במקרה של גלעד, תרגול מיינדפולנס יכול לכלול צורות כאלה ואחרות של מדיטציה, שבמהלכה ילמד כיצד להתבונן במחשבה השלילית כצופה מן הצד, ולא לסבור באופן אוטומטי שהיא הגיעה ממנו עצמו. הוא יכול להסתכל על המחשבה, לתאר אותה, ולתת לה פשוט לחלוף כפי שהיא צצה. לא לנסות להשתיק אותה בכוח, אלא פשוט להתבונן בה ולאחר אימון ותרגול, המחשבות והקולות האלה יאבדו מכוחם.

כדור ים
מה יקרה אם פשוט נתעלם מהמחשב, נראה אותה צפה לקראתנו על פני המים, לא ננסה להשתיק או להטביע אותה, רק נאפשר לה להיות עד שלאט לאט היא תצוף הרחק מאיתנו על פני המיםצילום: Getty Images/iStockphoto

אחת מהתכונות המדהימות של בני אדם היא היכולת להחזיק שלושה רעיונות סותרים לכאורה לצד האמונה שכל אחד מהם נכון. כך גם במקרה של מערכת היחסים שלנו עם מחשבות. לפעמים למחשבות שלנו יש משמעות עמוקה הנוגעת בבסיסי העצמי שלנו, ולפעמים הן רק קולות חיצוניים שהפנמנו ופועלים בכדי לשתק אותנו. כמו כולם, גם אני נאבקתי בחיי במחשבות טורדות כמו עד כמה אני טובה מספיק או עומדת בנורמות החברתיות מבחינת מראה. באותה תקופה היה לי את המזל להיתקל במטפלת מהסוג השלישי שלימדה אותי את התרגיל הבא:

דמיינו את המחשבה הרעה שקוראת לכם מכוערים, שמנים, טיפשים, רזים או לא ראויים, ככדור ים בבריכה. כדי להטביע את המחשבה מתחת למים כדי שלא נצטרך לראות או לשמוע אותה, צריך להפעיל עליה המון כוח ולהיות איתה כל הזמן במגע. אבל מה יקרה אם פשוט נתעלם ממנה, נראה אותה צפה לקראתנו על פני המים, לא ננסה להשתיק אותה, או להטביע אותה, רק נאפשר לה להיות עד שלאט לאט היא תצוף הרחק מאיתנו על פני המים.

את ההשראה לטור הזה קיבלתי מהפרק הנהדר The Secret History of Thoughts של הפודקאסט Invisibila, אני מזמינה אתכם להאזין לו. אם יש לכם סיפורים מחדר הטיפול שלכם שהייתם רוצים לספר, או שאלות הנוגעות לטיפול, או פרקים נהדרים של פודקאסט שאתם מעוניינים לחלוק איתי, אני מזמינה אתכם לכתוב לי לhgruper@gmail.com

הדס גרופר

הדס גרופר | |ביחדנס

אני עובדת סוציאלית קלינית, מתמחה בטיפול זוגי ומשפחתי.

אני חושבת שאת הדברים החשובים בחיים אנחנו לומדים בתוך המשפחה שלנו, ושהדרך לבריאות נפשית עוברת דרך משחק והנאה.

אני גם אמא של ילד שובב ביום ושחקנית פלייסטיישן בלילה.

לאתר שלי

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ