מה עושה מטפלת זוגית כשהיא חושבת שעדיף לבני הזוג להיפרד

האם כאשת מקצוע מחובתי לומר לבני הזוג שאין להם סיכוי? מצד אחד, זה יחסוך להם חודשים של עוגמת נפש, פגיעות הדדיות והוצאה כספית על הטיפול. מצד שני, טיפול זה לא מדע מדויק ואולי אני טועה?

הדס גרופר
הדס גרופר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טיפול זוגי
מתוך הסדרה "שקרים קטנים גדולים". תפקידו של המטפל מחייב צניעות, כי טיפול נוגע בחומרים הכי רגישים. אל לו להניח הנחות באשר למטופליוקרדיט: HBO
הדס גרופר
הדס גרופר

"תראי, האמת היא שאני לא בטוח שכל הסיפור הזה של זוגיות זה משהו שאני מאמין בו", אומר נבו בפגישה הפרטנית שלנו, אותה קבענו במסגרת הטיפול הזוגי שלו ושל אלכס. "כל העניין הזה של שבתות, בית, אולי ילדים. לא יודע. זה שלו. אלכס רוצה את זה. הוא רצה את זה מההתחלה. ואני? אני לא יודע. אני רק יודע שאני לא מצליח ללכת ממנו, אבל גם כשאנחנו ביחד זה לא טוב. כל הזמן מתח ושתיקות ופיצוצים. כל פעם שהוא מסתכל עלי אני רואה בעיניים שלו רק אכזבה. ואז אני לא שולט בעצמי, אני עף עליו ב-200 קמ"ש. הכי שחור. הכי רע". 

נבו מסתכל עלי כאילו הוא שוקל אם לומר משהו או לא. בסוף הוא אומר "תראי, אני חושב שכל העניין הזה של טיפול זוגי זה חרטא. אני לא מאמין בזה. אנשים לא משתנים". "ובכל זאת אתה כאן", אני אומרת לו. נבו נאנח "כן, אני כאן. אני כאן כי אני לא רוצה להיות החרא שאני חושב שאני. אני כל הזמן מסתכל על גברים אחרים. מתכתב עם אחרים באפליקציה ואז מוחק את התכתובת שהוא לא יראה. אני מרגיש שאני חרא של בן אדם, כזה שלא רוצה בית. אני רק רוצה להרוס". "אז למה לדעתך אתה ממשיך להישאר בקשר הזה?", אני שואלת אותו. "כי אם אני באמת חתיכת חרא, אז מי ירצה אותי? אלכס הוא הסיכוי היחיד שלי להיות נורמלי" (פרטי המקרה שונו כדי לשמור על פרטיות הנוגעים בדבר).

טיפול זוגי
האם מטפלת זוגית יכולה לעזור לאנשים כשהיא מסתכלת עליהם וחושבת לעצמה: הדבר הכי טוב שיכול לקרות להם זו פרידהצילום: GettyImages

כשזה לא נדבק

אם היינו עורכים סקר ושואלים "מדוע אנשים הולכים לטיפול זוגי?", סביר להניח שמרבית האנשים יענו שזוגות מנסים "לשפר" או "להציל" את הקשר. בעוד שבחלק מהמקרים זה אכן כך, מניסיוני זו בדרך כלל לא הסיבה היחידה. אנשים נכנסים לטיפול זוגי עם מגוון רחב של סיבות: ניסיון לרצות את בן הזוג, רצון לבחון משהו לגבי עצמם, חלק מהאנשים באים עם משאלה שמישהו מבחוץ יסביר סוף סוף לבן הזוג את כל הטעויות שלו.  לפעמים אנשים נכנסים לטיפול כי הם לא רוצים לפרק את המשפחה, בין אם מסיבות כלכליות, ובין אם מפחד מפני שינוי או כי הפעילו עליהם לחץ. ולעיתים יש אנשים שמגיעים בשביל להרגיש שהם עשו כל מה שאפשר היה לעשות לפני שהם מורידים את השאלטר. 

אחרי פגישה אחת או שתיים שבהן אני פוגשת זוגות, אני בדרך כלל מזמינה כל אחד מבני הזוג לבדו לפגישה. אני עושה את זה מכמה סיבות: האחת היא שאני רוצה להכיר כל אחד מבני הזוג לעומק, וגיליתי שסיפורי חיים מוטב שיסופרו כמונולוג ולא כדיאלוג. (המונולוג מאפשר לסיפור לרחף בין תקופות וזיכרונות, בעוד שהדיאלוג מכריח אותו לשמור על קו לינארי של עבר-הווה-עתיד). סיבה נוספת היא שאני רוצה לאפשר לאנשים הזדמנות לספר לי את "האמת שלהם", הפחדים והמחשבות שהם לא תמיד מצליחים או רוצים לבטא ליד בן הזוג. הסיבה השלישית היא כדי לחפש את ה"דבק".   

ה"דבק" עבורי הוא הסיבה שבגללה האדם ממשיך להתעקש על מערכת היחסים שבה הוא נמצא. אני מנסה לבדוק יחד איתו מהי עמדת המוצא ממנה הוא בא, איפה הוא נמצא על הציר של יאוש- תקווה ביחס לזוגיות והאם הוא עדיין מצוי בתוך היחסים האלה או שבעצם הוא כבר עם רגל אחת בחוץ. כשאני מבינה טוב יותר את המניעים של כל אחד מבני הזוג, אני יכולה להבין טוב יותר איפה הם נמצאים והאם הם יכולים לעבוד ביחד בכדי לשמר את הקשר, או שמשהו אחר צריך לקרות בטיפול. 

אלכס ונבו, לדוגמה, נמצאים ביחד כבר שנתיים. הם מגיעים אלי משום ששניהם כבר מותשים. מותשים מלריב, מותשים מהכעס. אבל בכל זאת מרגישים שהם לא מצליחים לפרק את החבילה. ההגעה לטיפול (אליה אלכס דחף) היא ניסיון לראות אם בעזרת אשת מקצוע הם יוכלו לשנות משהו, להחליט לכאן או לכאן. בפגישות המשותפות שלנו אני רואה הרבה יאוש, כעס ותחושה של חוסר ערך. אני מחפשת סיבה עבור שני האנשים האלה להיות ביחד ולא מוצאת. אהבה, שמחה וערכים משותפים נעדרים מהחיים שלהם יחד. גם הסיבות שלהם להישאר בקשר עצמו לא מבוססת על הקשר עצמו, או על תכונות שהם מוצאים בבן הזוג, אלא על סיבות שקשורות אליהם בלבד, כמו הרצון להיות בזוגיות נורמלית, או הפחד להישאר לבד. אני מוצאת את עצמי חושבת שלשני האנשים האלה יכול להיות הרבה יותר טוב בנפרד. אבל מי חשבה את המחשבה הזאת? הדס אשת המקצוע, או הדס האדם? האם מטפל יכול לעזור לאנשים כשהוא מסתכל עליהם וחושב לעצמו: הדבר הכי טוב שיכול לקרות להם זו פרידה. 

על מוסר וטיפול

התפקיד העיקרי שלי בתוך טיפול זוגי הוא לאפשר לזוג לבסס מספיק ביטחון בקשר שלהם, שיאפשר לכל אחד מהם לחשוף בפני השני את ה"מאחורי הקלעים" של ההתנהגויות שלהם. ביטחון כזה אמור לאפשר לאדם לומר לבן זוגו "כשאתה מתחיל לכעוס ולהתלונן על דברים קטנים כמו המדיח או הכביסה, אני מרגיש שאני כישלון. אני מרגיש שאני שוב הילד בן השמונה שאמא שלו אומרת לו שלא ייצא ממנו כלום. אז אני פשוט הולך, כי אני לא יכול לסבול את זה". במקרה של אלכס ונבו, אני חוששת שאם אעשה דבר כזה, אוביל לפגיעות נוספות בשני הצדדים. גם כאשר אלכס חושף את רגשותיו בפני נבו, נבו (מסיבותיו הטובות ובגלל ההיסטוריה המורכבת שלו) לא מסוגל לשמוע את זה. לעיתים הוא פוגע באלכס, משפיל, צועק ונעלם. ועבור נבו, כל ניסיון לדבר את הסערה הפנימית שלו הוא עוד פלטפורמה לכישלון. אין לו מילים להסביר את עצמו, גם לעצמו. 

הטיפול בנבו ואלכס הביא אותי לשאול את עצמי שאלות על  מוסר בטיפול. האם כאשת מקצוע מחובתי לומר לאלכס ולנבו שאני חושבת שאין כאן הרבה סיכוי? זה הרי יחסוך להם שבועות וחודשים של עוגמת נפש, פגיעות הדדיות והוצאה כספית לא קטנה. מצד שני, טיפול זה לא מדע מדויק. אני לא יכולה לומר שאני יודעת בוודאות, זוהי רק דעתי האחת. וכמו שאומרים "אין הנבואה ניתנה לשוטים". מה עושים במצב כזה? 

מחד הרי שמדובר בחיים של אלכס ונבו ובסופו של דבר הם המומחים לחייהם. זוהי עמדתי מאז ומתמיד לגבי כל מטופל. התפקיד שלי כמטפלת הוא לשקף להם את מה שקורה, לתת להם כלים לבטא את עצמם בצורה בהירה יותר, לתמוך בהם כשהם מנסים להחליט. תפקידו של המטפל מחייב צניעות. הרי כל טיפול נוגע בחומרים הכי רגישים וקשים שמהם מורכבים חייהם של אנשים, הוא חייב להיות זהיר, לא להניח הנחות ולהישאר לצידם של המטופלים, לא להוביל אותם לכאן או לכאן.

ומצד שני, שני האנשים האלה סובלים, האם לא מתפקידי להקל את סבלם על ידי קריאה לשינוי בחייהם? תפקידו של מטפל במקרים כאלה הוא לעזור לבני הזוג להבין מהו "הדבק" שלהם ומהם המחירים שהם משלמים עבורו. הייחודיות של טיפול כמקצוע הוא שיש מעט אזורים שבהם הוא שחור ולבן, נכון ולא נכון, טוב או רע. רוב הזמן מטופלים ומטפלים שוחים יחד במרחבים הענקיים והאפורים של המגוון האנושי. שאלות ותהיות על מוסר ואחריות לא מנותקות מהפרקטיקה היומיומית. לכן, אני יודעת שלא אמצא תשובה אחת לשאלה שלי. ואולי טוב שכך. מה שחשוב באמת הוא שאנחנו כמטפלים לא נפסיק לשאול.

הדס גרופר

הדס גרופר | ביחדנס

אני עובדת סוציאלית קלינית, מתמחה בטיפול זוגי ומשפחתי.

אני חושבת שאת הדברים החשובים בחיים אנחנו לומדים בתוך המשפחה שלנו, ושהדרך לבריאות נפשית עוברת דרך משחק והנאה.

אני גם אמא של ילד שובב ביום ושחקנית פלייסטיישן בלילה.

לאתר שלי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ