הדס גרופר
הדס גרופר
טיפול זוגי
הכנסתו של אדם שלישי לתוך טנגו זוגי, שרוקדים אותו שניים במשך שנים רבות, זה לא מהלך טריוויאליקרדיט: GettyImages
הדס גרופר
הדס גרופר

לפני כל פגישה עם זוג חדש, אני מתרגשת. למרות שיצא לי לפגוש כבר זוגות רבים, כל זוג חדש הוא עולם שלם שיש להבין ולפענח. כך שגם לפני הפגישה עם רם וטלי התרגשתי. דיברנו קצת בטלפון, ועכשיו הם יושבים מולי, מעט נבוכים. "אה… איך מתחילים?" רם מחניק שיעול של מבוכה. "זו פעם ראשונה של רם בטיפול", טלי ממהרת להכריז. "אני הייתי שנתיים בטיפול לפני שהתחתנו, אז אני פחות בהלם". רם מאדים, אבל שותק.

"בואו נתחיל מהפרטים היבשים, זה יותר קל" אני מציעה. "סיפרתם לי בטלפון בני כמה אתם וכמה ילדים יש לכם, בואו וספרו לי עוד קצת על המשפחה שלכם". "דבר אתה", טלי זורקת לרם, "אתה תמיד מתלונן שאני לא מפסיקה לדבר", היא אומרת בחצי פה. רם שוב משתעל במבוכה. "אה.. אני עובד ברשות הנמלים, אני אחראי שם על…". טלי מתפרצת לדבריו: "היא אמרה לספר על המשפחה שלנו! איך הגעת לדבר על העבודה שלך שוב? רק עבודה יש לו בראש, בטח שהוא לא יודע לומר שום דבר על המשפחה שלו!" היא נזעקת. רם מתרגז: " אני לא מבין, בשביל מה באנו לטיפול? את כבר חצי שנה מציקה לי שנלך לטיפול ועד שהגענו לכאן את מביישת אותי, איך זה אמור לעזור לנו?" 

זו שאלה טובה, איך באמת הטיפול הזוגי אמור לעזור לאנשים כמו רם וטלי? איך אנחנו מתגברים על המרחק, לומדים לעשות משהו שונה אחרי שנים של עוד מאותו הדבר? איך אנחנו מוצאים אהבה במקום שבו לפעמים זה מרגיש שיש רק כעס וייאוש?

כל זוג הוא שלם ייחודי המורכב מהיסטוריה משותפת, אסטרטגיות שונות לשמירה על הקשר, מערכת משפחתית אחרת, הנחות על אינטימיות ועוד רכיבים רבים. אך למרות השונות האינהרנטית בין הזוגות, התהליך שהם עוברים בטיפול הזוגי שומר על עיקרון משותף. עוד לפני שנכנסתי לפגישה הראשונה יש לי בראש מעין "מפה", שמתווה את הדרך בה יצעד הטיפול הזוגי. המפה נוצרה מסינרגיה של הניסיון המקצועי והאישי שלי, עולם הידע המחקרי והטיפולי שאני נשענת עליו, ומהשלם שהוא הזוג שיושב מולי.

בטקסט הנוכחי ובבאים אציץ אל מאחורי הקלעים של הטיפול הזוגי: מה הן הנחות העבודה שלי כמטפלת, איך הגישה הטיפולית שאני עובדת איתה מנחה את העבודה שלי, מהו התהליך אותו אני רוצה להעביר את בני הזוג, ואיך, כמו שרם שאל, הוא אמור לעזור להם לצאת מהצד השני קרובים יותר אחד אל השני. 

הפגישה הראשונה

הפגישות הראשונות בטיפול מוקדשות לשני תהליכים עיקרים השזורים אחד בשני: הצטרפות (joining) והערכה. הצטרפות היא חבירה של המטפלת לתוך המערכת הזוגית. הכנסתו של אדם שלישי לתוך טנגו זוגי, שרוקדים אותו שניים במשך שנים רבות היא לא מהלך טריוויאלי. כל מי שהיה בטיפול זוגי יודע שזה יכול להרגיש מוזר בהתחלה. שני בני הזוג צריכים להרגיש שאני רוצה בטובתם ובטובת הקשר שלהם בכדי שיוכלו לאפשר לי להכנס יחד איתם לתוך מקומות אינטימיים וחשופים.

התהליך השני הוא הקשבה פעילה בעזרת כל החושים בכדי לקבל כמה שיותר מידע על הקונפליקט הזוגי ומערכת היחסים כולה. המידע יכול להגיע מערוצים שונים: שפת הגוף, מחוות וקשר עין של בני הזוג יכולים להוות מדדים למרחק ביניהם. זוגות שיושבים בשני קצות הספה נמצאים במקום זוגי אחר מזוג שיושב צמוד ומשחק אחד לשני באצבעות הידיים. הדבר נכון גם לזוגות שכאשר אחד מהם בוכה, השני יגיש לו מים או טישו. 

לאט לאט אני מושכת בחוטים של פקעת החיים של בני הזוג: מתי בני הזוג התחילו לחוש שיש ביניהם מרחק? מה הטריגרים שמובילים לריבים שלהם? כשהם נמצאים כבר בתוך הריב, איך כל אחד מהם מנסה לצאת ממנו? 

"האמת שלא חשבתי על זה הרבה, כלומר ניסיתי לא לחשוב על זה" מספר רם. "תראי גם ההורים שלי, עשו ילדים, גידלו אותם. לא יודע אם הם אהבו אחד את השני, או אם היה להם טוב. גידלו ארבעה ילדים, וזהו. זה מה שעשו אז. אף אחד לא דיבר על להיות מאושר. אבל אם אני חייב לשים על זה את האצבע, אז זה התחיל מאז שאני מרגיש שלא טוב לי בבית. אני מוצא את עצמי חוזר מהעבודה בערב ויושב באוטו ליד הבית ולא יכול לצאת ממנו. לא יכול לפתוח את הדלת למבט שלה, שאומר לי שאני לא בסדר". 

לידו על הספה, טלי מרימה את העיניים למעלה לתקרה כדי שלא נוכל לראות את הדמעות שלה. "כל אחר הצהריים אני מחכה שהוא יבוא, אני סופרת את הדקות. כל היום אני לבד, כל אחר הצהריים עם הילדים ורק מחכה שהוא יבוא הביתה. ואז הוא נכנס ואפילו לא יכול להסתכל עלי. הוא ישר נכנס לחדר שינה, כאילו אני לא שם, כאילו לא חיכיתי לו כל היום. אני פשוט נשרפת מהדבר הזה. כל הציפיה שלי אליו מתחלפת באותו רגע בכזה כעס, שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי".

בזמן שטלי מדברת, רם יושב מכווץ בצד שלו של הספה. "ומה את עושה, עם כל הציפיה הזאת, שהתחלפה בכעס בשנייה אחת?", אני שואלת את טלי. "מה זאת אומרת?", היא עונה בפליאה, "אני נכנסת לחדר וצועקת עליו שכל היום הילדים חיכו לו ואיך הוא עכשיו נעלם להם".

האינטראקציה הקצרה הזאת מאפשרת לי להתחיל לקבל מושג על אסטרטגיות ההתמודדות עם קונפליקט של כל אחד מבני הזוג ובאיזה אופן כל אחד מהם מנסה להעביר לשני את הצרכים והרצונות שלו. במקרה של רם, אני מעריכה שהוא מנסה להימנע מקונפליקט. הוא ילך לחדר אחר, יבליג וינסה לעצור את ההתפרצות (הבלתי נמנעת) של ריב קולני. לטלי אסטרטגיה שונה. היא מעדיפה להיות במגע עם האדם שמולה, אפילו במחיר של הסלמת הריב. היא תנסה "לעורר" את בן הזוג לשיחה, גם אם היא מתנהלת בצעקות. עבור אנשים כמו טלי, ריב נוראי ככל שיהיה עדיף על מרחק.

בלוני ניסוי

"אני יודעת שלקח הרבה זמן עד שהחלטת שאתה מעוניין להגיע לטיפול", אני אומרת לרם. "דיברנו לא מעט עד עכשיו, ומעניין אותי לדעת איך זה עבורך עכשיו לשבת ולדבר על הדברים האלה כאן? מפחיד, מלחיץ או אולי דווקא יש בזה הקלה?". "מפחיד? לא, בכלל לא מפחיד", רם אומר בקול קצת רם מידי. "זה אולי קצת מלחיץ, אבל אני חושב שאני מרגיש קצת הקלה, אף פעם לא דיברנו על הדברים האלה ככה", הוא מסתובב להסתכל על טלי בפעם הראשונה מאז שהתחילה הפגישה.

הפגישה הראשונה היא גם הזדמנות לבדוק כיצד בני הזוג מגיבים לפעולות שלי בטיפול. להפריח לאוויר החדר "בלוני ניסוי" טיפוליים. זוהי דרך להתאים את עצמי לסגנון ולקצב של הזוגות השונים. הפגישה הראשונה יכולה להיות מלחיצה עבור חלק מהזוגות, ואני בודקת איזו שיטה להפגת מתח והרגעה עשויה להתאים להם. חלק מהאנשים מעדיפים דיבור ישיר על הלחץ כדרך "לשים אותו על השולחן". כלומר אם אנחנו יכולים לדבר על הלחץ, אין עוד צורך להתאמץ ולהסתיר אותו. עבור אחרים, דיבור על חרדה ולחץ רק מגביר אותם. במקרה של רם, נראה ששימוש במילים שמייצגות רגש חזק אינן מתאימות לו, והוא זקוק למילים פחות נחרצות ש"מרחיקות" אותו מהרגש המקורי. לכן, המילה "מלחיץ" מתאימה יותר במקרה שלו מהמילה "מפחיד" או "מבהיל". 

בסוף זה אישי

בתחילת הפגישה עם רם וטלי, כבר החזקתי בראש רעיון יחסית מוגדר של מטרות הפגישות שלי איתם. הפגישה הראשונה נועדה ליצירת התחלה של קשר עם שני האנשים שמולי, למיפוי הקונפליקט שלהם ולהתאמת ההתערבויות שלי כלפיהם. למרות ש"מפת הדרכים" הזאת נמצאת אצלי בראש בתחילתו של כל טיפול, כל זוג צועד בדרך הזאת אחרת לגמרי. לפעמים יש זוגות שלוקחים אותך כבר מההתחלה הרחק מהנתיב המוכר, לתוך מחוזות שדורשים גמישות, פתיחות וחשיבה מהירה בזמן אמת.

הפגישה הראשונה שתיארתי כאן היא שיטת העבודה שלי, ובוודאי יש בה הרבה מן המשותף עם שיטות עבודה של מטפלות אחרות, אך יש בה גם שונות. "מפת הדרכים" של המטפלת קשורה קשר הדוק אל האמונות והידע האישי שלה ובמובנים רבים היא ייחודית לכל מטפל ומטפלת וכל מטופל ומטופלת. 

הדס גרופר

הדס גרופר | |ביחדנס

אני עובדת סוציאלית קלינית, מתמחה בטיפול זוגי ומשפחתי.

אני חושבת שאת הדברים החשובים בחיים אנחנו לומדים בתוך המשפחה שלנו, ושהדרך לבריאות נפשית עוברת דרך משחק והנאה.

אני גם אמא של ילד שובב ביום ושחקנית פלייסטיישן בלילה.

לאתר שלי

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ