עבורי, זו אחת ההתפתחויות המשמעותיות בתחום הטיפול הזוגי

אחרי שאני עורכת פגישה עם בני הזוג ומקבלת רושם כללי על הזוגיות שלהם, אני ננפגשת בנפרד עם כל אחד מבני הזוג. זה מחולל פלאים בקידום הטיפול ומאפשר להציף סוגיות שלא תמיד עולות בנוכחות בן/בת הזוג

הדס גרופר
הדס גרופר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טיפול פסיכולוגי
לעיתים פגישת סולו היא הכרחית בכדי לגלות שהתמונה הזוגית שהוצגה בפגישה הראשונה היא רק חלק מהסיפורקרדיט: Guzaliia Filimonova
הדס גרופר
הדס גרופר

"אי אפשר להיכנס לאותו הנהר פעמיים", כתב הפילוסוף היווני הרקליטוס. גם אם נכנסת לנהר באותה נקודה בדיוק, זורמים עליך מים שונים. זה משפט שאני נוהגת לחשוב עליו רבות בהקשר של ההתפתחות המקצועית של מטפלות. למרות שאני מטפלת בזוגות כבר לא מעט זמן, אני, כאדם וכמטפלת, שונה לגמרי מזוג לזוג. 

אני מאמינה שמרבית עמיתיי למקצוע יזדהו עם האמירה ששיטת העבודה שלהם "זרמה" ועברה שינויים לאורך השנים. לעיתים אפילו באופנים דרמטיים. ככל שמטפלת נחשפת לעוד גישות תיאורטיות, פוגשת עוד דמויות מפתח בתחום וצוברת יותר ניסיון, כך גם האופן שבו היא עובדת בקליניקה ממשיך להתפתח. עבורי, אחת ההתפתחויות המשמעותיות בתחום הטיפול הזוגי היתה כאשר הכנסתי לתהליך פגישות נפרדות עם כל אחד מבני הזוג.

אחרי שערכתי פגישה או שתיים עם בני הזוג וקיבלתי תמונה כללית של הסיבות שהביאו אותם לטיפול ומבט כללי על הדינמיקה הזוגית שלהם, אני נוהגת לעשות פגישה אחת נפרדת עם כל אחד מבני הזוג. "השיטה" הזאת מאפשרת לי למפות את "הנחות העבודה" (שלרוב אינן מודעות) של כל אחד מהצדדים לגבי יחסים, אמון ואינטימיות ולהדק את הברית הטיפולית שלי עם הזוג. לעיתים פגישת סולו היא הכרחית בכדי לגלות שהתמונה הזוגית שהוצגה בפגישה הראשונה היא רק חלק מהסיפור. בטור הקודם תיארתי את תחילת הטיפול הזוגי של רם וטלי, כאן אספר על הפגישה הפרטנית שלי ושל רם (הטיפול המתואר בידיוני).

מאיפה באת?

"ספר לי קצת על המשפחה שלך", אני מבקשת מרם בפתח הפגישה הפרטנית שלנו. "אה, מה לספר? אנחנו ארבעה אחים, אני הבכור. גדלתי בעפולה, זה היה אחרת אז, לא כמו היום. אנחנו לא ראינו את ההורים שלנו כמעט. ואף אחד לא התלונן על זה. הם עבדו קשה כדי לפרנס אותנו. הם עלו לארץ בלי לדעת שום דבר ועבדו במה שיש כדי שלי ולאחים שלי יהיה מה לאכול. אז אמרנו תודה וזהו". "למי היית הולך כשהיה קורה לך משהו לא טוב, כמו בעיות בבית הספר, ריב עם חבר?", אני מתעניינת. "מה זאת אומרת? למי הייתי מספר את זה? לאף אחד. הייתי מסתדר בעצמי. להורים שלי לא היה זמן לדברים האלה". אני מהנהנת ואומרת: "אני מבינה לגמרי, ההורים שלך היו מאוד מחויבים לפרנסה של המשפחה ועבדו מאוד קשה ואתה בהחלט הוכחה לכך. התקדמת הרבה מעבר לנקודה שבה ההורים שלך התחילו".

"איך הראו אהבה במשפחה שלך? מה ההורים שלך עשו או אמרו כדי לספר לכם שהם אוהבים אותך?". רם מסתכל בי במבט תוהה. "אה… אני לא יודע. אני מניח שתמיד ידענו שאם הם עובדים כל כך קשה, זה כי הם אוהבים אותנו". "ספר לי קצת על הקשר של ההורים שלך", אני מבקשת. "הנישואים שלהם? אני לא יודע מה להגיד. האמת אני לא זוכר שראיתי אותם ממש כזוג. הם לא יצאו, או היו מבלים ביחד, אם זה מה שאת שואלת... הם פשוט היו... לא יודע. הורים. לא חשבתי עליהם אף פעם ככה".

סיפורו של רם מאפשר לי להבין את "הנחות העבודה" שלו לגבי זוגיות ומשפחה. נראה שרם למד מגיל צעיר שהדרך להתמודד עם קשיים ועם רגשות חזקים העשויים לעלות בעקבותיהם היא לעשות זאת לבד. הוריו היו עסוקים בפרנסת הבית ולא היו פנויים ללמד אותו להיעזר באחר בכדי להבין את רגשותיו. ילדים שלא מקבלים עזרה מהוריהם בפענוח והבנת רגשותיהם, פעמים רבות מתקשים לעשות זאת בעצמם בבגרותם. 

סיפורו המשפחתי של רם רומז לנו דבר נוסף: הוריו לא הייוו מודל בכל הנוגע לאינטימיות וזוגיות, שכן החלקים האלה בקשר שלהם לא היו חשופים לעיני הילדים, אם היו קיימים בכלל. ניתן לומר שהמורשת המשפחתית לגבי מערכות יחסים היתה "אהבה ומחויבות נמדדת במעשים, בדאגה לממשי". לכן אני יכולה לשער שחלק מהקשיים של טלי ורם נובעים מכך שהיא מבקשת להיות קרובה במילים, בעוד שרם הוא איש של קירבה במעשים. 

האם זו כל התמונה?

אנשים מגיעים לטיפול זוגי במצב של ריחוק אחד מהשני, חשדנות, הססנות ובושה. המרחב של הפגישות הפרטניות מאפשר לבני הזוג להגיד את הדברים הקשים ביותר שלא העזו לומר במפגש הזוגי. מחשבות מפחידות, חששות ופחדים, שאולי אי אפשר כרגע להניח לפתחו של בן/בת הזוג. זוהי הדרך הטובה ביותר עבורי להבין מה באמת קורה בתוך הזוגיות.

"חלק מהסיבה שביקשתי להיפגש איתך ועם טלי בנפרד, היא כדי לברר שאין שום דבר שמפריע לנו לעשות עבודה זוגית כרגע", אני מציינת בפני רם בסיום הפגישה שלנו. "כמו מה?", הוא שואל. "לפעמים יש שימוש בסמים, או אלכוהול או צריכה של פורנוגרפיה, שאולי קשה לדבר עליה עם בן/בת הזוג. לפעמים אלו דברים אחרים, כמו מערכות יחסים מיניות מחוץ לקשר הזוגי, או אפילו המחשבה הקונקרטית על לסיים את הקשר, שקשה לומר ליד בן/בת הזוג". רם מסתכל על הידיים שלו. "אה... היתה תקופה שהייתי נכנס לאתרים... בתקופות רעות ממש שלי ושל טלי, כשהיא לא היתה רוצה לגעת בי, לפעמים במשך כמה חודשים. הייתי מוצא את עצמי הרבה באתרים. גם במהלך שעות העבודה. אני שונא את עצמי כשאני עושה את זה, אבל גם לא תמיד יכול להפסיק", רם מסתכל על הרצפה.

"אני יכולה להבין את ההרגשה של להיות בודד ולמצוא משהו שקצת עוזר גם אם לא נוח לנו שהוא עוזר לנו. טלי יודעת?". רם מרים את הראש מיד "לא! היא לא יודעת! את לא תספרי לה, נכון?". "אני לא אגיד לה. מה שנאמר בינינו בפגישה הזאת יישאר בינינו. אתה בוחר. אבל אנחנו נצטרך לחשוב ביחד האם אתה תרצה לספר על על החלק הזה בחיים שלך מתישהו. ולחשוב ביחד מה הכניסה לאתרים עושה ליכולת שלך ושל טלי להתקרב".

העבודה עם סודות בטיפול זוגי מאוד מורכבת, ומתקיימים עליה דיונים רבים בתוך הקהילה הטיפולית. מטפלים מסוימים מחזיקים בדעה שכאשר המטפל מחזיק סוד של אחד מבני הזוג, הוא פוגע בעבודה הטיפולית. גם מטפלים שלא מאמינים בכך יודעים שזו עמדה מורכבת מאוד בעבור המטפלת, שדורשת לפעמים התייעצות עם עמיתים ומדריכים בשביל לוודא שהתהליך נשאר כמה שיותר מקצועי ומוסרי. אני מצאתי חיזוק לעמדתי בעבודתה של אסתר פרל, פסיכולוגית וחוקרת זוגיות ידועה. היא מספרת שפעמים רבות במהלך טיפול זוגי, היא הרגישה שהיא עובדת בניוטרל, שמשהו לא מסתדר. כשיזמה שיחה נפרדת עם בני הזוג, גילתה שאחד מהם מנהל רומן, או שאחד מהם בעצם כבר בתהליך של יציאה מהבית ואפילו שכר לעצמו בית אחר. לפי פרל, כדי שמטפלת תוכל לעזור לזוג באמת, עליה לדעת איפה בזוגיות הם נמצאים. ואם אנחנו כמטפלים לא ניתן להם את הבמה לספר לנו באמת איפה הם נמצאים ומה קורה להם, לא נוכל לעזור להם.

ללכת עד הסוף

אחת המשימות הקשות למטפלת זוגית היא להביא את בני הזוג למצב שבו הם יכולים להיות סקרנים לגבי נקודת המבט של הצד השני ולתת לגיטימציה למה שעובר עליו/ה מבלי להרגיש שזה בעצם מבטל את התחושות שלהם עצמם. במילים יותר פשוטות: "אני מבין/ה שזה שכואב לך, וזה לא אומר שהכאב שלי חסר משמעות או לא מוצדק". 

אנשים רבים נכנסים לחדר הטיפול עם משאלה סמויה (ולפעמים לא כל כך סמויה) שהמטפלת תשמש בעצם כבוררת, כזו שתפסוק מי צודק אחת ולתמיד. משאלה זו גורמת לזוגות להיות רגישים לכל עידוד או הכרה שאחד מהם מקבל מהמטפלת לתחושות או לנקודת המבט שלו. לכן, אחת המשימות העיקריות שלי היא להבהיר לכל אחד מהצדדים שאני מבינה את נקודת המבט שלו/ה ונותנת לה לגיטמציה, ובו בזמן לעשות זאת עבור השני. הפגישה הפרטנית מהווה הזדמנות יחידה למטפלת להניח בצד את המשימה הזאת. אני יכולה להרשות לעצמי להתמסר לנקודת המבט של אחד מבני הזוג ולחקור אותה לעומקה. 

אני תמיד נוהגת לסיים את הפגישה הפרטנית בשאלה (היא כתובה בלשון זכר, אבל מכוונת כמובן גם לנשים): "מה הדבר שאתה מרגיש שבת הזוג לא מבינה עליך, או לא רואה לגבי הקשר שלכם, שאם היא תבין זה יעשה שינוי בקשר עבורך?". השאלה הזאת, שלא היתה יכולה להישאל בנוכחות בת הזוג, מאפשרת לאנשים לחשוף את הצורך הכי רך שלהם, כזה שלפעמים צריך להחביא ולגונן עליו מפני פגיעה. 

"הייתי רוצה שטלי תדע שלפעמים בנקודות השבר שלנו, כשאני קם והולך או לא אומר שום דבר, זה לא כי לא אכפת לי. אני מרגיש כל כך מטומטם ברגעים האלה. אני, שביומיום שלי מנהל מערכות מורכבות עם עשרות אנשים, עומד מולה ואין לי שמץ של מושג מה עושים בתוך הבית שלי, עם האדם שאני אמור להרגיש הכי קרוב אליו. זה פשוט גורם לי להרגיש כמו כישלון גמור". 

המשפט הזה הוא שער נפלא להמשך הטיפול. הייתי כל כך גאה ברם על שאמר אותו.

הדס גרופר

הדס גרופר | |ביחדנס

אני עובדת סוציאלית קלינית, מתמחה בטיפול זוגי ומשפחתי.

אני חושבת שאת הדברים החשובים בחיים אנחנו לומדים בתוך המשפחה שלנו, ושהדרך לבריאות נפשית עוברת דרך משחק והנאה.

אני גם אמא של ילד שובב ביום ושחקנית פלייסטיישן בלילה.

לאתר שלי

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ